אבי הנחל יג

בזה, וע"כ כיון דס"ל דמהני שאלה ע"כ קדוש מצד דיבורו, וע"כ הוי מעשה או דס"ל כחכמים דריב"י בתמורה (דף י"ז) דאינו קדוש בשוגג, וע"כ ההקדש שע"י חמורה אינו קדוש רק מכח דיבורו, משא"כ לדידן ולפי מה דפסק הרמב"ם דקדוש אפי' בטעות כנמי א"כ הוא קדוש רק מצד דין תורה, וע"כ קדוש אפי' בשוגג ובטעות נמי וע"כ ס"ל להרמב"ם דלא הוי מעשה אעפ"י שקדוש מחמת דיבורו, וכמו שביארתי (בדרוש ה') לענין מפגל דאע"ג דאסור מחמח דיבורו אעפ"כ לא הוי מעשה]

ומעתה איפשר לומר ג"כ בנזירת שמשון דאע"ג דזהו עפ"י דיבורו, אעפ"כ כיון שמקבל עליו נזירות שמשון הוי כמו מידי דממילא, וע"כ לא מהני שאלה בנזירת שמשון, וע"כ סובר ר"ש בנזיר (דף ד') דהאומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצתה נזירות מפיו, ואמרינן התם לימא בפלוגתא דהני תנאי קא מפלגי, דתנן הרי עלי כבכור ר' יעקב אוסר ור' יהודה מתיר, מאי לאו ר' יהודה סבר לה כר' יעקב דאמר לא בעינן דבר הנידר, ור"ש סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן דבר הנידר לא דכ"ע בעינן דבר הנידר ושאני ובי בכור דכתב לה' לרבות את הבכור, ופירש"י משום דכתיב איש כי ידור נדר לה' לרבות את הבכור, פי' אעפ"י שקדוש ממילא כו' ופריך גבי נזיר נמי הכתיב לה', ומשני ההוא מיבעי לי' לכדתני' אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי כו', וע"כ אפי' לדידן דקיי"ל כסתמא דמתניתין דנזיר (דף ד') שהאומר הריני כשמשון כבן מנוח כו' דחל עליו נזירות, אעפ"כ הוא דומה לנזירת שמשון דהוי כמו מידי דממילא, וע"כ לא מהני שאלה

ומה שביארתי כעת הוא בהיפוך ממה שביארתי בספרי נ"י (ח"א סי' ט' וח"ב דרוש א') שנזירת שמשון דמי יותר לנדר מבנזירות סתם, שנזירות סתם קבעה עליו התורה חובה, משא"כ בנזירת שמשון וביארתי שם (ח"א ס' ט') הירושלמי (פ"ק דנזיר ה' ב') הריני נזיר לאחר שלשים יום נזיר שמשון נזיר מכבר א"ר חנינא מסתברא שתדחה נזירת תורה לנזירת שמשון מ"ט כן יעשה על תורת נזרו את שנזירותו תורה יצתה נזירת שמשון שאינה תורה, וביארתי שם שנזירת סתם הוא נזירת תורה פי' שהתורה קבעה עליו משא"כ בנזירת שמשון שהוא רק עפ"י נדרו וע"כ ליתא בקרבנות אלא שצריך לקיים נדרו, שזהו רק לדעת הירושלמי אבל הש"ס דילן לא סבר הכי, והראי' דהא גם בנזירת שמשון בודאי אפי' לא נזר אלא מחד מנהון הוי נזיר לבד מטומאה, וכמו דאיתא בנזיר (דף ג') לענין נזיר סתם וכן לענין האיסורים שמצטרפים זה עם זה, ואדרבא לפי הש"ס דילן נזירת שמשון חמור יותר כמו דאיתא בנזיר (דף י"ד) הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם מהו הכא לא איפשר לאיתשולי עלי' חיילא, אלמא דנזירת שמשון מדחה לנזירת סתם, ועיין בק"ע שכתב וזה לשונו ואם תאמר למה פסק הרמב"ם דנזירת שמשון דוחה סתם נזירות וי"ל כיון דלמדו נזירות שמואל מנזירות שמשון בג"ש כמפורש בסיף מכילתין ש"מ דסברי שהוא מדאורייתא, וזהו סברת הבבלי דלא איפשטא הך בעי' עכ"ל, וכבר ביארתי שאפי' הירושלמי סובר נמי שנזירות שמשון הוא מדאורייתא, והא דקאמר זו תורה וזו אינה תורה, היינו שבסתם נזירות קבעה התורה עליו חוב, משא"כ בנזירת שמשון

