אבי הנחל קיב

בהנאה, וכל הני לא יוכל למעט מדתנא דבי ר' ישמעאל, דבאמת עגלה ערופה באה מאיסורי הנאה ג"כ דמצות לאו ליהנות נתנו, אבל לא בקרבנות שבאין על המזבח, וכמו שביארתי

וכיון שנתבאר דע"ע כשר להביא אפילו מאיסורי הנאה ג"כ, איפשר לבאר בזה הא דכתיב (שמואל א' טו) וישכם שמואל לקראת שאול בבוקר ויגד לשמואל לאמר בא שאול הכרמלה והנה מציב לו יד ויסב ויעבר וירד הגלגל ויבא שמואל אל שאול כו' ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לה' אלקיך ואת היותר החרמנו ויאמר שמואל הרף ואגידה לך את אשר דבר ה' כו' ויאמר כו' אם קטו אתה בעיניך כו' ולמה לא שמעת בקול ה' ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני ה', ויאמר שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה', ויש לדקדק דמה הוסיף אח"כ שאול בהתנצלות לפני שמואל הא תחילה כתיב ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לה' אלקיך ואת היותר החרמנו ומה הוסיף במה שאמר לזבוח לה' אלקיך בגלגל, ומהו הנ"מ אם הזבח הוא בגלגל או במקום אחר

והנה הרד"ק כתב על הא דכתיב ויסוב ויעבור אחר שהציב לו יד בכרמל סבב ועבר לו הגלגל לזבוח שם כמו שאמר, והטעם לפי שהי' שם האוה"מ והמזבח מיד תחילה כשבאו לארץ, ואעפ"י שעתה הי' בנוב הי' מכבדים מקום או"המ הגלגל כו', והנה תירוצו דחוק דמ"מ קשה דאיך שבק במת ציבור להקריב בבמת יחיד, וכה"ג אמרינן בתמורה ודף י"ד) אלא לאקרובי ודקא קשי' לך אמאי שבק ירושלים ומקריב בחברון תקשי לך גבעון דמקום קדוש הוא כו' ופירש"י תקשי לך גבעון דשם מזבח שעשה משה אלמא דהש"ס מקשה דאיך שביק גבעון ומקריב בחברון, ואע"ג דהש"ס דחי דהיכי דבעי מקריב מ"מ אמאי לא מייתי ראי' משאול דשביק נוב ומקריב בגלגל ותירוץ הרד"ק הוא דחוק, ועוד דבסוטה (דף לה) משמע דמסיק דהלך להביא כבשים מחברון אע"ג דהתוס' נדחקו שם ליישב עיי"ש, אעפ"כ משמעות הש"ס הוא דהלך להביא כבשים מחברון, דאלו"ה תקשי דאיך שבק גבעון ומקריב בחברון ואע"ג דכתיב (שמואל א' וד) וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני ה' בגלגל ויזבחו זבחים שלמים היינו משום שהי' שם ע"כ הקריבו בגלגל אף שהוא במה קטנה, אבל הכא כתיב ויסוב ויעבור וירד הגלגל וא"כ הלך במכוון להקריב בגלגל וא"כ איך שבק נוב ורצה להקריב דווקא בגלגל, וע"כ נ"ל דלפי מה שביארתי דעגלה ערופה כשר להביא אף מאיסורי הנאה ג"כ, והטעם משום דאינו על המזבח וכמו שהבאתי תחילה הירושלמי וע"כ לא רצה להקריב בנוב דהיינו בבמה גדולה משום שלא רצה להקריב מהצאן והבקר של עמלק כמו שנצטוה לך והחרמתה את עמלק א"כ הוי כמו איסורי הנאה, וע"כ רצה להקריב דווקא בבמת יחיד דהיינו בגלגל (ובמ"א הארכתי בזה הרבה אי אמרינן דבעינן ממשקה ממותר לישראל בבמת יחיד) וע"כ אמר לו תחילה אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לה' אלקיך, ואח"כ כשאמר שמואל הלא אם קטן אתה בעיניך כו' ולמה לא שמעת בקול ה' ותעט אל השלל כו' (וכמו שביארתי שאמר לו אף אם קטן אתה בעיניך אעפ"כ ראשי שבטי ישראל אתה, וא"כ כיון שנצטוה להחרים את עמלק א"כ הוי מיד כמו איסורי הנאה דלא צריך למידייני וא"כ איך הקרבת מצאנו של עמלק לקרבן, וע"ז השיב אשר שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני כו' ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית החרם לזבוח לה' אלקיך בגלגל, פי' שע"כ הקריב בגלגל ולא בנוב שהי' שם מזבח כמו שפירש"י בזבחים (דף קיב) בד"ה קאי לנוב כו' כשחרבה שילה ונלקח הארון בימי עלי באו לנוב כמו שנאמר אין לחם חול כי אם לחם קודש אשר מלפני ה' אלמא שולחן ומזבח הוי התם כו', וא"כ כיון שגלגל לא הוי במה גדולה, ע"כ הי סבור שאול שמותר להקריב שם אף מהצאן ובקר של עמלק, וע"ז השיב שמואל החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' שכיון שנצטווה להחרימם ע"כ אין להקריבם אפי' בגלגל ג"כ

