אבי הנחל קט

של עמלק כו' ואינו יודע איזה מהם תחילה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה ואין כסא אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך, שענין מתי' עמלק הוא בבחי' מורד במלכות, וע"כ הי' המצוה להעמיד להם מלך, והוא ידונו בדיני מלכות להרוג את האנשים והנשים והטף משור ועד שה כו', אך שאול הי' קטן בעיניו לדונו בדיני מלכות וכמו שאמר לו שמואל אח"כ אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, וע"כ דן ואמר אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו ואם אדם חטא בהמה מה חטא, שאעפ"י שהי' מלך, אעפ"כ רצה לדונו בדיני סנהדרין שאין דנים רק החוטאים בלבד, וע"כ אמר אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו וכן בהמות מה חטאו, וע"כ יצתה ב"ק ואמרה לו אל תצדק הרבה ובשעה שאמר לו שאול לדואג סוב אתה ופגע בכהנים יצתה ב"ק ואמרה לו אל תרשע הרבה שתחילה גבי' מחי עמלק לא רצה לדון בדיני מלכות להרוג את הטף ואת הבהמות, ואח"כ גבי נוב עיר הכהנים כתיב (שמואל א' כב) ויאמר המלך לדואג סוב אתה ופגע בכהנים ויסב דואג האדומי ויפגע הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד, ואת עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב, שלכבוד עצמו דן כדין מורד במלכות שנכסיהם למלך, ועשה נקמה מהקטנים וגם הבהמות, אשר שם באמת לא הי' מורדים במלכות כאשר התנצל אחימלך (שם) ויען אחימלך את המלך ויאמר ומי בכל עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך כו' וע"כ יצתה ב"ק ואמר לו אל תרשע הרבה שהתם לא הי' מורדים במלכות ודנם כדין מורדים במלכות מאיש ועד אשה מעולל עד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב

ועכ"ז צריך להבין דאיך רצה שאול להביאם לקרבן וכמו דכתיב ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה' אלקיך ואת היותר החרמנו, דאם דינו של עמלק הוא כמו מורד במלכות, וע"כ אמר והחרמתם את כל אשר כו' והמתה מאיש עד אשה מעולל עד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור, וא"כ איך רצה להקריבם לקרבנות, ולכאורה הם כמו אסורי הנאה, וכמו שכתב הרמב"ם בהמה של עיר הנידחת שנשחטה אסורה בהנאה כשור הנסקל שנשחט, וכתב הכ"מ בסנהדרין (דף קיב) בעי רב י חסדא בהמת עיר הנידחת מהו דתתהני בה שחיטה לטהרה מידי נבילה לפי חרב אמר רחמנא ל"ש שחטה פשחט לא שנא קטלה מיקטל או דילמא כיון דשחטה מהני לה שחיטה מאי תיקו, ואם הי' מותרת לאחר שחיטה פשיטא דלא מטמאה, ואין לומר דמותרת בהנאה ואסורא באכילה דהא כיון דאשתרי בהנאה אלמא פקע מעליה איסור הנידחת ואפי' באכילה שרי', אלא ודאי דאסור בהנאה אפי' לאמר שחיטה ומבעי' לי' אם מטמאה או לא עכ"ל, ובאמת הוא דבר פשוט דהא אמרינן בכריתות (דף כד) עיר הנידחת שהוזמו עדי' כל המחזיק בה זכה בה, וא"כ הוי איסורי הנאה ואם היה מותרת לאחר שחיטה א"כ איפשר שיהי' בה דין ממון, אלא ודאי דהוי כשור הנסקל וכמו דאמרינן בספ"ק דערכין (דף ז) זו מיתתה אוסרתה וזו גמר דינה אוסרת'

] אך איפשר לומר שזהו דווקא לאחר גמ"ד אבל הכא כיון שרצה שאול להקריבם ושלא להחרימם, וא"כ אפי' בשור הנסקל אמרינן בב"ק (דף מה) ת"ר שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו בשרו מותר, וע"כ רצה שלא לגמור דינם ויוכל להקריבם לקרבנות, אך באמת זהו דווקא בשור הנסקל, אבל במורד במלכות אמרינן במגילה (דף יד) אמר לה מורד במלכות הוא ולא צריך למדייני' א"כ מה שהוא מורד במלכות א"צ למדייני' ואף שהתוס' הקשו שם דא"כ איך קאמר בסנהדרין (דף לו) דדיני נפשות מתחילין מן הצד מדכתיב ויתגרו איש חרבו ויחגור גם דוד חרבו, והא מורד במלכות א"צ למידייני ותירצו דהכא הכי פירושו מורד במלכות הוא ולא צריך למידייני' כשאר ד"נ שדנים בי ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה עיי"ש וא"כ מורד במלכות נמי צריך למדייני', אך כבר הבאתי הט"א בספרי ע"י (דרוש ז) דמורד במלכות א"צ לדונו בסנהדרין כשאר ד"נ אלא כיון שמרד ביד המלך להורגו מיד, מיהו ה"מ אם הדבר ברור שיהי' בדבר זה דין מרד גמור וידוע אבל אם יש בדבר הזה ספק אין יכול להורגו, מיהו אין דין זה דומה לגמרי לשאר ד"נ דצריך עדים והתראה כו' דהתם אין עונש המיתה נגמר עד שידונו אותו בסנהדרין עפ"י תנאים המבוארים כו' מש"ה ההורגו נהרג עלי' דעדיין לאו בר מיתה הוא עד שידונו אותו עפ"י דין שגזרה תורה, אבל מורד במלכות הוא מיד שמרד במלך נגמר עונש המיתה כו' אלא דדין סנהדרין גילוי מילתא בעלמא הוא עכ"ד, [ועיי"ש שתירץ הקושי' ממכות (דף ה) דאמרינן התם דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא. וא"כ אין בזה זכות לדוד דאמרינן בשבת (דף כה) דמורר במלכות הוא אלא שלא דנו בדין סנהדרין. דהא מ"מ עדיין גברא לאו בר קטלא הוא, אבל לפי שביארתי דמורד במלכות נגטר דינו מיד, אלא דהדין בסנהדרין הוא רק גילוי מילתא אם הוא מרד, וע"כ כיון דאגלאי מילתא דהוא מרד במלכות, וע"כ שפיר הרגו לאורי'], וא"כ כיון שהקב"ה אמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור ואמר לך והחרמת את החטאים את עמלק. א"כ בודאי שהוא מורד במלכות, ע"כ ממילא הנשים והטף משור ועד שה מגמל ועד חמור הם כולם בני קטלא ואין להעלות מהם לקרבנות

