אבי הנחל קל

והפסול דמחשבה מעבודה שני' נמשכת לעבודה הראשונה וכמו שביארתי, ר' חנני' אמר קומי ר' מנא בשם ר' יודן טעמא דר' יוחנן כל שאילו יבוא לאותה העבודה ואינו מחשב לה (ט"ס וצ"ל) והוא מחשב לה (פי' שהמחשבה פוסל בה) מחשב הוא מעבודה אחרת לה ופי' שזהו כמו שביארתי על והיינו בעי' דר"פ דאיתא בפסחים (דף ס) דלא אמרינן דנעשה משעה ראשונה, אלא אדרבא שאם חשב בשחיטה ע"מ לזרוק שלא לשמו נעשה כאילו חשב בזריקה עצמה, וע"ז אומר אילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו (ט"ס וצ"ל) אילו שחטו לשמו לקבל דמו למחר שמא אינו פיגול, שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו שמא אינו פסול) (כצ"ל הרי כל שאילו יבוא לאותה עבודה ומחשב לה (או שהגי' שאינו מחשב לה והפי' הוא שהמחשבה פוסל בה) הוא מחשב מעבודה אחרת לה

ואח"כ מקשה ע"ז הכלל שאמר ר' חנני' כל שאילו יבוא לאותה העבודה כו' אילו שחטו לקבל דמו שלא לשמו (הוא ט"ס וצ"ל לקבל דמו למחר) שמא אינו כשר, ורשעת קבלה מחשב הוא, אע"ג שאם חשב בקבלה ע"מ לזרוק הוא פסול, אעפ"כ אם חישב בשחיטה על הקבלה כשר ואילו שחטו לשמו להקטיר אימורין שלא לשמו, (הוא ט"ס וצ"ל להקטיר אימורין למחר), שמא אינו פיגול, ובשעת הקטרה אינו מחשב שאם חישב בשעת הקטרה לא הוי פיגול שאינה מד' עבודות המעכבות) הרי כל שאילו יבוא לאותה עבודה והוא מחשב לה, אינו מחשב מעבודה אחרת לה, אלמא שאין זה כמו שאמר ר"ח, דהא בקבלה פוסל מחשבת פיגול, ואעפ"כ אם חשב בשעת שחיטה על קבלה לא הוי פיגול, ולהיפך בשעת הקטרה אינו פוסל מחשבת פיגול, ואעפ"כ אם חישב בד' עבודות על הקטרה הוי פיגול

וע"ז אומר הירושלמי א"ל לא תתוביני' מפיגול על פסול דמר ר' יוסי מן תרתין מילין לא דמי מחשבת פיגול למחשבת פסול (ולא סיים הירושלמי כל המאמר של ר' יוסי דהא כבר ביאר מתחילה, אך שהביא הא דר' יוסי שלא להקשות מפיגול על פסול שלא לשמה דבפיגול בעינן דווקא להאכיל למזבח, והפסול הוא בעבודה ראשונה, ובמחשבה שלא לשמה לא בעינן להאכיל למזבח והפסול מעבודה לעבודה הוא במחשבה שני')

וע"ז אומר הירושלמי מה נפיק מביניהון, פי' מהו הנ"מ דהפסול הוי משעה ראשונה אם חשב מעבודה לעבודה, או שהפסול הוא במחשבה שני' וכמו שביארתי וע"ז אומר א"ר שמואל בר אבדימא חילופין בשאר ימות השנה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו בשאר ימות השנה, על דעתי' דר' יוחנן כשר, על דעתי' דר"ש בן לקיש פסול, פי' דאם שחט הפסח בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו כשר, וכמו דבעי' לה בפסחים (דף ס) איבעי להו פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו מהו מי אתי שלא, לשמו ומפיק לה מידי לשמו ומכשיר לי' או לא, והירושלמי ס"ל דבפסח בשאר ימות השנה כשר לשמו ושלא לשמו וע"כ אומר דזו היא הנ"מ דאי אמרינן דנעשה כשוחט משעה הראשונה לשמו ושלא לשמו, וא"כ אם שחטו את הפסח בשאר ימות השנה לשמו (דלשמו פוסל פסח בשאר ימות השנה) לזרוק דמו שלא לשמו, וא"כ לדברי ר' יוחנן שסובר דמחשבין מעבודה לעבודה, כשר, דהוי כשוחט לשמו ושלא לשמו, אבל לר"ל שסובר דאין מחשבין מעבודה לעבודה, א"כ ה"ל כשוחטו לשמו לחוד, וע"כ פסול דפסח בשאר ימות השנה אם שחטו לשמו פסול, וכמו שכתבו התוס' בפסחים (דף ס) דהיינו קודם שהגיע זמן פסח ולכך בעי עקירה לפי שעומד לפסח כשיבא, וזה הנ"מ הוא דווקא, אם אמרינן דנעשה כשוחט משעה ראשונה לשמו ושלא לשמו, אבל אי אמרינן דהא דמחשבין מעבודה לעבודה, הוי כאילו חישב בעבודה שני' א"כ אפי' לר' יוחנן נמי פסול אם חשב בפסח בשאר ימות השנה בשחיטה לשמו לזרוק דמו שלא לשמו, כיון דלא מצרפינן המחשבה השני' שחשב על הזריקה להשחיטה, אלא הוי כאילו חשב בשעת זריקה, ח"כ נשאר השחיטה רק במחשבת לשמו בלחוד, וע"כ אפי' לר' יוחנן נמי יהי' פסול, וזהו הנ"מ בין אם אמרינן דמחשבין מעבודה לעבודה הוי כמחשב בעבודה ראשונה, ובין אי אמרינן דהא דמחשבין מעבודה לעבודה נעשה כמחשב בעבודה שני' ודו"ק, [והק"ע לא כיין שם בסוגי' של הירושלמי הזה ולא ידע איך להגיהו וכמו שהגהתי ופירשתי כן הוא עיקר בדברי הירושלמי]

