אבי הנחל קכח

מופלא הסמוך לאיש דרבנן, ור' ישמעאל אמר משום ר' יוסי כך אמר אבא דאשה בין גדולה ובין קטנה אזיל לטעמי' דאית לי' בנדה (דף מו) דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא דאמרינן שם סברוה קסבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא אי אמרת בשלמא מופלא הסמוך לאיש דאורייתא אתי גברא דאורייתא ומתקן טבלא דאורייתא כו' וכן אמרינן בנזיר (דף כט) מעשה בר' חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני ר"ג והי' ר"ג בודקו לידע אם הביא שתי שערות אם לא הביא, ר' יוסי אומר לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לאו, והוא משום דס"ל מופלא הסמוך לאיש דאורייתא, (אך התוס' כתבו התם דבתוספתא גרסינן ר"י בר"י), וכמו שביארתי לעיל על הא דא"ר יוסי בפסחים (דף צא) ור' יוסי מ"ט דכתיב בראשון כו' ואלא חטאו ישא האיש ההוא למעוטי קטן מכרת וכתבו התוס' דהטעם דשני תשלומין דראשון, וע"כ אפי' נתגדל בינתיים כמי פטור, והקשה המהרש"א דהא מוכח דר' יוסי כר' ס"ל וע"כ איצטריך קרא למעוטי קטן שהגדיל בין שני פסחים דאע"ג דהוי רגל בפני עצמו אפ"ה פטור, מיהו רבי ס"ל דקטן שהגדיל בשני חייב דרגל בפני עצמו הוא ולא ממעט לי' מאיש, אבל לפי מה שביארתי ניחא דהא דר' יוסי פוטר בקטן היינו דווקא אם המנו עליו בראשון וסובר דהוי בר כונה ויוצא בהמנאתו דר' יוסי לטעמי' דס"ל דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא, אבל רבי סובר דאפי' המנו עליו בראשון צריך לעשות פסח שני דאזיל לטעמי' דמופלא הסמוך לאיש דרבנן, וע"כ אינו יוצא בהמנאתו דלא הוי בר דעת, ופסח צריך דעת

ובזה הי' מתיישב מה שתמה הכ"מ על הראב"ד (בפ"ב מה' נזירות ה' יג) שכתב דמופלא הסמוך לאיש דרבנן, ותמה הכ"מ דהא ר"י ור"ל פליגי עלי' דרב כהנא וסברי דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא, אך איפשר לומר דהראב"ד ס"ל כדעת הפוסקים, דהא דמקשינן אשה לאיש אינו מדאורייתא, והראי' דהא קטן שחלץ אין חליצתו כלום וחליצת קטנה פוסלת, אלא ודאי דבקטן מדאורייתא לא הוי חליצה, אבל בקטנה הוא רק משום כונה, וע"כ כיון דפסיק רבא דעד שתביא שתי שערות ולא כר' יוסי דאמר עד שתגיע לעונת נדרים מסתמא ס"ל דמופלא הסמוך לאיש דרבנן, וע"כ פסק דמופלא הסמוך לאיש דרבנן]

עכ"פ מכל זה נתבאר דאפי' לענין חליצה שצריכה כונה י אמרינן מופלא הסמוך לאיש דאורייתא הוי כונה, וע"כ פסק הרמב"ם דאם שחטו עליו הפסח כשהוא קטן אפי' הגדיל בנתיים פטור מלעשות פסח שני, משום דס"ל דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא ע"כ הוי כונתו כונה, [אך מ"מ לא יתיישב כ"כ לדעת הרמב"ם דהא כל זה שהוכחנו דרבי ס"ל מופלא הסמוך לאיש דרבנן הוא כמו דמשמע בסוגי' דנזיר (דף כט) עיי"ש, והרמב"ם פסק בה' נזירות (פ"ב ה' יג) דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא, ואעפ"כ פסק דהאב יכול להדיר אח בנו בנזיר עד שיגדל ויעשה איש, וא"כ לפי"ז לא מוכח דרבי סובר מופלא הסמוך לאיש דרבנן דאע"ג שסובר דיכול להדיר את בנו בנזיר עד שיביא שתי שערות אע"כ איפשר שיסבור מופלא הסמוך לאיש דאורייתא לפי דעת הרמב"ם, אך באמת כבר תמה שם הלח"מ על הרמב"ם וכתב שזה סותר סוגי' הגמ' שם וכתב שדבריו עדיין צריכים עיון, ובמ"א יתבאר, עכ"פ לפי דמשמע בסוגי' דנזיר (דף כט) מוכח דרבי סובר מופלא הסמוך לאיש דרבנן]