אלא דהש"ס דילן סובר בהיפוך מהירושלמי דאדרבא נזירת שמשון הוי כמו מידי דממילא, וע"כ לא מהני שאלה וכמו שכתב האבני מילואים דאפי' בנזירות סתם כיון דהתורה קבע' עליו חוב, ע"כ אמרינן דמקרי לאו שאינו שוה בכל דאע"ג דכל אדם יכול לקבל על עצמו נזירות, אעפ"כ מכיון שקבל עליו נזירות הוי כמו דבר שבחובה וע"כ הוי לאו שאינו שוה בכל] א"כ בנזירות שמשון דליתא בשאלה, אלמא דמכי מקבל עליו הנזירות הוי כמו מידי דממילא, וע"כ מקרי בודאי לאו שאינו שוה בכל, ואפי' למאן דס"ל דנזיר סתם הוי לאו השוה בכל, ובזה יתיישב הא דאמרינן ביבמות (דף ה') ראשו מה ת"ל כו' איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה, והקשה הט"א דא"כ בנזיר שמשון דלא מהני שאלה, אמאי דחי ואפי' לדעת הרמב"ם שכתב שכיון שנטמא ממילא לית בה עשה דקדוש יהי' גדל פרע כי' דזהו דווקא בסתם נזיר דאסור בטומאה. אבל לא בנזירת שמשון. דמותר להטמא למתים. אלמא דנק' קדוש אעפ"י שהוא בטומאה. וא"כ בנזיר שמשון אפי' בימי צרעתו ליכא למימר כמו שכתב הרמב"ם מפני שסבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו כמו שביארנו והרי אינו קדוש בהם ובטל העשה מאליו ולא נשאר אלא הל"ת שהוא תער לא יעבור על ראשו. שהרי אפי' טומאת מת אינו חוצץ ומקרי קדוש ובפ"ז דנזיר (דף יז') אין לי אלא ימי טומאה שאין עולין לו מן המנין כו' מה ימי טומאתו אין עולין כו' וא"כ בנזירות שמשון דאינו מוזהר על טומאת מת א"כ ימי חלוטו נמי. גם שאין שייך בנזירות שמשון אינו עולה מן המנין כיון שהוא נזיר לעולם. ועיין בנזיר (דף כ"ה) אמר ר"מ לא שנו כו' אלא בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה מסלק נמי סלקין לי' כו' ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו] אלא ודאי שהוא כמו שביארתי שהש"ס דילן סובר דכיון שהנזיר מקבל עליו נזירות שמשון א"כ הוי כמו שמשון דהוי נזיר ממילא, ואיפשר דמרבינן נמי מדכתיב נזיר להזיר לה' וכמו דמרבינן בכור אעפ"י שהוא קדוש מאליו, אעפ"כ מרבינן דיכול להתפיס מדכתיב איש כי ידור נדר לה', הכא נמי מרבינן נזירות מדכתיב נזיר להזיר לה', וע"כ כיון שהוא חל עליו ממילא אע"ג שהוא ע"י דיבורו אעפ"כ חשוב ממילא וע"כ דוחה נזירות שמשון לנזירות סתם, ועיין בתמורה (דף כ"ה) אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה הוי כו' דברי הרב ודברי התלמוד מי שומעין, ומדחה בכור לקדושה הבאה ע"י עצמו דהיינו עולה, אעפ"י דבעולה הוי נמי דינים שקבעה עליו התורה, וכן מדחה נזירת שמשון לנזירת סתם, וע"כ הוי כמו לאו שאינו שוה בכל, וכמו שכתב הא"מ שיש סברא לומר שאפי' נזיר סתם הוי לאו שאינו שוה בכל, אבל בנזירת שמשון כ"ע הוי לאו שאינו שוה בכל, וע"כ דוחה תגלחת המצורע לתגלחתו משום דהוי לאו שאינו שוה בכל אעפ"י דליתא בשאלה, ובנזירת סתם הוי כמו לאו השוה בכל, כיון שהוא מקבל נזירות עליו, וכמו שביארתי, וע"ז אמרינן דע"כ אתי עשה ודחי ל"ת משום שישנו בשאלה

