אבי הנחל קכה

הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן, והיינו כא' הם קדושים ומתקדשים, שהקודש מקדש את הכלי חול ונעשה הכלי קודש, ואח"כ מתקדש אותו הקודש בקדושת כלי, כמו דאמרינן במעילה (דף ע') וה"נ בישראל המקדשים את החודש בשעה שהם מקיימין מצות קידוש החודש נתקדש גופם, והם מקדשים את החודש

וביותר ביאור יובן שהמדרש ממשיל לחינוך הכלי שהכלי מתקדש, אבל מכי נעשה קודש מקדש את מה שמונח בתוכו, וכמו שהכלי שרת מקדש שלא מדעת, כן ה"נ בקידוש החודש אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מזידין אתם אפי' מוטעין כמו דאמרינן בר"ה (דף כ"ה), אך כבר הבאתי הא דמסקינן ביומא (דף כט) דכלי שרת אינו מקדש שלא בזמנו, רק שקסבר לילה אין מחוסר זמן, אבל יום מחוסר זמן ופירש"י דבר שאין זמנו היום עד מחר, והרי הוא מחוסר זמן יום שלם הוי חסרון זמן, וכש"כ זה שאין זמנו לקדש עד כו' עכ"ל, וא"כ דבר שאין זמנו היום רק למחר נק' מחוסר זמן, א"כ מהו הפעולה אם ישראל מקדשים את החודש ביום שלשים, ואח"כ נמצא שטעו והי' צריך לקדש יום א', ואמרינן דאעפ"כ מקודש החודש מפני שאתם כו' אפי' מוטעים, וכלי שרת מקדש שלא מדעת נמי, וא"כ קשה דהא מ"מ כלי שרת אינו מקדש שלא בזמנו, וא"כ איך מקודש החודש ע"י המשל של כלי שרת, אך אם נאמר בהיפוך כיון שאם נאמר דמקודש החודש וא"כ זמנו יום שלשים וא"כ הוי מקודש, ע"כ תפסינן שאתם אפי' מוטעים והחודש מקודש בזמנו, וע"כ נתקדש ע"י ישראל אפי' שוגגים כמו שהכלי שרת מקדש אפי' שלא מדעת נמי

ולכאורה קשה דאיך נאמר דע"כ מקודש החודש אפי' שוגגים אפי' מוטעים אע"ג דהוי שלא בזמנו, אך מפני שאם נאמר שהוא מקודש הוי בזמנו, וע"כ מקדשים את החודש דומי' דכלי שרת דמקדש שלא מדעת והרבה הארכתי בענין זה בספרי נ"י (ס' כג) והבאתי ראי' מהא שהבאתי תחילה דאמרינן דהתרומה והמעשר וההקדש חל אם הקדישו גזלן משום דהוי יאוש ושינוי השם, וא"כ לכאורה קשה דאדרבא נימא בהיפוך דההקדש לא חל מפני שהוא ביאוש ושינוי השם לא הוי כיון שנאמר דלא חל ההקדש או המעשר אלא דתפסינן הצד השני, ואמרינן דחל ההקדש והמעשר משום דאם יחול הוי יאוש ושינוי השם, ע"כ חל. וה"נ נאמר דכיון שאם נאמר שהוא מקודש הוי כזמנו. וע"כ החודש מקודש ודמי לכ"ש שמקדש אפי' שלא מדעת, והוא ממילא קדוש, רק שההקדש יהי' ע"י ישראל כמו שביארתי, והנה יש עוד להביא ראי' לזה מהא דאמרינן (פ"ג דירושלמי) דכל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן, אלמא דהכלי מתקדש ע"י הקודש, ואח"כ מתקדש בקדושת כלי, אלמא שזה גורם לזה וע"כ נתקדש ג"כ אותו הדבר בקדושת הכלי, ולכאורה כיון שכל עיקר קדושת הכלי הוא מן הקודש המונח בתוכו, א"כ איך יתוסף הקדושה בהקודש שיהי' קדוש ע"י קדושת כלי, עכ"ז אמרינן בירושלמי שקדושין ומתקדשין כאחת, וע"כ נמי בקידוש החודש אמרינן דמתקדש החודש וא"כ הוי זמנו ומתקדש נמי ע"י קדושת ישראל כמו הכלי שרת שמקדש בזמנו

ובזה יתבאר המדרש ד"א החודש הזה לכם כו' ולפי שהם מקודשים לשמים להך מה שהם מקדשים הוא מקודש, וע"ז אומר רצונך לידע פי' אם תרצה להבין דאיך דקדושים ומתקדשים כא', וכמו שביארתי דע"י שהם מקדשים והוי כזמנו, וע"כ מקודש ע"י ישראל כמו ע"י כלי שרת ע"ז אומר צא ולמד מכלי שרת משה קדש את המשכן כו' מה הי' עושין הכהן מקבל בו דבר של קודש והכלי מתקדשת עאכו"כ ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש, וע"כ אינו ממשיל לכלי שרת סתם שמקדש את הדבר שמניחין בו שהמדרש רוצה להביא ראי' שהם קדושים ומתקדשים כאחת, וה"נ כיון שישראל מדומים לכלי שרת וע"כ מקדשין אפי' בשוגג ובטעות, אך זהו דווקא בזמנו, אך מכיון שהם אומרים שמקודש החודש הוי בזמנו והחודש מקודש ע"י ישראל כמו כלי שרת שמקדשים בזמנם, וע"כ הביא המשל מהכלי שמתקדשת ע"י הקמח ודו"ק, ובזה ביארתי במ"א על מה דאיתא במדרש שמלאכים נתקדשו בקדושה אחת דכתיב במאמר קדישין שאילתא, ובישראל נאמר ב' קדושות קדושים תהיו כי קדוש אני ה' מקדשכם פי' שהמלאכים קדושים בבחי' קדושת עצמם אבל אינם יכולים להקדיש דבר א' שאותו הדבר יתקדש ג"כ, וכמו שכתבו התוס' שאין חצר להקדש, והרמב"ן כתב שאעפ"י שיש חצר להקדש לזכות להקדש, אבל אין מעילה ע"י חצר של הקדש, שאין מעילה אלא דווקא ע"י ישראל המקדש שהם יכולים להקדיש דבר אחר, וע"ז אומר אבל ישראל נתקדשו בב' קדושות להיות הם עצמם קדושים ומקדשים דבר אחר

