אבי הנחל קי

וכלאי הכרם שלא הי' להם שעת הכושר כדאמר פ"ק דמנחות (דף ו) והילכך אפי' לכפרה מותרות, דאי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו, וצ"ע בבהמת עיר הנידחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלהריגה קיימא

ולכאורה קשה על התוס' מהא דאמרינן בסנהדרין (דף קיב) בעי רב חסדא בהמת עיר הנידחת מהו דתתהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אמר רחמנא לא שנא שחטה משחט, לא שנא קטלה מיקטל, או דילמא כיון דשחטה מהני לה שחיטה, אלמא דר"ח בעי לה אם מטמא דלא מהני לה שחיטה, ובמ"א הארכתי בזה

אך קשה לי על מה שכתבו התוס' דלא אמרינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל אלא דווקא אם לא הי' לו שעת הכושר, מהא דאמרינן בפסחים (דף מח) מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל, יכול לא יביא מן המוקצה. אמרת מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו אף כל שאיסור גופו גרם לו יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו. ואם איתא דממשקה ישראל הוא רק דווקא אם הי' לו שעת הכושר הרי איסור מוקצה היה לו שעת הכושר, אלא ודאי דלא מחלקינן, [וכן כתבו התוס' להדי' במנחות (דף ה) כתב רחמנא כל אשר יעבור, אע"ג דמוכח דהיכא שהי' לו שעת הכושר לא ילפינן ממשקה ישראל, אפ"ה מייתי לה בכל דוכתי בתמורה (דף כט) גבי נעבד משום דע"י מלתא קראי מסקינן דאין לחלק עכ"ל, א"כ מוכת בפירוש דלפי האמת לא מחלקינן ואפילו היה לו שעת. הכושר נפי ממעטינן משום משקה ישראל מן המותר לישראל, וכן מוכח נמי בחולין (דף קטי) דקאמר אותו ואת בנו ליתסר ומשני מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי פי' דאלו"ה הוי אסור לגבוה משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל, אך איפשר לומר כמו שכתבו התוס' התם דאי להדיוט אסור מכל שתיעבתי לך כש"כ לגבוה עיי"ש]

ולכאורה הי' נראה לי לומר דלא ילפינן מכשיר ממכפר אלא דווקא מה שמעכב בשעיר גופא, ע"כ ילפינן נמי לענין ציפורי מצורע משום דילפינן מכשיר ממכפר, אבל הא שאין הפסול מחמתו, אלא מחמת דבעי הגרלה ואין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם לא ילפינן מכשיר ממכפר, וע"כ אעפ"י דבשעיר המשתלח אינם יכולים להביא מעיר הנידחת משום דבעינן שיהא ראוי לשם שאין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם, זה לא ילפינן וע"כ אעפ"י דפסול בשעיר, אעפ"כ בעינן קרא בציפורי עיר הנידחת, ואעפ"י דטריפה נמי לא כתיב בשעיר המשתלח. אך הוא רק ממה דאין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם, וכמו דאמרינן בחולין (דף יא) ואיפשר לומר שע"ז סמך הרמב"ם וכתב בסוף הלכות עבודת יוה"כ שהטריפה פסול שנאמר יעמד חי, והקשה שם הלח"מ דבפ"ק דחולין (שם) לא אמרו דפסול טריפה גבי שעיר המשתלח אלא משום דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם והאי דקאמר מקרא דיעמד חי לא ידעתי מנ"ל, וע"כ לפי מה שביארתי ניחא דיליף מהא דאמרינן בחולין (דף קמ) טריפות מחיות נפקא וכן אמרינן בפ"ק דע"ז (דף ה) וכן בסוף זבחים (דף קטז) מכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברים שלה, ודילמא למעוטי טריפה ההוא מלהחיות זרע נפקא, אלמא דממעטינן מחיות וכן מחי טריפה וע"כ ניחא הכא שפיר דילפינן טריפה מכשיר ממכפר היינו משעיר המשתלח משום דכתיב בגופו, אבל מחמת שהוא מאיסורי הנאה זה לא נפיק מגופו, ואע"ג דפסול איסורי הנאה לענין שעיר המשתלח משום דאין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם זה לא ילפינן מכשיר ממכפר ועל זה סמך הרמב"ם וכתב דטריפה פסול בשעיר המשתלח משום דבעינן יעמד חי ואפילו הומם וחיללו על אחר נמי פסול, ועיין ביומא (דף סג) ובתמורה (דף ו) ודוק

[והכי מוכח בהדי' דאלו"ה קשה דמאי קא אמר בחולין (דף קמ) אלא אמר ר"נ ב"י למעוטי צפרי עיר הנידחת ופריך למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה, אלא לשחטה, וא"כ קשה דאכתי תקשי למאי בעי קרא למעוטי צפורי עיר הנידחת הא ילפינן מכשיר ממכפר, ובשעיר המשתלח ודאי פסול איסורי הנאה, מה"ט גופא דלא אמרה תורה שלח לתקלה, וכמו דאמריכן ביומא (דף סז) איבעי להו אותם איברים מה הם בהנאה רב ושמואל חד אמר מותרים וחד אמר אסורים ומסיק אמר רבא מסתברא כמאן דאמר מותרים לא אמרה תורה שלח לתקלה, וא"כ פסול נמי שעיר המשתלח מעיר הנידחת, אלא ודאי כיון שאין הפסול מחמת, שעיר המשתלח גופא, אלא משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה, אבל בעצם יכול להביא מעיר הנידחת, וע"כ לא ילפינן בזה מכשיר ממכפר, וע"כ כיון דלא ילפינן מה שפסול מחמת הגרלה, אלא ממה שהוא פסול בעצמו, ע"כ ניחא שפיר מה שכתב הרמב"ם דפסול שריטה בשעיר המשתלח הוא משום דכתיב יעמד חי, והא דאמרינן בפ"ק דחולין (דף יא) דהטעם משום דאין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם הוא אליבא דמ"ד טריפה חי', אבל למ"ד טריפה אינה חי' ילפינן מדכתיב יעמד חי]

