אבי הנחל קלא

וע"כ כיון שלא הי' ביטול גמור הוכרחו לילך בחפזון, ע"כ אמר הקב"ה שלעתיד לא ילכו בחפזון כי יהי' ביטול גמור לעבודת כוכבים שלהם, וע"ז אמר שבי"מ הי' ע"י המכות והאותות והמופתים כמו דכתיב וה' הולך לפניהם כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו אבל לעתיד לבוא כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, והטעם שיהי' ביטול גמור לעבודת כוכבים ומזלות ויכירו כולם כבוד ה' וע"כ כיון שיהי' ביטול גמור לעבודת כוכבים ע"כ כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, והטעם כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל ולא הוא ובית דיני, וא"כ יהי' כמו שהניחוה עובדי' בשעת שלום ואז יהי' ביטול גמור לעבודת כוכבים ומזלות ולא תצטרכו עוד לילך בחפזון ודו"ק: דרוש ב' לשבת הגדול

גרסינן בפסחים (דף צ"ו) א"ר יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה, ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש א"ר עקיבא אני אפרש הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי' שלמים, וכן תמורתו, אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו

והנה הרמב"ם (פ"ד מה' ק"פ ה' ו) כתב מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהם עומדים יקריב איזה מהם שירצה לשם פסח, והב' יקריב שלמים, מצאו אחר ששחט פסחו ה"ז יקריב שלמים, וכן אם המיר בזה הנמצא לאחר שחיטה הרי תמורה זו תקרב שלמים, אבל אם מצאו קודם שחיטה זה שהפריש הואיל וזה הנמצא ראוי להקריבו פסח וראוי להקריבו שלמים כמו שביארנו אם המיר בזה הנמצא בין קודם שחיטת המופרש תחתי' בין אחר שחיטה, אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בו מום ויביא בדמי' שלמים, והראב"ד השיג עליו על מה שכתב מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהם עומדים יקריב איזה מהם שירצה לשם פסח, והב' יקרב שלמים. וכתב הראב"ד זה שיבוש אלא ירעה עד שיסתאב ויביא בדמי' שלמים עכ"ל, ובאמת כן הוא מבואר במשנה, ומה שלא פסק הרמב"ם כן הוא כמו שהקשו התוס' בפסחים (דף צ"ו) קודם שחיטת הפסח ירעה וכתבו התוס' טעמא דדחי' בידים כדפירש רש"י ואפי' רב דאמר אין בע"ח נדחין ופליג אר' יוחנן בפ' שני שעירי היינו דווקא דלא דחי' בידים, והרמב"ם לטעמי' שפסק בפ"ג מה' פסולי המוקדשים ובפט"ו מה' קרבנות דאין דיחוי לבע"ח, ולא ס"ל החילוק של התוס' דהכא כ"ע מידו משום דדחי' בידים, וע"כ פסק דאפי' נמצא קודם שחיטת הפסח יקריב איזה מהם שירצה לשם פסח, והב' הוא עצמו יקרב שלמים

והא שכתב הרמב"ם לגבי תמורה דאם מצאו קודם שחיטת זה שהפריש אם המיר בזה הנמצא בין קודם שחיטת המופרש תחתי' כו' אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בו מום, הטעם הוא משום דלא ה"ל קדושה קבועה, שתחי' הי' יכול להיות או פסח או שלמים ע"כ אין תמורתו קריבה, וכתב הכ"מ שטעמו דהא דאמר רבא בפסחים (דף צ"ו) אמר רבא לא שנו אלא שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה, אבל נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה תמורתו מכח קדושה דחוי' קא אתי, ומפרש הרמב"ם הטעם מפני שזה השני הי' ראוי להקריבו פסח וראוי להקריבו שלמים, כיון שלא הי' קדושה אחת בלבד קבועה אין בו כח להתפיס תמורתו להקרב, וזה פי' מכח קדושה דחוי' קא אתי לדעת הרמב"ם

והנה הרמב"ם כתב בה' תמורה (פ"ג ה' א) תמורת הפסח אם המיר בה קודם חצות יום י"ד אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמי' שלמים, ואם המיר בה אחר חצות הרי התמורה עצמה תקרב שלמים, וכתב הכ"מ בפסחים (דף צ"ו) אמתניתין דא"ר יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה וכו' אפליגו בה רבה ור' זירא ופסק רבינו כר' זירא, ולא ידעתי למה דלכאורה משמע דהלכתא כרבה והלח"מ כתב הרב בעל כ"מ תמה דלמה פסק דלא כרבה דתלי התם מילתא בקודם שחיטה ולאחר שחיטה דקאי כר"א ולדידי קשי' לי עדיפא מיני' דרבינו פסק בה' ק"פ (פ"ד) כרבה שכתב שם מי שאבד פסחו וכו' מצאו אחר ששחט פסחו, אבל אם מצאו קודם ששחט זה שהפריש וכו' הרי פסק כרבה דתלי מילתא בשחיטה, וכ"כ הרב בעל כ"מ, וכאן פסק כר' זירא, ונמצא דבריו סותרים זא"ז וצ"ע

