אבי הנחל קכט

בשחיטה ע"מ לקבל לא הוי פיגול: והטעם הוא דפיגול בעינן שיחשב לאכול חוץ לזמנו או להקטיר חוץ לזמנו, וכמו דאמרינן בזבחים (דף ל) וע"כ אם חשב בשחיטה ע"מ לזרוק חוץ לזמנו, או אם מחשב בקבלה ע"מ לזרוק חוץ לזמנו, שזהו כמו שחישב להאכיל למזבח חוץ לזמנו, ע"כ הוי פיגול ולא עוד אלא אפי' חישב בד' עבודות ע"מ להקטיר חוץ לזמנו, או אפי' ע"מ לשפוך שירים חוץ לזמנו הוי פיגול, וכמו דאמרינן התם בזבחים (דף יג) לא קשי' הא דאמר הריני זורק ע"מ לשפוך שירים למחר כו', אבל אם חישב בשחיטה ע"מ לקבל, כיון שקבלה אינו לגבי המזבח, ע"כ לא הוי פיגול

וא"כ מסתבר דפיגול הוי כאילו חשב במחשבה ראשונה, דהא אם חישב ע"מ להקטיר אימורים למחר או ע"מ לשפוך שירים למחר הוי פיגול, אע"ג דלא מעכבי כפרה ואינם מד' עבודות, ואם חישב בשעת שפיכת שירים גופא אינו פוסל במחשבה, וכמו דאמרינן בזבחים (דף יג) לא קשי' הא דאמר הריני זורק ע"מ לשפוך שירים למחר, הא דאמר הריני שופך שירים ע"מ להקטיר אמורין למחר, וא"כ כיון שאם חישב בזריקה ע"מ לשפוך שירים למחר פסול א"כ ודאי דהוי כאילו המחשבה של שפיכת שירים הוא בזריקה, דהא שפיכת שירים בעצמה לאו עבודה היא, וא"כ אי אמרינן דאם מחשב מעבודה לעבודה הוי כאילו מחשב בעבודה הראשונה, כיון דגמרינן מפיגול, א"כ המחשבה הוא בעבודה הראשונה, א"כ אי איפשר לשנויי כמו דמשני הש"ס בפסחים (דף ס) לא לעולם בשתי עבודות ורישא דקאי בשחיטה וקא מחשב בשחיטה א"נ קאי בזריקה וקא מחשב בזריקה, סיפא דקאי בשחיטה וקא מחשב בזריקה דאמר הריני שוחט את הפסח לשמו לזרוק דמו שלא לשמו, ופירש"י והכא ליכא למימר תפוש לשון ראשון דהא אעבודה אחריתא קאי עכ"ל, וזהו דווקא אי אמרינן דמחשבין מעבודה לעבודה היינו אם חשב בשחיטה ע"מ לזרוק שלא לשמה הוי כאילו חשב בזריקה, וע"כ ליכא למימר תפוש לשון ראשון אם חשב לשחוט לשמו לזרוק דמו שלא לשמו כיון דתרי עבודות אינון, אבל אי אמרינן דילפינן ממחשבת פיגול, ומחשבת פיגול הוי הפסול בעבודה ראשונה, וכמו שביארתי, וא"כ תרי המחשבות הוי בעבודה ראשונה, וא"כ אכתי איכא למימר תפוש לשון ראשון וע"כ קאמר הגמ' והיינו בעי דר"פ, פי' דאמרינן בזבחים (דף י) מתקיף לה רב פפא ודילמא דמחשבין מעבודה לעבודה פי' דאפי' אם חישב בשעת שחיטה ע"מ לזרוק שלא לשמה נמי פסול, ולכאורה אמאי לא ילפינן מפיגול, אך בפיגול הוי כאילו מחשב בעבודה ראשונה וע"כ אתרבי פסול שלא לשמה בזריקה לאשמועינן דמחשבין מעבודה לעבודה והפסול הוי בעבודה שני', וע"כ ניחא שפיר דבכה"ג ליכא למימר תפוש לשון ראשון, וע"כ אומר הש"ס והיינו בעי' דרב פפא, ולא כר' יוחנן דיליף מפיגול ודו"ק