וא"כ נתבאר מן הירושלמי כמו שכתבתי שיש חילוק בין אי גמרינן מפיגול הא דמחשבין מעבודה לעבודה, דהוי כאילו מחשב בעבודה הראשונה או דהוי כאילו מחשב בעבודה שני' והכי מוכח ברמב"ם (פט"ו מה' פסולי המוקדשין ה"י) שכתב שחטה לשמה וחשב בשעת שחיטה לזרוק דמה שלא לשמה ה"ז פסולה לפי שמחשבין מעבודה לעבודה, וזאת המחשבה שחשב בשעת שחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה ולפיכך פסול עכ"ל, ולכאורה הוא מיותר מה שכתב וזאת המחשבה שחשב בשעת שחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה, אלא שהוא לומר שהמחשבה הוא כאילו מחשב בעבודה שני', וע"כ בעינן שיהא עבודה השני' מד' עבודות שהמחשבה פוסלת בהם וכמו שביארתי

וע"כ נ"ל שמה שכתב שם המ"ל ודע דכתבו התוס' בפ"ק דזבחים (דף ט) ד"ה מחשבין דדווקא משחיטה לזריקה מחשבין, אבל משחיטה לקבלה לא, דהא מפיגול יליף לה ופיגול לא הוי במחשבה דשחיטה לקולה, וכן ק"ו דרב אשי דיליף משינוי בעלים לא הוי אלא משחיטה לזריקה, ודע דלאו דווקא משחיטה לזריקה דהוא הדין מקבלה לזריקה או מהולכה לזריקה, ולא מיעטו התוס' אלא מחשב מעבודה לעבודה שאינה זריקה, אבל מחשב בא' מג' עבודות לזריקה מחשבין דומי' דפיגול, ומק"ו דרב אשי נלמד עכ"ל, ולפי מה שביארתי מדברי הרמב"ם לא ילפינן בכולי' מפיגול, אלא דהוי כאילו מחשב בעבודה שני' ותמיהני על המ"ל שלא ראה דברי הירושלמי בזה שמאריך הרבה בזה, וגם התוס' לא הביאו להירושלמי (פ"ה דפסחים) דא"ר יוסי מן תרתי מילין לא דמי מחשבת פיגול כו' וכמו שהבאתי ודו"ק)

ומעתה נבאר המדרש פ' בא (סי' י"ט) כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחפזון שנאמר ככה תאכלו אותו על שם כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, אבל לעתיד לבוא כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון ולמה הדבר דומה לסוחר שנכנס לשרות בפונדק עמד שם כל היום בלילה עמד ונטל כל אשר לו ויצא לדרכו, עמדה הפונדקית בבקר והתחילה צווחת, ראו הפרגמטוטוס עמד בלילה ונטל כל אשר לי ויצא לו שמע אותו הפרגמטוטוס ואמר מי גרם לי לשמוע כך כו' שלא אצא עוד בלילה, כך התקינו ישראל עצמו בלילה לצאת בהשכמה עמדו המצריים אחר שהלכו להם ואמרו נרדף אחריהם מפני שנטלו כל אשר לנו כו' אמר להם הקב"ה מי גרם לכם שיצאתם כו' מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניהם שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, אבל לעתיד לבוא אני לבדי שנאמר כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל וצריך להבין דמפני מה ביציאת מצרים הלכו בחפזון, אבל לעתיד לבוא לא ילכו עוד בחפזון

והענין יובן עפ"י מאי דאמרינן בע"ז (דף מ"ח) א"ל ר"ש לשמעי' כי מטית להתם ארהיטני ופריך ה"ד אי דליכא דירכא אחריני ל"ל ארהיטנא משרי שרי ואי דאיכא דירכא אחריני כי אמר ארהיטני מי שרי, ומשני לעולם דליכא דירכא אחרינא ואדם חשוב שאני, וע"כ אמר רב ששת לשמעי' כי מטית להתם ארהיטני ופירש"י מושכני במרוצה, וע"כ ישראל כל זמן שנגזר עליהם השיעבוד להיות במצרים היו במצרים, אבל כיון שבא עת הגאולה והיו צריכים לצאת מן הטומאה הי' צריכים לצאת בחפזון שלא ישהו בהליכתם במקום עבודת כוכבים, וכ"ת הא נתבטלו העבודת כוכבים וכיון שבטלה שוב אינה מטמאה, כמו דאמרינן בפ' ר"י (דף נ"ב) תקרובת עבודת כוכבים של אוכלים מי מהני להו ביטול לטהרינהו מטומאה כו' כלים לא קא מיבעי לי' כיון דאית להו טהרה במקוה טומאה נמי בטלה כו', וא"כ כיון שהוכרחו המצרים לשלח את ישראל וראו ששחטו את פסחיהם א"כ נתבטל העבודת כוכבים, ושוב אינם מטמאים, אך אמרינן בפ' ר' ישמעאל (דף נ"ג) עבודת כוכבים שהניחו עובדי' בשעת שלום מותרת בשעת מלחמה אסורה משום דלא הוי ביטול גמור, וכן הכא נמי בי"מ שהי' ע"י אותות ומופתים, ע"כ לא ביטלום לגמרי והראי' שרדפו אחר ישראל על הים, א"כ מוכח שהביטול שלהם לא הי' ביטול גמור, ואמרו על ישראל שיצאו בלילה שהוא כדרך הבורח שנתייראו להשהות במצרים אולי יחזרו המצריים, וא"כ לא הי' ביטול גמור