אבי הנחל קכד

התוס' דגיטין (דף מ"ג) ועיי"ש בתוס' שנדחקו בזה, אבל לפי מה שביארתי אלולי מסתפינא הי' איפשר לומר דע"כ אמר דווקא חזר ולקחה והקדישה דאי לא הקדישה רק שאחר שלקחה הי' ההקדש מתפשט בכולה, ע"כ לא הי' עושה תמורה, כיון דמצד עיקר ההקדש לא הי' עושה תמורה, כמו דאמרינן בתמורה (דף י) אין ממירין לא איברין בעוברין ולא עוברין באיברין כו' וא"כ מצד שהי' קדושה חצי' לא הי' עושה תמורה, ואע"ג שכתבו התוס' בתמורה (דף כ"ו) בד"ה מהו כו' דבחצי' אמרינן דעושה תמורה דעדיף יותר מאבר שהנשמה תלוי' בו הוא דוחק, ויתבאר במ"א ועוד דהתם היא קדושה בכולה אלא שחצי' עולה וחצי' שלמים, אבל הכא חצי' אין עושה תמורה, וא"כ יעשה תמורה מכח שפשטה אח"כ הקדושה בכולה, ע"כ אינו עושה תמורה, דתמורה להשפיע הקדושה על אחר בעינן דווקא שיהא מכח אדם המקדיש, ולא מחמת שהוא קדוש מעצמו, וע"כ כיון שאומר ר' יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חצי' שלו וחזר ולקחה חצי' אחרת והקדישה קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה, ע"כ לא הי' יכול להשמיענו אם לא חזר והקדישה דהוי קדושה ממילא, וע"כ לא הי' עושה תמורה, וכמו שכתבו התוס' בקידושין (דף ז) דע"כ נקט חזר ולקחה, ולא נקט בהמה של שני שותפין שהקדיש כל א' חצי' משום דלא שייך התם ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה, דשותפין אין ממירין כדאמר בתמורה (דף י"ג) אך שזה דוחק ועיין בתמורה (דף כ"ה)

ובמ"א תירצתי קושי' התוס' דע"כ קאמר וחזר ולקחה והקדיש חצי' ולא אמרינן כיון דחזר ולקחה כגמר ההקדש כמו דאמרינן גמרו קידושי ראשון, דהטעם הוא כמו שביארתי בארוכה בספרי כ"י (ס' י"ז) על הירושלמי למי ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך שלשים יום ה"ז מכורה הקדישה הקדש חזר ולקחה בתוך שלשים יום חל עלה הקדש עולה ולא דמי עולה לאשה כו' עכ"ל הירושלמי וביארתי שם (בתחילה) הירושלמי דלא דמי עולה לאשה דאע"ג דבאשה אמרינן התם דאם קידשה לאחר שלשים יום ונתקדשה בתוך שלשים יום לאחר, ואח"כ מת האחר בתוך שלשים או גירשה חלו עלה קידושי ראשין, וא"כ בכה"ג אם הקדיש בהמה לאחר שלשים יום ואח"כ מכרה, וחזר ולקחה דחל עלה הקדש ראשון שהקדיש לאחר שלשים יום ע"ז אומר דלא דמי דהתם אם מת השני או גירשה א"כ מעילא חל עלה קידושי ראשון כיון דתו אינה מקודשת לשני ע"כ חלים עליה קידושי ראשון משא"כ בעולה אם מכרה בתוך שלשים יום וחזר ולקחה לא חל עלה הקדש ראשון והטעם דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, כמו שכתב הרשב"ם בב"ב (דף ס"ג) עיי"ש לענין אם חזר ולקחה דמה מחר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, וע"כ כיון שאם הי' ביד השני לא הי' חל עלה הקדש ראשון ע"כ אפי' חזר ולקחה לא חל עלה הקדש ראשון דמ שכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו ועיי"ש היטב כל הענין, וא"כ ה"נ אע"ג דאמריכן גבי חצי שפחה וחצי' ב"ח דאם שחררה גמשרו קידושי ראשון הוא משום דכיון דשיחררה ממילא יש כח לקידושין לתפוס כיון שהיא כולה ב"ח ע"כ גמרו קידושי ראשון, אע"ג שאם הי' עדיין חצי' שפחה לא הי' גומרים הקידושין, אך כיוון ששיחררה ממילא גמרו הקידושין אבל גבי בהמה כיון דתחילה לא פשטה ההקדש בכולה מחמת שהי' החצי' של השני והוי דעת אחרת, כמו דאמרינן בפ"ק דקידושין (דף ו) ע"כ אפי' אם חזר ולקחה כיון שכל זכות שלאח"כ הוא מחמת שלקח מן השותף וע"כ מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידי וכיון שאם הי' בידו לא פשט ההקדש ע"כ לא פשט אח"כ נמי, וע"כ אומר וחזר ולקחה והקדיש חצי' שהקדיש מחדש אבל לא מחמת הקדש ראשון, משא"כ אם שיחררה הוי ממילא ולא בתורת הקנאה להמקדש, וע"כ כיון שהיא ממילא לא שייך לומר מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו משא"כ גבי בהמה אם חזר ולקחה לא הי' חל ההקדש הראשון משום דמה מכר ראשון לשני כו' דהא כל זכות של הלוקח בחלק השני אינו אלא מחמת העבירה, וע"כ קאמר חזר והקדישה דווקא, [ואע"ג דשם בספרי ביארתי פי' אחר בהירושלמי דקידושין היינו משום דהתם הי' קודם חלות הקידושין שהוא לאחר שלשים יום, וע"כ לא שייך לומר מה מכר כו' כמו שביארתי שם משא"כ הכא דהקדיש מכבר החצי', וע"כ אפי' אם חזר ולקחה לא הי' נגמר ההקדש מחמת מה מכר ראשון לשני דאיך יגמור ההקדש כיון שכל הזכות שיש לו בחלק השני הוא רק מחמת המוכר, וע"כ כיון שלא נגמר ההקדש בעוד שהי' ביד השותף ה"נ אינו נגמר אא"כ כשחזר ולקחה משום מה מכר כו', וע"כ אומר וחזר ולקחה והקדישה דווקא ודו"ק]

ועפי"ז הי' נראה לי לומר על קושי' התוס' במנחות (דף פ) דגבי חטאת אין אדם מתכפר בשבח הקדש, וגבי תודה אמרינן במנחות (דף פ) דאדם מתכפר בשבח הקדש עיי"ש שהאריכו התוס' בזה, וע"כ הי' איפשר לומר כמו שביארתי במ"א שדבר שבחובה אין מקבלים מעובדי כוכבים כו', וכמו דאמרינן (פ"ק דשקלים מ' ו') ואין מקבלים מידם קיני זבין וקיני זבות וחטאות ואשמות אבל נדרים ונדבות מקבלים כו', אלמא דלגבי דבר שבחובה בעינן שיבוא מכח ישראל המקדיש, אבל מה שאינו דבר שבחובה לא בעינן שיהא מכח המקדיש, ולפי מה שביארתי לעיל תחילה בשם הקצה"ח לענין מעילה דע"כ אין מועלים דהוי כמו מידי דבא ממילא), ועיין בירושלמי (פי"ג דיבמות) מהו שיביא חגיגה מאחר שהוא דבר שבחובה אינו מביא כו' עיי"ש כל הסוגי', וכן בזבחים (דף מה) אלא מעשר בהמה חובה שאין קביע להם זמן, ופירש"י והוא הדין דלא מייתי חובה הקבוע להם זמן אלא עולת ראי' ושלמי חגיגה אלא לא פסיק לי' הואיל ומביאין עולה ושלמים נדבה, אבל מעשר חטאת ואשם לא שייך בהו כלל, וע"כ כיון דדבר שבחובה בעינן שיהא מכח המקדיש, ע"כ אינו מתכפר בשבח הקדש דאתי ממילא, משא"כ תודה דהוי דבר הנידר והנידב ע"כ יוכל להתכפר בשבח הקדש נמי