ועוד איפשר לומר עפ"י מה שכתבו התוס' בפסחים (דף ס) ורשב"א מפרש דהיינו בעי' דר"פ מה ששאל בעבודה אחת מכן או בב' עבודות תנן הנך שחי עבודות היינו כגון שוחט לשמו לזרוק שלא לשמו, וכתב המהרש"ל אין לפרש אבל בב' עבודות ממש אינו נפסל דודאי בכל א' נפסל אפי' הי' אינך כולהו לשמו אלא אף בהכי קא תיבעי לי' אי אמרינן דנ"מ מודה בב' עבודות כה"ג דהוי עבודה אחת, והקשה המהרש"א דהיינו אבעי' דזבחים עיי"ש, ולי נראה כמו שביארתי שכוונת הרשב"א הוא כמו שכתב מהרש"ל והיינו בעי דר"פ דבעי אי קאי בשחיטה וקא חשיב בזריקה אפי' אם כאמר דמחשבין מעבודה לעבודה, אך אי הפסול דקא חשיב בשחיטה על הזריקה היינו כמו דחשיב בשחיטה עצמה והוי כשוחט לשמו ושלא לשמו והוי כעבודה אחת, וא"כ אתי מתניתין כר' יוסי דלר"מ תפוס לשון ראשון או הא דמחשב בשחיטה על הזריקה הוי כאלו חשב בזריקה והוי כב' עבודות וע"כ ר"מ נמי מודה בזה וע"ז אומר והיינו בעי דר"פ דמבעי לי' בעבודה אחת אי הוי עבודה אחת, וא"כ ודאי מתניתין אתי דלא כר' מאיר דהא לר"מ תפוש לשון ראשון, או דילמא דהוי כב' עבודות דהא דחשב בשחיטה על הזריקה הוי כאלו חשב בזריקה והוי ב' עבודות ור"מ נמי מודה בזה, וכמו שכתב מהרש"ל אי אמרינן דר"מ מודה בב' עבודות כה"ג דהוי כעבודה אחת פי' דאי הוי כמו ב' מחשבות בשחיטה, וא"כ תפוש לשון ראשון לר"מ או דהוי כמו מחשבה א' בשחיטה וא' בזריקה ור"מ נמי מודה בזה ודלא כמו שנדחק המהרש"א ודו"ק]

אח"ז ראיתי בירושלמי (פ"ה דפסחים) ועפ"י מה שביארתי יתבאר הירושלמי שם אשר הוא תמוה מאוד, וע"כ נ"ל להגיהו ולבארו וזה לשונו א"ר יוחנן יש שלא לשמו מעבודה לעבודה והוא פסול רשב"ל אמר אין שלא לשמו מעבודה לעבודה והוא כשר (כצ"ל) א"ר אילא ממחשבת פיגול למד ר' יוחנן אילו זרק שלא לשמו שמא אינו פיגול (הוא ט"ס וצ"ל אילו שחט ע"מ לזרוק דמו למחר שמא אינו פיגול) א"ר יוסי מן תרתין מילין לא דמי מחשבת פיגול למחשבת פסול אילו שחטו לשמו לקבל דמו שלא לשמו שמא אינו כשר (והוא ט"ס) והק"ע שגה בזה שהגי"ה אילו שחטו לשמו לקבל דמו למחר פסול. והוא טעות גדול, וכצ"ל אילו שחטו לקבל דמו למחר שמא אינו כשר (וכמו שביארתי תחילה מהא דזבחים (דף יג) משום דבעינן בפיגול שיהא המחשבה או באכילת אדם או באכילת המזבח, ואם חישב ע"מ לקבל לא הוי אכילת מזבח, אבל בשחישב ע"מ לזרוק דמו למחר הוי כמו להאכיל למזבח) שחטו שלא לשמו לקבל דמו לשמו שמא אינו כשר, (הוא ט"ס וצ"ל אילו שחטו לשמו לקבל דמו שלא לשמו פסול) והטעם דבמחשבה שלא לשמו לא בעינן שיהא דווקא להאכיל למזבח, וע"כ אם שחטו לשמו לקבל דמו שלא לשמו הוא פסול) אילו שחטו להקטיר אימורי' למחר שמא אינו פיגול, והטעם דאע"ג דהקטרה אינה מד' עבודות, אפ"ה אם חשב להקטיר אמורי' למחר הוי פיגול, שחטו לשמו להקטיר אימוריו שלא לשמו כשר (פי' דמחשבה שלא לשמה אינה רק בד' עבודות, וע"כ אם שחט לשמו להקטיר