אבי הנחל קכ

במשפט ענין המיעוט בטל לגבי רוב, א"כ על מה יביא אותי במשפט הא יכול להמתיק את הדינים עד שהדינים אינם במציאות כלל

והנה כתיב (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם כו' והושעתי אתכם מכל טומאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אותו ולא אתן עליכם רעב, ויובן עפ"י מאי דאמרינן בסוטה (דף מ"ח) הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח, וע"ז אומר והושעתי אתכם מכל טומאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אותו, שהטהרה נטלה את הטעם ואת הריח, אבל לעתיד לבוא דכתיב והושעתי אתכם מכל טומאותיכם, וע"כ וקראתי אל הדגן והרביתי אותו: דרוש לשבת פ' חודש

איתא במדרש פ' בא החודש הזה לכם, הרואה את הלבנה האיך צריך לברך בזמן שהי' ישראל מקדשין את החודש, יש מן רבנן אמרינן ברוך מחדש חדשים ויש שהם אומרים מקדש חדשים ויש מהם אומרים מקדש ישראל שאם אין ישראל מקדשין אותו אין אותו קידוש כלום ואל תתמה ע"ז שהקב"ה קדש את ישראל שנאמר והיתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש, רצונך לידע בא ולמוד מכלי שרת משה קדש את המשכן ואת כל כלי' מי הי' מקדשם יכול הי' משה לבא ולקדשן אלא מה הי' עושין הי' הכהן מקבל בו דבר של קודש והכלי מתקדשת כשם שקידש משה בדם המזבח כו' או מנחה מערה בכלי חול וכלי חול מתקדש ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקודש מתקדש עאכו"כ ישראל שהם קדושים מקדשים את החודש, אמר הקב"ה אני קדוש ולעצמי אני מקדש, אלא הריני מקדש את ישראל והם מקדשים אותי לכך כתיב והיתם לי קדושים כי קדוש אני ק' מקדשכם, וכן דוד אומר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ומתי התחילו לקדש את החודש במצרים הה"ד החודש הזה לכם

ולכאורה צריך להבין על שהמדרש מדמה ענין קידוש החודש לכלי שרת שמתקדש ע"י הקודש ואדרבא הי' להמדרש להמשיל שע"כ אומרים מקדש ישראל, כמו שהכלי שרת מקדש מה שנותנים בתוכה, הכא נמי אם ישראל מקדשים את החודש נעשה החודש מקודש, ע"כ אומרים מקדש ישראל

ויובן בהקדם תחילה במה שהקשה הקצה"ח (ס' ר) על האגודה שכתב מצא דבר בביה"כנס זכה בו, ולא אמרינן דחצר בה"כ קונה להקדש דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש והובא הדין במ"א ה' בה"כנ ומקור הדין הוא מב"ב (דף עט) כיצד הקדיש בור מלא מים אשפה מלאה זבל כו' מועלין בהם ומה שבתוכן, אבל הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים אשפה ואח"כ נתמלא זבל כו' מועלים בהם ואין מועלין במה שבתוכן, וכתבו התוס' דלא אמרינן שיקנה חצר הקדש כמו שקנה חצר הדיוט, דחצר הדיוט משום יד אתרבאי ולא מצינו יד להקדש, והאריך שם הקצה"ח וכתב אולם בעיקר דברי האגודה תמיה' לי שכתב דבחצר ביהכנ"ס דאין יד להקדש דהא ביה"כ אין לו דין הקדש אלא כמו חצר השותפין, ומה"ט כתב הריב"ש דד' אמות זוכה לכל אדם בבי"הכנ דה"ל חצר השותפין, וכמו דאיתא בנדרים (דף מח) ואיזהו דבר של עולי בבל כגון הר הבית והלשכות והעזרות והבור שבאמצע הדרך, ואיזהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ וביה"כ, וא"כ כיון דהוי חצר השותפין זוכין השותפין ועיי"ש שהאריך בזה

ולי נראה ליישב עפ"י מה שביארתי על הא דאמרינן ביומא (דף כג) ת"ר מעשה בשני כהנים שהי' שניהם שוים ורצים ועולים בכבש, קדם א' מהם לתוך ארבע אמות של חבירו ונטל סכין ותקע לו בלבו, עמד ר' צדוק על מעלות האולם, ואמר אחינו ב"י שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך כו' אנו על מי להביא עגלה ערופה אם כו' על העזרות געו כל העם בבכי' בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמא סכין ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר מש"ד והקשו התוס' תימא לי מאי פריך לימא שכ"ר יהודה ס"ל דאמר ירושלים נתחלקה לשבטים ביומא (דף יב) ואפילו עזרות איכא למ"ד התם דנתחלקה לשבטים, ויש לומר דבלאו"ה צריך לשנוי' כדי להרבות בבכי' דהא לא שייך עגלה ערופה אלא היכא דלא נודע מי הכהו והכא הא נודע, ועוד דקאמר על העיר או על העזרה ופשיטא דעל העזרה לא מייתינן דהא העיר הקרובה כתיב ועזרה לאו עיר הוא אלא לאפושי צערא בעלמא הוא דקאמר הכי עכ"ל