הרי נתברר מכל זה שיש ג' בחינות, הא' בחי' הקטן שהגיע לכלל דעת צרור וזורקו אגוז ונוטלו, וזהו בחי' שאינו יודע לשאול [שחייב בק"מ לדברי ר' יהודה בסוכה (דף מב)] שאומר עד שיכול לברר אכילה צרור וזורקו אגוז ונוטלו, והב' בחי' הקטן שהגיע לכלל דעת עונת הפעוטות שמקחו מקח וממכרו ממכר וזהו בחי' התם שיודע לשאול מה זאת שאינו יודע עדיין ענין קדושת ק"פ, וע"כ שואל מה זאת והג' מי שהגיע לכלל עונת נדרים שהקדישו הקדש, ע"כ מבין ענין הק"פ ע"כ שואל מה העדות והחוקים והמשפטים כו' ( ובמ"א הארכתי בזה יותר עפ"י מה שכתב המהרש"א בח"א בשבת (דף לב) כי האדם נברא בג' נפשות חלוקות שהם טבעית רוחנית שכלית ועפ"י המקובלים נפש רוח ונשמה כו' וזה שאמרו רביעית דם כו' כי הדם הוא הנפש וראשית קראתי כו' ע"ש הרוח שניתן באדם כמפורש בירושלמי אדם הראשון חלה טהורה הי דהיינו הרוח טהרה שניתן באדם משא"כ בשאר ב"מ וכמו שאמר מי יודע רוח האדם העולה היא למעלה כו' דהיינו שמתדבק בנשמה שלמעלה כו' עיי"ש ודו"ק]

והנה אמרינן בפסחים (דף נט) הפסח ששחטו שלא לשמו וקבל והלך וזרק שלא לשמו כו' בעי ר"פ בעבודה א' תנן או בשתי עבודות תנן כו' ור"י יוסי היא דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס, דאי ר"מ האמר תפוס לשון ראשון, או דילמא בשתי עבודות תנן ואפי' לר"מ דאמר תפוס לשון ראשון ה"מ בעבודה א' אבל בשתי עבודות מודה דמיפסל כו' ת"ש הפסח ששחטו שלא לשמו כו', אי נימא בשתי עבודות היינו רישא, אלא לאו בעבודה א' ור' יוסי היא דאמר בגמר דבריו אדם נתפס, לא לעולם בשתי עבודות ורישא דקאי בשחיטה וקא מחשב בשחיטה, א"נ קאי בזריקה וקא מחשב בזריקה, סיפא דקאי בשחיטה וקא מחשיב בזריקה דאמר הריני שוחט את הפסח לשמו לזרוק דמו שלא לשמו, וקא משמע לן דמחשבין מעבודה לעבודה, והיינו בעי דרב פפא וכתבו התוס' פי' הקונטריס דחוק דנקט רב פפא ולא ר' יוחנן דאמר התם בהדי' מחשבין מעבודה לעבודה, כו' ונדחקו התוס' בזה עיי"ש