אימורי' שלא לשמו כיון דאינה מד' עבודות ולא מעכבת, וע"כ אינו פוסל). וע"ז אמר ר' יוסי מן תרתין מילין לא דמי מחשבת פיגול למחשבת פסול א"ר יוסי אנא חמית לר' ירמי' תפוש לר' בא אמר לי טעמא דר' יוחנן למה שחט לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול נעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול, פי' טעמא דר' יוחנן דיליף הא דמחשבין מעבודה לעבודה מפיגול, וכבר ביארתי כיון דהוא יליף מפיגול א"כ אין הטעם הא דמחשבין מעבודה לעבודה, משום דהוי כאילו מחשב על עבודה שני' בפסול, אלא דהוי כאילו מחשב בעבודה ראשונה, כיון שהוא למד מפיגול, א"ל ואין כיני אפי' שחטו שלא לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו (והוא ט"ס וצ"ל אפי' שחטו שלא לאוכליו לזרוק דמו לאוכליו) ויעשה משעה ראשונה כשוחט לאוכליו ושלא לאוכליו ויהא כשר (פי' דא"כ דאמרינן דהמחשבה מעבודה לעבודה, הוא שהמחשבה שמחשב על העבודה האחרת הוי כאילו מחשב בעבודה ראשונה וכמו שאמרו ר' ירמי' ור' בא דנעשה משעה ראשונה כשוחט לשמו ושלא לשמו), וא"כ יהי' מזה נ"מ לקולא ג"כ דאם מחשב שלא לאוכליו לחוד הוא פסול, אבל לאוכליו ושלא לאוכליו הוא כשר, וכמו דתנן בפסחים (דף סא) דלאוכליו ושלא לאוכליו כשר (אבל לשמו ושלא לשמו פסול וכמו דאמרינן בפסחים (דף סב) מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו כו' לשמו ושלא לשמו פסולו בגופו לאוכליו ושלא לאוכליו אין פסולו בגופו כו' לשמו ושלא לשמו ישנו בד' עבודות לאוכליו ושלא לאוכליו אינו בד' עבודות ופירש"י דאין מחשבת אוכלין בזריקה), וא"כ אם יחשב בשעת שחיטה שלא לאוכליו ע"מ לזרוק דמו לאוכליו, א"כ יעשה כאלו חישב משעה הראשונה לאוכליו ושלא לאוכליו והוא כשר. ואומר הירושלמי לית יכול דמר ר' אילא בשם ר' יוחנן שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו פסיל (והוא ט"ס) וצ"ל שחטו שלא לאוכליו לזרוק דמו לאוכליו והוא פסול ולא מצרפינן המחשבה דזריקה לאוכליו כדי שיהי' השחיטה כאלו נשחט לאוכליו ושלא לאוכליו, ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו (והוא ט"ס) וצ"ל שחטו שלא לאוכליו לזרוק דמו לאוכליו כשר ומשום דמצרפינן המחשבה דלאוכליו של זריקה לשחיטה והוי כאילו נשחט לאוכליו ושלא לאוכליו, וע"כ כשר, ר' יוסי נסיב חיילי' מן תרי טעמי דר' יוחנן למה שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו פסול נעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו והוא פסול למה שחטו לאוכליו (הוא ט"ס) וצ"ל שלא לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו (ט"ס) וצ"ל לאוכליו כשר נעשה משעה ראשונה כשוחטו לאוכליו ושלא לאוכליו והוא, כשר וזהו הכל אי אמרינן דהטעם דנעשה משעה הראשונה