אבל עכ"ז עדיין לא יתיישב לדעת הרמב"ם, דא"כ הא דפסול טריפה הוא מגופו הוא למ"ד טריפה אינה חי', וע"כ ילפינן מהא דיעמד חי, א"כ לא יתיישב הא דאמרינן בחולין (דף קמ) דאמרינן התם ת"ש מסיפא טהורות מכלל דאיכא טמאות, לא מכלל דאיכא טריפות טריפות מחיות נפקא, הניחא למאן דאמר טריפה חי' אלא למ"ד טריפה אינה חי' מאי איכא למימר, ועוד בין למ"ד טריפה חי' ובין למ"ד טריפה אינה חי' מדתנא דבי ר' ישמעאל נפקא כו' נאמר מכשיר ומכפר מבפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ, מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר אף מכשיר ומכפר בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר, וא"כ הסוגי' אזלא אפי' למ"ד טריפה חי', וא"כ למ"ד טריפה חי' לא ילפינן מיעמד חי כמו שביארתי מתחילה אלא משום דאין הגורל קובע כו', וא"כ משמע מזה דילפינן אפי' ממה שאינו פסול מגופו, וא"כ לא יתיישב כל מה שביארתי לעיל

ואיפשר לומר כמו שהקשו התוס' שם בד"ה טריפות מחיות נפקא שהקשו דמשמע דלמאן דאמר טריפה חי' צדידי' לא ממעטינן טריפות מחיות, והקשו משילהי זבחים (דף קט"ז) דמוכח התם דממעט טריפה מכל החי אפילו למ"ד טריפה חי', וכתבו בסוף התוס' דשמא יש לחלק בין חי לחיות, וא"כ מחי ממעטינן אפילו למ"ד טריפה חי' וא"כ שפיר פריך הגמ' דבין למ"ד טריפה חי' ובין למ"ד טריפה אינה חי' מדתנא דבי ר' ישמעאל נפקא, והוא דפסול בגופו משום דכתיב יעמד חי. ומחי ממעטינן אפילו למ"ד טריפה חי', ויש חילוק בין חי לחיות, דאפי' לא ממעטינן מחיות אפ"ה ממעטינן מחי, והשתא ניחא כמו שביארתי תחילה דלא ילפינן משעיר המשתלח אלא מה דפסול בגופו כתיב, ופסיל טריפה ילפינן מהא דיעמד חי אפי' למ"ד טריפה חי'. [אלא דלא יתיישב מה דאמרינן בחולין (דף יא) דילפינן משום דאין הגורל קובע אלא בדבר הראוי לשם ואיפשר לומר שדחה הסוגי' דחולין (דף יא) מסוגי'' דהכא דמוכח בהדי' דלא ילפינן אלא מהא דפסיל בגופו, וא"כ מה שכתבו התוס' באיסורי הנאה וכן בהמת עיר הנידחת שכשר לקרבן אינו מוכרח כלל ובודאי פסול לקרבן מקרא דממשקה ישראל מן המותר לישראל וכמו שביארתי

גם נראה לי על שלא הביא הרמבם האי דבעי ר"ח בסנהדרין (דף קיב) בהמת עיר הנידחת מהו דתתהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אמר רחמנא ל"ש שחטה משחט לא שנא קטלה מיקטל כו' רק שכתב בהמה של עיר הנידחת ששחטה אסורה בהנאה כשור הנסקל כו' דאי ס"ד דמטמא כנבילה א"כ איך אמרינן אמר רבנ"י למעוטי ציפורי עיר הנידחת למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה, ואי ס"ד דמטמאה כנבילה א"כ תיפוק לי' דלא הוי זביחה כלל ולא צריך קרא, (וכמו דאמרינן בקידושין (דף כז) בשחטה ונטמאת טריפה וכן נשחטה שלא באזוב ושלא בעץ ארז דלר"ש דשחיטה שאינה ראוי' לא שמי' שחיטה דמותרת באכילה, ועיין במ"ל (פי"א מה' טומאת צרעת) שהביא הריטב"א דהיכי דשחט וניבלה אז פשיטא דאליבא דכ"ע לא שמה שחיטה ושרי' בהנאה, ועיי"ש במ"ל שכתב דהיכי דהפסול הוא בגוף השחיטה אליבא דכ"ע שחיטה שאינה ראוי' היא ואינה אוסרתה ודו"ק], וע"כ נסתפקו התוס' אי עבר והקריב' לבהמת עיר הנידחת אם הוא כשר, אע"ג דמיבעי לרב חסדא בסנהדרין (דף קיב) אם טמטמאה כנבילה משום דמסוגי' מוכח דליתא לבעי' דר"ח וכמו שביארתי]: