אבי הנחל קכא

שנו אלא בביה"כנ של כפרים, אבל בביה"כנ של כרכין כיון דמעלמא אתא לא מצי מזבני לי' דה"ל דרבים כו' מיתבי בבית ארץ אחוזתכם כו' הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאים אמאי הא דכרכין הוי, אימא א"ר יהודה אני לא שמעתי אלא מקום המקודש בלבד ואפי' ת"ק לא פליג אלא שאומר דכל ירושלים אינה מטמאה בנגעים משום דסובר דכל ירושלים לא נתחלקה לשבטים אבל בהא כ"ע מודו דמקום המקודש אינו מטמא, וכן בתי מדרשות דכרכים לא הוי כשותפין [ובפרט לפי מה שכתב הר"ן דהטעם מפני שיכולים למכור ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, וא"כ ביה"כנ של כרכין שאין יכולים למכור ז' טובי העיר במעמד א"ה, א"כ בודאי דביה"כנ של כרכין לא הוי כמו דשותפין, והכי מוכח במגילה (שם) מדפריך ארשב"נ דאנר דביה"כ של כרכין לא מצי מזבני, מהא דא"ר יהודה דמקום המקדש לא מטמא בנגעים, אלמא דחד טעמא אית להו דאם יכול למוכרם הוי כמו דשותפין ואם אינו יכול למוכרם הוא של כל העולם ואינו מטמא בנגעים]

ובמ"א ביארתי על הא דר' צדוק ביומא (דף כג) שעורר את העם בבכי' הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה כו' אנו על מי להביא עגלה ערופה אם על העיר או על העזרות, ומה הי' הענין הא דעגלה ערופה, והוא כמו שביארתי דמקום המקודש לא מקרי מקום המיוחד, אלא מחמת הקדושה שייך לכללות ישראל, והטעם כמו שכתב הרא"ש במגילה (דף כו) בביה"כנ של כרכין שאפילו ידוע שבני הכרך בנו אותה ולא סייעו להם מחוץ לעיר בהוצאת בנינה, אפי' הכי כיון דמעלמא קא אתו לה בני העיר הקדישוה לדעת כל העולם כו' והא דקאמר בירושלמי הדא דתימא בביה"כנ של יחיד, אבל של רבים אסור שאני אומר שמא א' מסוף העולם קנוי בה פי' יש לו זכי' בה, ואפילו הסכימו כל הרגילים ליכנס לעיר הזאת למוכרה שמא יש א' בסוף העולם שהי' סמוך לעיר הזאת והי' רגיל לכנס בה ולדעתו הוקדשה, וא"כ בביהמ"ק גופא אפי' אי אמרינן דירושלים נתחלקה לשבטים אפ"ה איפשר לומר דמחמת הקדושה שיש בה היא שייכא לכללות ישראל, ונק' תל תלפיות תל שכל פיות פונים אלי' והתפללו אלי דרך ארצם ושם הוא הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שכל התפילות שמתפללים עולים דרך שם התפילות, וכמו דאמרינן בברכות (דף ל) הי' עומד בא"י, יכוין לבו כנגד ירושלים כו' ואפי' אם תאמר שירושלים כיון שנתחלקה לשבטים הוי כמו שיש לה בעלים מיוחדים עכ"ז בעזרות שהיא מקום המקודש, ואפי' בזמן הזה כמו דאמרינן כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאילו רוקק בבת עינו שנאמר והי' עיני ולבי שם כל הימים, א"כ מחמת הקדושה בודאי היא שייכה לכללות ישראל, אף דבתחילה העזרות נמי נחלקה לשבטים, וכמו דאמרינן ביומא (דף יב) מה הי' בחלקו של יהודה הר הבית והלשכות והעזרות, ומה הי' בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קדשי הקדשים, אעפ"כ מקום המקודש אינו מטמא בנגעים מפני גודל הקדושה שבה וע"כ היא שייכה לכללות ישראל, אך ה"מ כל זמן שלא הי' ש"ד במקום עזרה, שע"י הש"ד השכינה מסתלקת, וא"כ כיון שאירע כזה בעזרות, א"כ זהו הוכחה שהשכינה מסתלקת, וכמו שהי' בבית ראשון, דאמרינן בר"ה (דף לא) עשר מסעות נסעה שכינה מקראי מכפורת לכרוב, ומכרוב למפתן כו' וכנגדן גלתה סנהדרין מגמרא, והטעם הא דגלתה סנהדרין הוא נמי משום שהי' ש"ד, וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף מא) מ' שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות לומר שלא דנו ד"נ משום דחזו דנפישי רוצחים

[וע"כ ביארתי במ"א על הא דאמרינן שם דש"ד הוא דזל וטהרת הכלים כדקיימא קיימא שש"ד תלוי הדין בסנהדרין וכיון שגלתה סנהדרין א"כ מעילא פרץ הענין של ש"ד ועיין בתוס' כתובות (דף ל) בד"ה מיום, אבל טהרת הכלים אמרינן בסנהדרין (דף פא) כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאים אותו לב"ד פרחי כהונה מוציאין אותו לחוץ ומפציעין את מוחו בגיזרין, וא"כ אין זה תלוי בסנהדרין ע"כ הי' זה הענין של טהרת הכלים חמור להם] וע"כ עוררם ר' צדוק לבכי' דכיון שאנו רואים ש"ד בעזרה, א"כ השכינה מסתלקת, וא"כ כיון שמקום העזרות ג"כ נתחלק לשבטים, א"כ חזרה לדין ממון, וא"כ על מי להביא עגלה ערופה אם על העיר או על העזרות. וע"ז געו כל העם בבכי' שהבינו שהבית עתיד ליחרב שהשכינה מסתלקת, וע"כ געו בבכי'

