אבי הנחל קטו

חייב כרת על פסח שני, ואזלי לטעמייהו דכה"ג חולקים הרמב"ם והראב"ד במנחות (דף מ"ה) שר"ע אומר דהלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם, ואמר ר"ש בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבין את הלחם והלחם אינם מעכבין את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר מ' שנה קרבו כבשים בלא לחם, ואף כאן יקרבו כבשים בלא לחם, אמר ר"ש הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו שכל האמור בחומש הפיקודים קרב במדבר אבל האמור בתורת כהנים אין קרב במדבר כו' ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם מפני שהכבשים מתירין את עצמם ולא הלחם בלא הכבשים שאין לו מי יתירנו והרמב"ם פסק בפ"ח מה' תמידין ומוספין ה' ט"ו כר"ע שהלחם מעכב את הכבשים, והראב"ד כתב דהלכה זו בהפך, והכ"מ האריך בזה דלמה פסק הרמב"ם כר"ע, אך הרמב"ם אזיל לטעמי' דאם אינם מטעם א' אינם נחשבים כרבים, וע"כ פסק בה' ק"פ כרבי ובכאן פסק כר"ע, דבשניהם הלכה מחבירו, כמו דאמרינן בעירובין (דף מ"ו), והראב"ד פסק בה' ק"פ כר' נתן ור' חנני' בן עקבי' במה ששניהם שוין אעפ"י שאינם מטעם א', וע"כ פסק נמי לענין שתי הלחם כר"ש ב"נ ור"ש דהכבשים מעכבין אעפ"י שאין אומרים מטעם א'

וכעת נראה לי היפוך מה שכתבו האחרונים שבד"מ כיון שעדות מיוחדת כשר ע"כ אעפ"י שהדיינים אינם אומרים מטעם א' נמי כשר, ובד"נ ובמילתא דאיסורא בעינן דווקא מטעם א', ולפי מה שביארתי איפשר לומר בהיפוך דכיון שביארתי דהטעם דאזלינן בד"מ אחר הרוב, אעפ"י דאין הולכין בממון אחר הרוב, אך מטעם שהמיעוט אינו במציאות כלל, והמיעוט גופא בטל ונהפך להיות אחר הרוב, ע"כ איפשר לומר דאימתי המיעוט אינו במציאות כלל, היינו דווקא אם הרוב אומרים מטעם א', ע"כ מבינים המיעוט שאין סברתם כלום, אבל אם הרוב אינם אומרים מטעם א' אעפ"י שנאמר שאעפ"י שאינם אומרים מטעם א', אפ"ה הלכה כוותיי' אעפ"כ איפשר לומר דלא אמרינן שהמיעוט אינו במציאות כלל, וע"כ לענין ד"מ בענין דווקא מטעם א', דאיך איפשר לומר דאינו במציאות כלל, ובטל מחמת שמבין שלא כיון אל האמת, הא הם נמי אינם אומרים מטעם א', ואינם משתוים בהטעמים, ואינם מכוונים לדבר א', רק בגוף הדין, [ובזה יתיישב מה שהקשה הקצה"ח בקונטרס הספיקות דא"כ אמאי מדמה הש"ס בחולין (דף י"א) רובא דאיתא קמן כגון ט' חניות וסנהדרין לא קא מיבעי לן כו' דלמה לי' להש"ס לדחות משום דהוא רובא דאיכא קמן, לימא דהתם משום דהמיעוט אינו במציאות כלל, דאיפשר לומר כמו שביארתי דזהו דווקא אם הם אומרים מטעם א' ע"כ מוטב לתלות הטעות ביחיד מבמרובים אבל אם כולם אומרים מב' טעמים א"כ לא נוכל לומר שהמיעוט בטל במציאות לגבי המרובים כיון שאינם אומרים מטעם א', וטעמו של זה לא כטעמו זה, אלא שהתורה אמרה אחרי רבים להטות כיון שבגוף הדין הם שוים וכמו שכתב הש"ך (ס' כ"ה) דאם הם יושבים במקום א' הדין הוא דאחרי רבים להטות אעפ"י שאינן מטעם א', וע"כ בפ"ק דחולין שאומר הש"ס ע' חנויות וסנהדרין ע"כ מיירי בד"נ ובד"נ אפי' רובא דליתא קמן כיון דלית בזה להוציא מחזקה, אבל בד"מ דאין הולכין בממון אחר הרוב אלא אם המיעוט אינו במציאות כלל ע"כ בעינן שיהא אומרים מטעם א', ולפי"ז יהי' ההיפיך בדיינים מבעדות שבעדות מיוחדת כשר בד"מ, ולא בד"נ, משא"כ בדיינים דיש סברא לומר דבד"נ לא בעינן מטעם א' משא"כ בד"מ דלא הוי רוב, ועוד איפשר לומר על מה שהוכיח המהרי"ק מהא דאמרינן בחולין (דף ל"ו) לר' חייא לא מכשיר לר"ש מכשיר בנתקנח מיהו אשוו להדדי ה"ל לרבי חד ואין דבריו של א' במקום שנים דהתם אעפ"י שאין אומרים מטעם א' אפ"ה לא גרע מס"ס וס"ס הוי שאינן משם א' כמו שכתבו התוס' בכתובות (דף ט) וכן הא דאמר רב אשי ומאי חולין לא אוכלין ולא שורפין ומאי באו ונסמוך על דברי ר"ש, לר"ש לא מכשיר לר' חייא ספיקא לענין שריפה מיהו לא שוי להדדי מר לא שרפי' ומר לא שרפי'' ה"ל ר' חד ואין דברי של א' במקום שנים, התם נמי הטעם ס"ס הוא, וכמו דאמרינן בנידה (דף ל"ג) דאספק ספיקא לא שרפינן תרומה, והרשב"א הביא בתשובה ראי' דס"ס עדיף מרוב, ועיין בס"ט דנידה (דף נ"ט) אעפ"כ בד"ת לא מהני ס"ס וכמו שכתב המ"ל ברמב"ם הל' בכורות שרבים חולקים על מהריב"ל דהיכא דס"ס מסייע' להתובע דאעפ"כ אין מוציאים מיד המוחזק ודו"ק] ועל מה שביארתי דיש אופן שד"מ חמור מד"נ עיין תוס' סנהדרין (דף פ) בד"ה הנסקלים כו' שאל ריב"ם את ר"ת אמאי קאמר ר"ש ידונו בסקילה שהשריפה חמורה נזיל בתר רובא להחמיר בד"כ כדאיתא פ"ק דחולין (דף י"א) ותירץ דלא אזלינן בתר רובא לחייב אותן שהוא זכאי מכל וכל, ועוד י"ל דה"ל קבוע כו' וא"כ משפע דרק משום קבוע אבל בלאו"ה אזלינן בתר רובא לחייב את הזכאי ולענין ד"מ אמרינן בביצה (דף ל"ח) הרי שנתערב קב חיטין בעשרה קבים חטים של חבירו יאכל הלה ומדי עיי"ש והיינו משום דליכא ביטול בד"מ במיעוט לגבי הרוב אלא אם המיעוט אינו במציאות כלל ודו"ק, וגם על תירוץ התוס' הא דה"ל קבוע, בע"א הארכתי בזה ועיין בסנהדרין (דף ע"ט) רבנן סברי אין גומרין כו' הילכך כולם פטורים עיי"ש ברש"י ודו"ק]

ובמ"א ביארתי בזה במה שנחלקו ר"א וחכמים בתנורו של עכנאי בב"מ (דף נ"ט), ולכאורה איך הי' ר"א חלוק על הרבים ואמר אם הלכה כמות כו' והא כתיב בתורה אחרי רבים להטות ועיין בירושלמי דמוע"ק וביארתי עפ"י מה שהכריע הש"ך בחוה"מ ס' כ"ה דאם הם במקום א' לפנינו לא בעינן שיהא מטעם א', אבל כשאינם לפנינו ובאנו לפסוק דין מתוך החיבורים הילכך כיון שאין הרבים לפנינו בעינן שיפסקו מטעם א', ע"כ איפשר לומר דמה שהי' חלוקים עליו חכמים הי' שלא מטעם א', וע"כ נחלק ר"א עליהם שאמר שאין להם דין רוב