ולכאורה איפשר לומר דרוצה לומר טפי והיינו בעי דר"פ (וכמו שפירש רש"י והיינו בעי דר"פ דאמר מחשבין מעבודה לעבודה בשחיטת קדשים בפ"ק (דף י) דאמרינן התם מתקיף לה רב פפא דילמא קמל"ן דמחשבין מעבודה לעבודה) מלומר וכר' יוחנן דאמר דמחשבין מעבודה לעבודה וכמו שכתבו התוס' בפסחים (דף כט) בד"ה דאי כו' אור"י דרבא לטעמי' דאית לי' דפליגי בתפוש לשון ראשון דאמרינן פ"ב דזבחים (דף ל) עדיין היא מחלוקת פי' אפי' בתמורת עולה ושלמים פליג ר"מ כו' ופליגי בתפוש לשון ראשון אפי' בכי האי גוונא אע"ג דאינה לשחיטה אלא לבסוף וברגע א' יש לשניהם לחול וסבר ר"מ תפוש לשון ראשון כו' דלרבה ואביי לקמן דס"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף חיילו תרווייהו אפילו לר"מ כמו שנאמר לקמן וא"כ לא יכשיר הכא לר"מ בלשמו ושלא לשמו אפי' בעבודה אחת

וא"כ לר' יוחנן לא מצי לשנויי' שהוא חלוק בתרויי' על רבא, דהא אמר ר' יוחנן בתמורה (דף כו) אר"י ב"י אמר ר' יוחנן הכל מודים באומר תחול זו ואח"כ תחול זו כו' לא כחלקו אלא כגון משנתינו כו' וכן אמרינן בזבחים (דף ל) א"ל אביי והא רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כי מגעת להו ר"מ ור' יוסי לא פליגי אהדדי כו' כי פליגי דאמר תמורת עולה תמורת שלמים ר"מ סבר מדהוה לי' למימר תמורת עולה ושלמים, ואמר תמורת עולה תמורת שלמים ש"ט מיהדר קא הדר בי' כו', אלמא דבלקנות מודה ר"מ דלא אמרינן תפוש לשון ראשון ופליג ארבא וכן בענין איכה לשחיטה אלא לבסוף נמי פליג ארבא, דהא ר' יוחנן ס"ל בחולין (דף כ"ט) ובב"ק (דף עב) דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, וע"כ אינו רוצה לשנוי' אליבא דרבא כר' יוחנן]

עכ"ז נראה לי לבאר באופן אחר, והוא דיש לחקור אם הא דאמרינן דמחשבין מעבודה לעבודה, היינו אם חשב בשחיטה לשמה ע"מ לזרוק שלא לשמה, אם זהו כמו שמחשב בשחיטה שלא לשמה, והיינו שהמחשבה שלא לשמה שחשב בשחיטה ע"מ לזרוק שלא לשמה, הוי כאילו חשב בשחיטה גופא שלא לשמה, או שאם מחשב בשחיטה ע"מ לזרוק שלא לשמה, אע"ג שחשב בשחיטה ע"מ לזרוק הוי כאילו חשב בזריקה גופא, והנה אמרינן בחולין (דף לט) השוחט את הבהמה לזרוק דמה כו' ואזדא לטעמיי' דאיתמר שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה ר"י אמר פסולה ר"ל אמר כשירה, ר' יוחנן אמר פסולה מחשבין מעבודה לעבודה, וגמרינן ממחשבת פיגול, רשב"ל אמר כשירה אין מחשבין מעבודה לעבודה ולא גמרינן ממחשבת פיגול, וא"כ כיון דהא דמחשבין מעבודה לעבודה היינו משום דילפינן ממחשבת פיגול ופיגול לא הוי אם מחשב מעבודה לעבודה כאלו מחשב בעבודה השני' אלא כאילו מחשב בעבודה הראשונה

וזה יתבאר עפ"י מאי דאמרינן ספ"ק דזבחים (דף יג) אמר ר' טרפון כו' אם לא שמעתי להבחין הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש, אמר ר' עקיבא אני אפרש קבלה לא עשה בה מחשבה כמעשה זריקה עשה בה מחשבה כמעשה כו' ומחשבת פיגול לא פסלה בקבלה והתני' יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה מניין לרבות שחיטה וקבלה כו' עיי"ש, ונתבאר שם מתוך הסוגי' דאם חישב בשחיטה וכן בקבלה ע"מ לזרוק דהוי פיגול, אבל אם חישב