ומעתה כיון שביארתי שאם קדוש מקדושת עצמו שלא ע"י כח ישראל המקדיש אין בזה מעילה, אעפ"י שהחצר זוכה להקדש לדעת הרמב"ן, רק אם בא ע"י ישראל, בזה יתבאר המדרש שהתחלנו החודש הזה לכם כו' ויש מהם אומרים מקדש ישראל שאם אין ישראל מקדשים אותו אין אותו קידוש כלום, פי' שחביב לפני הקב"ה דווקא אם ישראל מקדשים את החודש, וע"ז אמר רצונך לידע צא ולמד מכלי שרת, משה קדש את המשכן כו' מי הי' יכול לבוא ולקדשם, אלא מה הי' עושים הי' הכהן מקבל בו דבר של קודש והכלי מתקדשת כשם שקידש בדם המזבח כו' מערה בכלי חול וכלי חול מתקדש, ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקודש מתקדשת עאכו"כ ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש, ולכאורה הי' להמדרש לומר המשל שהקמח מתקדש ע"י כלי, אך הענין שממשיל על הא שמסיים המדרש אמר הקב"ה אני קדוש ולעצמו אני מקדש, אלא הריני מקדש את ישראל והם מקדשים אותי, לכך כתוב והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' מקדשכם פי' שהקב"ה רוצה שיהי' דווקא ע"י קדושת ישראל, וא"כ קשה דהא כל עיקר קדושת ישראל מה שהם יכולים לקדש, וכמו שביארתי שקדשי עכומ"ז אין מועלין בהם, וגם אין עושין תמורה, ולכאורה אפי' אם הקדושה שלהם אינו כלום, אך לאח"כ כששוחטין בעזרה ולדעת הרמב"ן יש חצר להקדש, וא"כ העזרה זוכה, א"כ אמאי אין בזה מעילה, אך מה שהוא קדוש ע"י הקדש אין בזה מעילה רק דווקא מה שקדוש ע"י ישראל, ודווקא מה שקדוש ע"י ישראל מועלין בה ועושה תמורה להמיר קדושתו על אחר, וצריך להבין מהו דווקא ע"י ישראל ומה פועל דווקא קדושת ישראל, אך מחמת שישראל נתקדשו ע"י הקב"ה כמו דכתיב קדושים תהיו לי כי קדוש אני ה' מקדשכם, וע"כ כיון שהם קדושים ע"כ פועל קדושתם שמה שהם מקדישים הוא קודש, ואית בה מעילה ועושה תמורה ולכאורה כיון שהם קדושים ע"י קדושת הקב"ה וזה פועל שנתקדש על ידם ומה שקדוש ע"י קדושת הקדש בעצמו אינו קדוש כמו שביארתי, מוכרחים אנו לומר שמה שהם מקדישים נתוסף הקדושה, ואם הם מקדישים מתעורר כח הקדושה שבהם להיות קדוש ע"י ישראל, וע"י ישראל המקדש מתגדלת הקדושה, וזה הכח נתן בהם הקב"ה אם הם מקדישים מתגדלת הקדושה ע"י כח שלהם, ע"כ ממשיל המדרש לקמח המקדש את הכלי, וכמו שביארתי בספרי ע"י (ח"ב דרוש י"ב) וכן ביארתי בספרי זה (בדרוש לחנוכה) עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי דמגילה (פ"ג) כלי שרת מאימתי הם קדושים מיד או בשעת תשמיש, אין תימר בשעת תשמיש כא' הם קדושים ומתקדשים, בעליתן מן הגולה הי' מכניס מתוך של שלמה לתוך שלהם, לא הי' שם של שלמה כא' הם קדושים ומתקדשים, ופירשתי שם בניחותא ולא כמו דבתמיה' קאמר, וכמו דאיתא בשבועות, (דף טו) כל