והנה באמת אפי' אי אמרינן דירושלים נתחלקה לשבטים אפ"ה אמרינן ביומא ואי בעית אימא הא והא דלית בה בית דירה והא דכרכים והא דכפרים ודכרכים אין מטמא בנגעים והא תני אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמא בנגעים, א"ר יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד, הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאים בנגעים ואע"ג דכרכים נינהו כו' א"ר יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד פי' והוא הדין בתי כנסיות דכרכים ופירש"י שכרכים שהוא מקום שווקים ומתקבצין שם ממקומות הרבה, והיא עשוי' לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים, ועיי"ש בתוס' דתחילה ס"ד דת"ק סובר כל ירושלים אינו מטמא בנגעים משום דקדושה לאכילת קדשים קלים ומעשר שני. ור' יהודה סבר דדווקא מקום מקדש שהוא מחנה שכינה כו' עיי"ש, אלמא דעזרה גופא אינו מטמא בנגעים, דמחמת הקדושה הוי כמו ששייך לכל ישראל, וא"כ איפשר לומר דפריך מירושלים וירושלים מי מטמא בנגעים ואפי' תימא כמ"ד דירושלים נחלקה לשבטים, אפ"ה בעזרה שהוא מקום המקודש, וא"כ שייך לכלל ישראל, ואינו מטמא בנגעים, והכא נמי לענין עגלה ערופה

ובזה יתיישב נמי מה שהקשה הקצה"ח על האגודה דביה"כנ הוי כמו חצר השותפין, דלפי שהבאתי מיומא (דף יב) דקאמר ואב"א הא והא דלית בה בית דירה והא דכרכים והא דכפרים, ופירש"י שכרכים שהוא מקום שווקין ומתקבצין שם ממקומות הרבה והיא עשוי' לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים, וע"כ פוטרים חכמים ממזוזה, וכן שאינה מטמאה בנגעים, וכן אמר ר' יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד, וא"כ בתי כנסיות של רבים אינם מטמאים בנגעים וא"כ איפשר לומר דהאגודה מיירי בביה"כנ של רבים דלא הוי דשותפין וכן כתב הרמב"ם (פ"ד מה' מעשר ה' ו) בית הכנסת וביהמ"ד אם יש בהם בית דירה קובעים ואם לאו אין קובעים, וכתב ע"ז המ"ל עיין לקמן (סי"ד מה' טומאת צרעת ה' יד) וכוונתו דבעינן דווקא בית דירה לחזן, אבל בלאו"ה לא הוי כחצר השותפין, משום דבעינן לענין שיטבול למעשר דווקא אם מיוחד לבעה"ב, וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ג דמ"ש) זאת אומרת ירושלים עשו אותה כחצר בית שמירה, מה חצר בית שמירה טובלת אף זו טובלת, א"ר יונה בדין הי' אפי' בתים ששם לא יטבלו שהן של כל ישראל פי' כיון שהם של כל ישראל ע"כ אינם טובלים, וע"כ ביה"כנ נמי אינו טובל דלא הוי כחצר השותפין אלא אם כן יש בה בית דירה לחזן הכנסת, ועיין בירושלמי (פ"ב דמכות) ומעלים הי' שכר ללוים דברי ר' יהודה, ר' מאיר אומר לא הי' מעלים שכר ללוים ואמרינן התם תני ר' יהודהאומר למחלוקת ניתנו ר' מאיר אומר כו' (פי' שר' יהודה סובר דלמחלוקת נתנו וא"כ הוי שלהם וכמו דאמר ירושלים נתחלקה לשבטים ור' מאיר אומר לבית דירה נתנו אבל אינה שלהם) ואתי דר"י כר"מ ודר"י כדעתי', ובפ"ה דמ"ש ר"מ אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ, ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש, ועיין בברכות (דף כ) ובמ"א הארכתי בזה]

והכי מוכח נמי ממה שכתב הר"ן בנדרים (דף מח) אסורין בדבר של אותה העיר שהם דרים בה מפני שאין לאנשי עיר הנידחת חלק בהם שהם יכולים למוכרם ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר וה"ל כשותפין שאוסרין זע"ז, וא"כ כיון שתלוי במכירה, א"כ בביה"כנ של כרכין דאמרינן ספ"ד דמגילה (דף כו) אר"ש ב"נ אר"י לא