אבי הנחל קיא

והנה אעפ"י שביארתי תחילה דלא כמו שכתבו התוס' הכשיר לקרבן מעיר הנידחת, וכמו שביארתי דלא ילפינן אלא מהא דכתיב בגופו עכ"ז הוא דוחק, ע"כ נ"ל לפרש דלא כמו שפירש רש"י ותוס' דמכשיר ממכפר היינו ציפורי עיר הנידחת משעיר המשתלח, אלא כמו דאמרינן בקידושין (דף נז) ציפורי מצורע מאימתי אסורים, ר' יוחנן אמר משעת שחיטה הוא דאסרה לה, ור"ל אמר משעת לקיחה כו' ואמרינן התם תנאי היא דתנא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים, ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ כו' אף מכשיר ומכפר בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר, וכתבו התוס' פי' בקונטריס דמכשיר היינו ציפורי מצורע ומכפר היינו עגלה ערופה וכן אמרינן שם לעיל ציפורי מצורע מנלן דתנא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר מבפנים, ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ, מה מכשיר ומכפר כו' אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר, ופירש"י מכפר בחוץ עגלה ערופה, וכן אמרינן התם ר"ל אמר משעת לקיחה מעגלה ערופה נפקא מה עגלה ערופה מחיים אף ציפורי מצורע מחיים וא"כ כיון שבכאן מוכרחין אנו לפרש כל הסוגי' דמכשיר ומכפר היינו מעגלה ערופה, וא"כ גם בחולין שהובא האי תנא דבי ר' ישמעאל, א"כ גם שם הוא בודאי דגמר מכשיר ממכפר היינו מעגלה ערופה דאיך נפרש ב' פירושי' בהך תנא דבי ר' ישמעאל, [ועוד דבכריתות (דף כד) אמרינן איתמר עגלה ערופה אימתי נאסרת רב המנונא אמר מחיים רבא אמר לאחר עריפה כו' ואמרינן שם (דף כה) תנאי היא דתני' נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר אף מכשיר ומכפר בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר והקשו התוס' בכריתות שם ובחולין (דך פב), דהאיך משמע ממילתי' דר' ישמעאל דמיתסר מחיים, ותירצו דדייק משום דלא איצטריך למילף מכשיר ממכפר אלא ליאסר מחיים דלאחר השחיטה ידעינן שזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה עכ"ל. א"כ מוכח דהא דילפינן מכשיר ממכפר היינו מעגלה ערופה, דהא מזה מוכיח דעגלה ערופה נאסר מחיים כמו שכתבו התוס' ודוק]

וע"כ פריך מדתנא דבי ר' ישמעאל נפקא דגמר מכשיר ממכפר היינו מעגלה ערופה ובעגלה ערופה פסול טריפה, וכמו דאמרינן בפ"ק דחולין (דף יא) ר"ש ברי' דר"א אמר אתי' מעגלה ערופה דאמר רחמנא הערופה כשהיא שלימה תיהוי וליחוש דילמא טריפה הוי אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, וכ"ת מאי נ"מ הא אמרי דבי ר' ינאי כפרה כתיב בה בקדשים אלמא דטריפה פסול כעגלה ערופה, ותמיהני מאוד על רש"י ותוס' על שנדחקו לפרש דגמר משעיר המשתלח. דלא כמו שמוכח כל הסוגי' דקידושין (דף נז) ועיין שם, ועיין בתוס' חולין (דף פב) בד"ה גמר כו' שפי' על ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ פי' מכשיר ציפורי מצורע ומכפר עגלה ערופה ושעיר המשתלח, ולי נראה דלא ילפינן אלא מעגלה ערופה, דאיפשר דשעיר המשתלח לא הוי מכפר בחוץ משום דעיקר הכפרה הוא בוידוי דברים וכמו דאמרינן ביומא (דף לד) וכפר בכפרת דברים הכתוב מדבר כו' ונאמר להלן כפרה כו', ועוד דאמרינן ביומא (דף סג) שהוא ראוי לבא אל פתח אוהל מועד, ועוד יש כמה טעמים, וע"כ לא גמר אלא מעגלה ערופה

ובזה יתיישב מה שאומר למעוטי ציפרי עיר הנידחת, דזה לא מצי יליף דעגלה ערופה כשר מעיר הנידחת, אע"ג דהוי איסורי הנאה דלא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל, אלא דווקא במה שקרב ע"ג המזבח אבל לא בעגלה ערופה, ואף דאמרינן כפרה כתיב בה כקדשים לאו לכל מילי מקיש כמו שיתבאר, וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ט דסוטה) מחוסרי איברין מהו שיפסלו בה, אפי' בקרבנות ב"נ אינם לא כן א"ר יסא פשט ר' אלעזר לחברי' ומכל החי מכל בשר שלימין באיבריהם, ופי' וא"כ איפשר דמחוסר אבר נמי כשר), ר' הונא בשם ר' ירמי' מכיון דכתיב בה כפרה כקדשים כמו שיש מהם למזבח, טריפה מהו שתפסול בה מכיון דאת אמר יש מהם למזבח טריפה פוסלת בה (צ"ל מחוסר אבר פוסל בה) פשיטא לך שהטריפה פוסל בה