נגדו, והם אמרו שהם רוב מחמת שיושבין במקום א', וע"כ אעפ"י שאינם אומרים מטעם א' אעפ"כ הלכה כמותם מחמת שאחרי רבים להטות, וע"כ אמר ר"א חרוב יוכיח שהראה להם מן השמים שמה שאומרים שהלכה כמותם מחמת שיושבים במ"א, ע"כ אמר חרוב יוכיח שנעקר חרוב ממקומו, והוא להורות שאין מקום עיקר, וע"כ אין הלכה כמותם מחמת שאינם אומרים מטעם א', וע"ז אמרו שאין מביאין ראי' מחרוב שהחרוב נעקר אבל המקום נשאר, ע"כ אמר אח"כ אמת המים יוכיח, שחזרו אמת המים לאחוריהם, וזהו כמו שהמקום נעקר ממקומו, וכמו דאמרינן בגיטין (ד' ח) דמיא ארעא סמיכתא היא, והביא ראי' שאין המקום כלום, ולעולם בעינן שיהא מטעם א', וע"כ השיבו לו שאין מביאין ראי' מאמת המים, דאמת המים חזר לאחוריו, אבל המקום נשאר, וע"כ אמר אח"כ כותלי בהמ"ד יוכיחו שיפלו הכתלים, וא"כ זה ראי' שאין המקום עיקר, וכמו דאמרינן בפסחים (דף פ"ו) הי' יושבין ונסתלקה המחיצה ביניהם לדברי האומר האוכל אוכל בשתי המקומות אוכלין, ולדברי האומר אין האוכל אוכל בשני המקומות אין אוכלים, ופירש"י הי' יושבין ב' החבורות ונסתלקה המחיצה יש כאן אויר חדש ונעשה לכל חבורה במקום אחר כו', וא"כ אם נסתלקה המחיצה הוי כמקום אחר, ע"כ הראה להם שאין המקום כלום, וגער בהם ר' יהושע ויצתה ב"ק ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום עמד ר' יהושע כו' ואמר אין אנו משגיחין בב"ק

ויובן עפ"י מה שביארתי על מה דתנן (פ"ה דעדיות מ"ז) בשעת מיתתו אמר לבנו בני חזור בך בד' דברים שהי' אומר, א"ל ולמה לא חזרת בך א"ל אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים כו' אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין מוטב להניח דברי היחיד כו' וביארתי דלכאורה כיון שחנני' בן עקבי' ידע בעצמו ששמע מפי המרובין, א"כ אמאי לא רצה שבנו יעשה כדברי המרובין ששמע הוא בעצמו (ועיין בפסחים (דף נ"א) בני בפני אכול כו') אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר שהוא שמע מפי המרובים שהיו במקום א' והם שמעו מפי המרובין, וע"כ לגבי עקבי' בן מהללאל ששמע מהם שהיו לפניו ע"כ אעפ"י שלא אמרו מטעם א' נמי הוי רוב, אבל בנו שלא שמע מהם, רק מפי עקבי' הוי כמו שכתב הש"ך לענין אם רואה הדין מספרים, וע"כ אם אינם אומרים מטעם א' איפשר דתפשינן חומרות השניהם עיי"ש, וע"כ לא הוי רוב לגבי בנו וע"כ אמר ר' יהושע על הב"ק שיצא ואמר מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום, אין אנו משגיחין בב"ק שכבר ניתנה תורה מן השמים, וכתיב בתורה אחרי רבים להטות, ואע"ג דר"א חלוק בדבר ואמר דבעינן מטעם א', הרי אנו מסכימין הכל מטעם א', שאעפ"י שאין הרוב מטעם א' נמי הוי רוב, וא"כ בודאי אין הלכה כר' אליעזר, וע"ז קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני, ואיפשר שעד"ז