ובזה יתבאר הא דאמרינן ביומא (דף כא) וירב בנחל א"ר מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכיתה את עמלק אמר ומה נפש א' אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו עאכו"כ, ולכאורה צריך להבין למה דן דווקא מעגלה ערופה דזהו דווקא בישראל אבל לא בעמלק, ואם שהתבונן מזה איך שהחמירה תורה בהריגת נפש מישראל א"כ אין להרוג אפילו משל עמלק הקטנים דאם גדולים חטאו קטנים מה חטאו א"כ הי' לו לדין מענין הריגת נפש סתם שהוא עון גדול, ולמה דן דווקא מעגלה, אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דדן לענין הצאן נמי שמותר להקריב בגלגל, וזה דן מעגלה ערופה אעפ"י שנצטווה להחרימם ואעפ"י דקאמר שדן מעגלה ערופה לענין הריגת נפש, אעפ"כ איפשר לפרש הא דוירב בנחל על עסקי נחל כו' שדן לענין זה ג"כ וע"כ ניחא הא דאמר ר' מני וירב בנחל על עסקי נח כו' דהא דהקריב מצאנו של עמלק בגלגל למד ג"כ מדין עגלה ערופה וכמו שביארתי

והנה ראיתי להרלב"ג על הא דכתיב (שמואל א' טז) ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה תתאבל אל שאול ואני מאסתיו ממלך על ישראל עלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי וכתב הרלב"ג ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך ידמה שהרצון בזה שלקחה לזבוח לזבח שלמים, וכבר הי' איפשר לו זה כי אז כיתרו הבמות והי' איפשר להקריבו בבמת יחיד, ואעפ"י שהי' המשכן בנוב וכבר אמר לי א' מחכמי דורינו שמו ר' שלמה הנשיא בפי' זה הפסוק דבר נאות מאוד לפי הפשט וזה שהוא רואה שכבר כו' עגלה להעיר על שכבר נמצא חלל באדמה לא נודע מי הכהו והי' הולך לערוף עגלה ולזה לא הי' לשאול לחקור איך הי' הולך במקום ההוא בעגלה כי העגלה תערף באיזה מקום ימצא בו חלל האדמה והי' אומר על צד מליצת כו' כי הי' לשאול לירא מהריגתו כי אותה העגלה שהי' הכונה בו לאמת מי הוא המכה ולזה הי' לו להתרחק מהריגת שמואל והנה אמרו ואמרת לזבוח לה' באתי לפי זה הפי' הוא לפי הנראה בעיני כי כאשר יבוא לבית לחם ויתבאר להם שלא ימצא חלל באדמה ע"ז האופן יאמר לאנשי המקום והוא שהוא בא לזבוח לה' וזה נאות מאוד ולזה תמצא שלא קדש שמואל מאנשי בית לחם יהודה כי אם ישי ובניו עכ"ל, ולפי מה שביארתי יתבאר יותר, והוא דלכאורה קשה דאיך לא יבינו ששמואל אינו הולך לזבוח לה' דא"כ למה אינו מקריב בנוב שהיא במת ציבור וכמו שהקשיתי לעיל מהא דתמורה (דף יד) הכי נמי מסתברא דאי תימא לאקרובי הוא דאזיל שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון כו', אך התם מסקינן דכיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב וכבר ביארתי לעיל, ועור דשאול לא יתפוס עליו בזה להבין מה שהלך לבית לחם, דהא מצינו גבי שאול גופא (שסואל א' יג) ויאסר שאול הגישה אלי העולה והשלמים ופי' המפרשים כי היתר הי' וזר מקריב בבמת יחיד אך איפשר לומר משום שהי' במקום מלחמה וכן מצינו בשמואל שהי' מקריב בבמת יחיד בשעת היתר הבמות כמו דכתיב (שמואל א') ויקח שמואל טלה חלב א' ויעלהו עולה כליל לה', ואמרינן בע"ז (דף כד) מניין לעולת נקיבה שהיא כשירה בבמת יחיד שנאמר ויקח שמואל טלה חלב א' כו' אך דאעפ"כ הי' קשה לו דהא יבין שאול מפני מה הוצרך ללכת מביתו להקריב שלמים שם בבית לחם ע"ז פי שלקח עגלה ויאמר שהיא עגלה ערופה א"כ מוכרח הוא לילך במקום החלל, ופי' שהי' על צד המליצה על שהי' מתיירא שאולי יבקש שאול להורגו יהי' בידו העגלה, וא"כ יתפחד שאול מזה, דהא עיקר החטא של שאול הי' במה שלא נלחם מלחמת עמלק להסית הקטנים והבהמות, רק ששאול דן ק"ו מעגלה ערופה כמו דאמרינן וירב בנחל שדן על עסקי כחל, ומה ההורג נפש א' אמרה תורה הבא עגלה ערופה כו', וע"כ אמר לשמואל שיקח עגלת בקר ולומר שהוא הולך במקום החלל על ענין עגלה ערופה, ע"כ לא ימיתך שאול אעפ"י שיהי' כמסתפק אולי תלך לענין למשוח מלך, אך עגלה ערופה באה על הספק ג"כ, וכמו שנבאר, ויהי' זה הענין שימנע שאול מהריגת שמואל דהא הוא עצמו מנע מזה מלקיים הריגת שאול [ובזה שפי' הרלב"ג יתבאר נמי הא דכתיב (שם) ויעש שמואל את אשר דבר ה' ויבוא בית לחם ויחרדו זקני העיר לקראתו ויאמר שלום בואך, וכתב הרד"ק ויחרדו וינועו ויתקבצו לצאת לקראתו כו' ויש לפרשו לשון חרדה כי תמהו על בואו ופחדו אולי הי' בעיר מי שחטא חטא גדול שנצטרך שמואל הנביא לבוא העיר וזה שאמרו שלום בואך והוא ענה להם שלום כלומר אין דבר רק שלום אל תפחדו