ובזה יתבאר הספרי הביאו הילקוט פ' מסעי ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה מגיד הכתוב שש"ד מטמא את הארץ ומסתלקת השכינה מפני ש"ד חרב ביהמ"ק מעשה בשני כהנים שהי' שוין ורצין ועולין בכבש כו' בא ר' צדוק ועמד על מעלת האולם אמר שמעוני אחינו ב"י הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה באו ונמדוד על מי ראוי להביא את העגלה על ההיכל, או על העזרות געו כל העם כולם בבכי' כו' מכאן אמרו בעון ש"ד שכינה מסתלקת מישראל ומקדש מטמא, וצריך להבין מהו מכאן אמרו בעון ש"ד שכינה מסתלקת מישראל והיכן מוכח, אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דכיון דעוררם לבכי' ע"י מה שאמר אנו על מי להביא עגלה ערופה, היינו להורות שגם ההיכל והעזרות הוי כמו שנתחלקה לשבטים דכיון שהשכינה מסתלקת א"כ חזרה לדין ממון וכיון שנתחלקה לשבטים, ע"כ שייך בה דין עגלה ערופה, ואעפ"י שהכא נודע מי הכהו עכ"ז עוררם בזה לבכי' ששייך בהיכל ועזרות דין ע"ע וכמו שביארתי, וע"כ אמרינן רפ"ד דיומא (דף לט) ת"ר ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא הי' גורל עולה בימין ולא הי' לשון של זהורית מלבין כו' והי' דלתות ההיכל נפתחות מאליהן כו' והטעם כמו דאמרינן בסנהדרין (דף מא) מ' שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות לומר שלא דנו ד"נ משום דחזו דנפישי כו' וע"י שבעון ש"ד שכינה מסתלקת ע"כ הי' דלתות ההיכל נפתחין מאליהן כו'

ובזה יתבאר הא דאיתא במדרש שישעי' אמר בית קדשינו ותפארתינו וירמי' אמר נחלתינו נהפכה לזרים, בא אסף ואמר אלקים באו גוים בנחלתך והענין הוא שהם אמרו שכיון שנסתלקה השכינה, א"כ כיון דמקום העזרות נתחלקה לשבטים, א"כ הוי כמו שהם שלנו, וכן אמר ירמי' בית קדשינו ותפארתינו הי' לשריפת אש שכיון שנסתלקה השכינה א"כ חזרה לדין ממון, והוי בית קדשינו ותפארתינו, דהא בעצם גם מקום העזרות נתחלקה ג"כ לשבטים, בא אסף ואמר לא נחלתינו ולא בית קדשינו אלא אלקים באו גוים בנחלתיך טמאו את היכל קדשיך, שאעפ"י שחרב אעפ"כ נק' תל תלפיות תל שכל פיות פונים אליו, וכל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאילו רוקק בבית עינו שנאמר והי' עיני ולבי שם כל הימים ע"כ שייך לכללות ישראל, וכמו שביארתי בביה"כנ של כרכים

ומעתה כיון שביארתי שביהכ"נ של כרכים לא הוי דחצר השותפין, ע"כ ניחא הא שכתב האגודה שאם מצא דבר בביה"כנ זכה בו, ולא אמרינן דחצר ביה"כנ קונה להקדש דאין יד להקדש, וחצר השותפין לא הוי דמיירי בביה"כנ של כרכים

אמנם כל זה הוא לדעת התוס', אבל הרמב"ן כתב הביאו הקצה"ח (ס' ח) דשפיר קני חצר להקדש אלא דאין מעילה בזכית' משום דבמעילה בעינן דווקא שיהא מכח ישראל המקדיש, אבל מה שחצר קונה מעצמה להקדש אין בזה מעילה, והקשה הקצה"ח על הרמב"ן מהא דאמרינן פ"ג דבשבועות (דף כד) גבי יש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות ואשם א' דפריך וליחשוב נמי שבועה שלא אוכל ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והא מוקדשים דאיתא בשאלה וקתני ומסיק בבכור ואי נימא דיש חצר להקדש, א"כ במוקדשין נמי כיון דכבר נשחטו בעזרה קני לה בהקדש, דעזרה הוי חצר הקדש ותו לא מהני שאלה בתר דאתא ליד גיזבר משום דלא מהני שאלה בהקדש אלא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור, אבל היכא דאתי ליד גיזבר דכבר קני לה הקדש במשיכה לא גרע כח הקדש מכח הדיוט דבתר דקני לה במשיכה אינו חוזר, והובא בש"ך (ס' רנה) וה"נ כיון דחצר קונה להקדש והוא העזרה תו לא מצי למיתשל עלי' כיון דכבר קני לה הקדש, וכיון דליתא בשאלה ממילא אית בי' מעילה כיון דקדושה הראשונה קיימת, אלא ודאי כדעת התוס' דאין חצר להקדש עכ"ד, ותמיהני על הקצה"ח על שלא הביא התוס' דכריתות(דף יד) שהקשו התוס' התם דאמאי לא קא חשיב ה' כגון נשבע שלא יאכלנו ואכלה וי"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשים דתני אע"ג דהוי