והנה עפ"י מה שביארתי מה שממשיל המדרש קידוש החודש לקידוש כלי שרת בזה יתבאר הא דאמרינן בר"ה (דף כה) אתם אתם ג' פעמים אתם אפי' שוגגין אתם אפי' מזידין אתם אפי' מוטעים ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן ביומא (דף כט) מר זוטרא ואיתמא רב אשי אמר אפי' תימא בשלא קדם וסלקו כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמו שסידרו הקוף, וכתבו התוס' הא דלא אמרינן הכי לעיל כיון שסדרו שלא כמצותו נעשה כמו שנתנו שם הקוף י"ל דהתם מתכוין לקדש כסבור יום דומי' דמתניתין שעלה מאור הלבנה וכו' אבל הכא כיון דבכונה עשה וידע שסידרו שלא כמצותו נעשה כסידרו הקוף, ובאמת רש"י פי' באופן אחר דהתם כיון דלילה אין מחוסר זמן ע"כ לא אמרינן דהוי כמו שסידרו הקוף משא"כ הכא דהקידוש הי' מתחילה שלא בזמנו אלא דפריך כי מטא בי' שמשי תקדוש ותפסול, ע"כ אמרינן כיון דתחילה הי' שלא בזמנו נעשה כמו שסידרו הקוף, ועיין רש"י במנחות (דף ק) אך לפי פי' התוס' אמרינן כיון דהי' עפ"י טעות מקדש הכלי שרת, משא"כ הכא דלא הי' טעות, וא"כ לפי פי' התוס' מוכח דכלי שרת מקדש אפי' בטעות ג"כ, ואע"ג דאמרינן בפ"ק דסוטה (דף ו) אלא אי אמרת אין המים בודקין אותו תגלי מילתא למפרע דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש אלמא דאי קדוש בטעות אינו קדוש, כבר חילקו התוס' בסוטה (דף כב) בד"ה ושבועה כו' שהקשו אמאי נשרפת כיון דבדרך בא עלי' היינו קודם שתקדוש כו' ותגלי מילתא למפרע דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש עיי"ש מה שתירצו דזה אינו רק אם באו עדים אבל לא בטעות אחר

ובזה יש ליישב קצת מה שהקשיתי לעיל על המ"ל שכתב וזה לשונו כתב רשב"ם בפ' י"ג (דף קכ) אההיא דאמרינן דיש שאלה בהקדש שאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת ואח"כ הלך אצל החכם להתיר לו הקדישו ומצא לו פתח של חרטה ועקר את ההקדש מעיקרו ועבדי' כהקדש טעות אגלאי מילתא למפרע דלא הי' הקדש מעולם ופטור מן הכרת ואני מסתפק בשוחט בפנים ואכל קודם זריקה דלוקה אי מהני לי' שאלה לפוטרו ממלקות דילמא דווקא שוחט בחוץ דהא שחיטה שאינה ראוי' מהני לה שאלה, אבל בשוחט בפנים לא, וראיתי להתוס' בכריתות (דף י"ג) שכתבו השתא דנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתא בשאלה ומפשט דבריהם נראה דדווקא היכא דנשחט ונזרק דמם כהלכה לא מפני שאלה, אבל קודם זריקה מהני ועיין תוס' סוטה (דף ו') שהקשו דלמה אינו נשאל עלי' ותצא לחולין עכ"ד, ותמהתי דא"כ כיון דבעינן שיהי' נזרק כהלכתו, ואז לא מהני שאלה, א"כ לפי מה שתירצו התוס' בכריתות א"כ מאי פריך הש"ס בכריתות (דף י"ד) ונוקמא כגון דאכל כזית פיגול כו' דא"כ כיון שלא נזרק כהלכתו תהני לה שאלה ומידי דאיתא בשאלה לא קא חשיב אלא ודאי דכונת התוס' הוא דאפי' נשחט כהלכתו נמי לא מהני שאלה דלפי מה שביארתי איפשר לומר דאין הטעם כמו שכתבו האחרונים דכיון דהי' בעזרה א"כ הוי כמו שנמסר להקדש, והוי כתרומה דמטא ליד כהן דלא מהני שאלה דהטעם דמהני שאלה היינו משום דאתי דיבור ומבטל דיבור. וזהו דווקא אם לא נקנה להקדש אבל מכיון שנקנה להקדש שוב לא מהני שאלה, אלא דהטעם דכיון דקודם זריקה נתקבל בכלי שרת, וכבר ביארתי שכלי שרת מקדש אפי' בטעות ג"כ, וכל מידי דמקדש אפי' בטעות לא מהני שאלה, וכמו דקייל"ן בתמורה דלא מהני שאלה משום דקדוש אפי' בטעות ג"כ, וכיון דקדוש אפי' בטעות ע"כ לא מהני שאלה, דהיתר השאלה הוא דמשוי לה כמו בטעות, וע"כ נסתפק המ"ל אי אכל קודם זריקה והיינו קודם קבלה ג"כ, וא"כ לא נתקדש עדיין בכלי ע"כ איפשר דמהני שאלה, והא שכתבו התוס' שנשחטו