ותמיהני על הכ"מ והלח"מ דהא פלוגתא דרבה ור' זירא אי חצות קבע או שחיטה קבע היינו מטעם דיחוי וכמו דאמרינן בפסחים (דף צ"ו) איתמר רבה אמר קודם שחיטה שנינו ולאחר שחיטה שנינו, ר' זירא אמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו, ופירש"י קודם שחיטה ואחר שחיטה דווקא שנינו במשנתינו ולא שנינו בה זמן שחיטה דהיינו חצות ואפי' הי' אבוד בשעת חצות אם נמצא קודם שחיטת השני הוא נקבע ונדחה הואיל ונדחה להקריבו לפסח כו' עיי"ש, וא"כ כיון שהטעם הוא משום דיחוי הא הרמב"ם פסק דאין דיחוי לבע"ח, והטעם שפסק דאם נמצא קודם שחיטת הפסח אין תמורתו קריבה, היינו משום דנמצא קודם שחיטת זה שהפריש, וע"כ כיון שהי' יכול להקריבו או לשם פסח או לשם שלמים, ע"כ לא הי' לו קדושה קבועה, וע"כ אין עושה תמורה וכמו שכתב הכ"מ וזה שייך אם הא' נאבד ונמצא קודם שחיטת זה שהפריש ושתיהם עומדים, וע"כ כיון שהי' יכול להקריבו או לשם פסח או לשם שלמים, ע"כ אין קדושתו קבועה, וא"כ מה שייך הוא זה לאם המיר בה קודם חצות, וא"כ אמאי פסק דאם המיר בו קודם חצות אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בו מום ויביא בדמי' שלמים

ע"כ נ"ל שאין הטעם כמו שהבינו הכ"מ והלח"מ, אלא הטעם הוא שהרמב"ם אזיל לטעמי' שכתב (פט"ו מה' פסולי המוקדשים ה' י"א) הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם בין ששינה שמו לשם זבח אחר כו' פסול בד"א ששחטו בזמנו שהוא יום י"ד בניסן אפי' שחטו בשחרית במחשבת שינוי השם פסול, וכתב הראב"ד זהו כבן בתירא ור' יהושע מכשיר, והוא כמו דאמרינן בזבחים (דף י"ב) אלא א"ר יוחנן פוסל הי' בן בתירא בפסח ששחטו בארבעה עשר שחרית בין לשמו בין שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי, וע"כ כיון דפסח קודם חצות אינו ראוי בין לשמו בין שלא לשמו, ע"כ אינו עושה תמורה, וע"כ שפיר פסק הרמב"ם דאם המיר בה קודם חצות יום י"ד אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמי' שלמים דהא קודם חצות אינה ראוי לא לפסח ולא לשלמים דלפסח פסול קודם חצות ולשלמים נמי אינו ראוי' הואיל ומקצתו ראוי לאחר חצות לשם פסח, וע"כ הואיל ומקצתו ראוי, ע"כ פסול קודם חצות אפי' לשלמים ג"כ, וע"כ אין עושה תמורה, כיון שבעת הזאת היא עצמה אינה ראוי' לא לפסח ולא לשלמים. וע"כ אינה עושה תמורה לקרב, אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמי' שלמים

וע"כ נראה לי דהא דא"ר יהושע בפסחים (דף צ"ו) א"ר יהושע שמעתי שתמורת פסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש היינו משום דר' יהושע לשיטתי' לא הי' יכול לפרש הא דתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה, והוא משום דכר' עקיבא לא יכול לפרש שאמר הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי' שלמים וכן תמורתו, אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו, דטעמא דר"ע הוא משום דבע"ח נידחין ור' יהושע אית לי' דבע"ח אינם נדחין דהא אמרינן בזבחים (דף ע"ג) איתבי' רב הונא בר יהודה לרבא חטאת שנתערבה בעולה, ועולה שנתערבה, בחטאת אפי' אחת בריבוא ימותו כולן בד"א בכהן כו' שאני אומר כו' אלא הא כמ"ד בע"ח נידחין והא כמ"ד בע"ח אין נידחין אלמא דסתמא דקינין סברה דבע"ח אינם נדחים, ואמרינן בזבחים (דף ס"ז) תא שמע האשה שאמרה הרי עלי קן כו' ופירש"י דקינין ר' יהושע היא דתנן בסיפא כו' אלמא סתמא דקינין ר' יהושע היא, וא"כ סובר ר' יהושע דבע"ח אינם נדחין, וגם מה שפסק הרמב"ם דפסח קודם חצות אינו עושה תמורה ליקרב, לפי מה שביארתי דהטעם הוא דאמרינן בזבחים (דף י"א) דבן בתירא פוסל כאילו נשחט