והנה הרמב"ם כתב (פ"י מה"ר) אם הי' טריפה פסולה כפרה נאמר בה כקדשים, וכתב הכ"מ ירושלמי שם, אלא שמשמע שם שלפי"ז מחוסרת אבר פסולה, ויש לתמוה למה השמיט רבינו (ותמיהני על הכ"מ שלמאי הביאו מהירושלמי הא הוא בגמ' דילן בחולין (דף יא) ר"ש בדר"א אמר אתי מעגלה ערופה כו' וליחוש דילמא טריפה הוי כו' כפרה כתיב בה כקדשים, ולמאי הוצרך להביא מהירושלמי) עכ"פ זה קשה דמשמע בירושלמי דמחוסר אבר נמי פסולה, ואמאי לא הביא הרמב"ם

אך לפי מה שביארתי איפשר ליישב דמוכח מסוגי' דחולין (דף קמ) דמחוסר אבר כשר בעגלה ערופה, ובזה יתיישב קושי' התוס' נמי וכמו שאבאר דאמרינן התם רבא אמר למעוטי שלא לזווג לה אחרת קודם שלוחי' למאי אי לשחיטה הא בעי שילוח, אלא לשלוח, וכתבו התוס' צ"ע איך משמע מטהורות וא"ת וחיות למה לי, וי"ל דרבה ורנב"י לא פליגי אהדדי ותרי מיעוטי חד לדמר וחד לדמר, ונראה שכונת התוס' דהא חיות למאי דמשני התם לא מאי חיות שחי' ראשי איברים שלהם לא צריכי דהא ילפינן נמי מכשיר ממכפר דהיינו משעיר המשתלח, ובשעיר המשתלח אפילו מום נמי פסול, ועיין במהרש"א שכתב על רש"י בד"ה כמכפר שעיר המשתלח דאסור במום וכתב המהרש"א אין זה מדוקדק דאסור בטריפה ה"ל למינקט דבהכי קיימין מיהו קושטא הוא כו' נמי נפקא לי' מהתם ולא איצטריך חיות אלא אי בדרנב"י ואי בדרבה ולא פליגי כמ"ש התוס' עכ"ל. וא"כ הקושי' של הש"ס הוא על חיות נמי דלא צריך כיון דילפינן מכשיר ממכפר, אך המשמעות מהמהרש"א שאפילו מומין יפסול ג"כ בציפורי מצורע. ולכאורה זה אינו דהא אמרינן בקידושין (דף כד) תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות וא"כ לא יהא עדיפא מקרבנות של עופות, עכ"פ קשה קושי' התוס' למאי איצטריך חיות והוצרכו לדחוק דרבה ורנב"י לא פליגי, וזהו דוחק גדול

אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דגמר מכשיר ממכפר היינו מעגלה ערופה וע"כ לא מקשה הש"ס על הא דאמר חיות שחיות ראשי איברין שלהם דאמאי לא ילפינן ממכפר דהיינו מעגלה ערופה דהש"ס סובר דמחוסר אבר כשר בעגלה ערופה, והא דאמר בחולין (דף מא) הערופה כשהיא שלימה היינו שתהא לעולם כעין ערופה, וכמו שפירש"י התם עיי"ש, אבל מחוסר אבר כשר, וע"כ לא מקשה רק על טהורות, ומזה הוכיח הרמב"ם דמחוסר אבר כשר בעגלה ערופה, דאל"כ הוי מקשה על חיות ג"כ, והשתא ניחא מה שהקשה הכ"מ על הרמב"ם דמ"ט לא הביא הירושלמי דמחוסר אבר פסול בעגלה ערופה, דמהש"ס דילן מוכח דמחוסר אבר כשר בעגלה ערופה דלאו לכל מילי אמרינן כפרה כתיב בה כקדשים, והטעם משום דאינה לגבי מזבח, והכא נמי לענין איסורי הנאה לא גמרינן, דבעגלה ערופה כשר, אפילו מאיסורי הנאה ג"כ דלא שייך בזה ממשקה ישראל מן המותר לישראל

[ובזה יתיישב נמי מה שהקשו התוס' על רבא דאמר טהורות שלא יזווג לה אחר וכתבו התוס' צ"ע האיך משמע זה מטהורות עכ"ל, ולי כראה דאיפשר לומר כיון דאמרינן בקידושין (דף כז) דציפורי מצורע מאימתי אסורים, ר' יוחנן אמר משעת שחיטה: וכתבו התוס' ומשולחת נמי תיאסר משחיטת חבירתה עד השילוח, ואין לפרש משעת שחיטה השחוטה וובמשולחת ליכא איסור כלל דהא תנא ציפורי מצורע דמשמע תרווייהו, וא"כ ר"ל דאמר משעת לקיחה א"כ המשולחת נמי אסירא, וניתרת בשילוח, וכמו דאמרינן בקידושין (דף כז) ושלא ע"פ השדה כשדה מה שדה מותרת פי' שהיא ניתרת בשילוח, וכן הא דמסיק רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה, וכן כתבו התוס' בכריתות (דף כה) בד"ה תנאי דכיון דגלי לן קרא דשחיטה מיתסרא סברא הוא שגם המשולחת שיאסר עד השילוח שסברא הוא ששתיהן שוות עד גמר מצותן כו' ע"ז אמר רבא למעוטי שלא לזווג לה אחרת קודם שילוחי' ויליף מטהורות משום דהוי איסור' הנאה, וכמו דאמרינן שם למעוטי ציפורי עיר הנידחת או לציפורים שהחליפו כו' דאיסורי הנאה לא הוי טהורות והכא כמי איסורי הנאה לא הוי טהורות]

וכן כתב הרמב"ם (פי"א מה' טומאת צרעת ה' ז) וכן ציפור המשתלחת מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה, וכמו דמשמע בחולין (דף קמ) שאין לזווג לה קודם שילוח, אבל לאחר שילוח מותר, דבשילוח מותרת