אבל שאול שלא רבה לדון בדיני מלכות וכמו שביארתי ע"כ אמר אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה' אלקיך, וע"כ אמר לו שמואל אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, וימשחך ה' למלך על ישראל, וא"כ הי' לך להתנהג ולדונם כדין מורד במלכות, וע"כ אמר לו כיון שלא נהגת בדיני מלך קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך, וע"כ אמרינן ביומא (דף כב) שאול באחת ולא עלתה לו ודוד בשתים ועלתה לו, והוא מפני ששאול חטא בענין התנהגות המלוכה, וע"כ קרע ה' את הממלכה מעליו משא"כ דוד שחטא לה' ולא בעניני מלוכה, ע"כ דוד בשתים ועלתה לו, וע"כ איתא בילקוט על הא דכתיב (שמואל א' טו) ויחמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך שדנו בדין סנהדרין, פי' כיון שלא דנו שאול בבחי' מלך כמו שביארתי ע"כ דנו שמואל בדין סנהדרין מחמת שעבר על מצות ב"נ, ואמר כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך, וב"נ נידין בדיין א' שלא בהתראה

[ובזה יתבאר הא דכתיב (שמואל א' כה) שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תעלא בך מימיך, ששם רצה דוד להמית בדיני מלכות, וכמו שהבאתי תחילה הא דמגילה (דף יד) שאמר לה מורד במלכות הוא כו' וע"כ אמר דוד כה יעשה חלקים לאויבי דוד וכה יוסיף אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבוקר משתין בקיר שהוא כדין מורד במלכות שיכול לקנוס ולנקום בכולם שזהו מצד תיקון המלוכה, משא"כ אם נידון בדיני סנהדרין הנפש החוטאת היא תמות, שזהו ענין מירוק על חטאו, (והא דדנו בדיני סנהדרין (סנהדרין דף לו) מדכתיב ויקבור איש את חרבו ויחגור גם דוד את חרבו הוא לדונו אם זהו מרד במלכות, וכמו שביארתי מה שכתב הט"א), וע"ז אמרה שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני כלחם ורעה לא תמצא בך מימיך שנתיירא דוד למחול, וכמו דאמרינן ביומא (דף כא) מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו, שנאמר ויהי כמחריש, וע"כ נתיירא דוד למחול אולי יהי' נענש כשאול, אבל עיקר החטא של שאול הי' מחמת שלא נלחם מלחמות ה', ע"ז אמרה שא נא לפשע אמחתך כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה' אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך שהעיקר כיון שמלחמת ה' אדוני נלחם, וע"כ אפי' תמחל על כבודך תמשך מלכותך ועשה יעשה ה' לאלוני בית נאמן ומה שנענש שאול הוא על שלא נלחם מלחמת ה']

והנה יש לבאר עוד בזה, ותחילה צריך להקדים הגמ' דחולין (דף קמ) אלא אמר רנב"י למעוטי ציפרי עיר הנידחת למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה, וכתבו התוס' תימא הא נמי נפקא מדתנא דבי ר' ישמעאל (פי' כמו דתנא דבי ר' ישמעאל) נאמר מכשיר ומכפר בפנים (פי' מכשיר בפנים אשם מצורע וחטאות מחוסרי כפרה דזבין ויולדות שאינם באים אלא להכשירן בקדשים ומכפר בפנים כל חטאות ואשמות) מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר, אף מכשיר ומכפר בחוץ (פי' מכשיר בחוץ ציפורי מצורע שהם לטהר מכפר בחוץ שעיר המשתלח) עושה בו מכשיר כמכפר, דכיון שהם אסורים בהנאה לא קרינן בי' ממשקה ישראל, ואיפשר דלא ממעטין ממשקה ישראל אלא דומי' דערלה