ולפי מה שביארתי ע"כ כתיב גבי נזירת שמשון כי נזיר אלקים יהי' הנער מן הבטן, היינו שהוא נזיר אלקים שהוא נזירות דממילא, וע"כ איתא במדרש פ' נשא את מוצא שרמז משה בפרשה זו לנזירות שמשון ללמדך שאין לך דבר כתוב בנביאים ובכתובים שלא רמזה משה בתורה, איש זה המלאך שיבא להזהיר את שמשון שנק' איש, כמה דתימר האתה האיש אשר דברת אל האשה, או אשה שלא נראה תחילה אלא לאשה כי יפליא ששמו פלאי לנדור נדר נזיר להזיר לה' כמ"ד כי נזיר אלקים יהי' הנער מן כו' והענין שנזירת שמשון מרבינן מדכתיב נזיר להזיר לה' וכמו דמרבינן המתפיס בבכור מהא דכתיב לה', והכא נמי גבי נזירות שמשון

ובזה יתבאר הא שאמר מנוח בי אדוני איש האלקים אשר שלחת יבוא נא עוד אלינו ויורנו מה נעשה לנער היולד, וכמו דאיתא במדרש אמר לו מנוח עד כאן שמעתי מן האשה והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהם, אבל עתה יבוא דבריך מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדברי' שמא חלפה בדברים או פיחתה או הותירה, מה יהיה משפט הנער מנזירות יצטרך הנער לשמור אחר שיולד, ומעשיהו מה תעשה אמו קודם לכן כל הימים שתהי' הרה ממנו, וא"כ משמע מהמדרש שהספק שלו אם יצטרך הנער לשמור מיד אחר שיולד, וכן מה תעשה אמו קודם לכן והענין יובן עפי' מה שביארתי, והוא עפי' מאי דאמרינן ביבמות (דף קיד) ת"ש אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים וכתב הטור ביו"ד (ס' קעג) ועיין בלח"מ ברמב"ם (פ"ג מה' אבל) מה שפי' הר"א מזרחי בדעת הטור דקושטא דמילתא דשאני כהנים משום דריבה בהם מצות יתירות, וכמו דאמרינן ביבמות ודף קיד) ואי אשמועינן כהנים שאני כהנים משום דריבה בהם מצות יתירות וע"כ כתב שצריכן להפרישו דהיינו שצריך להזהירם מלטמאות וחמור יותר משאר איסורין דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו רק דלא למספי לי' בידים דכיון דכהנים ריבה בהם מצות יתירות ע"כ צריכים הגדולים להזהיר את הקטנים ולהפרישם

ולפי"ז יש ספק בנזירות שמשון אי דמי לכהן, וע"כ יש לשומרו מיד אחר שיולד או דלא דמי לכהן שכהן קדוש בקדושת עצמו משא"כ בנזיר וכמו דתנן רפ"ז דנזיר (דף מז) כהן גדול ונזיר כו' מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה ר"א אומר יטמא כה"ג ולא יטמא נזיר כו' אמרו לו יטמא