אבי הנחל קח

וא"כ לא נפיק ע"י מעילה ג"כ, וע"ז אמר כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם שאפי' מועל אחר מועל נמי חייב מכש"כ דכלי שרת דאע"ג דיש להם פדיון אפ"ה יש בהם מועל אחר מועל מכש"כ ישראל שהם בבחי' תרומה שאין להם פדיון

וע"כ כיון דלא נפקו לחולין ע"י פדיון ובדבר דלא נפיק לחולין ע"י פדיון לא אמרינן בזה כיון שבאו בה פריצים חיללוה כמו שביארתי, וכן כתב המהרי"ט בתשובותיו (ח"א שאלה מ"ג) לענין שביעית דלא אמרינן כיון שבאו ביד פריצים חיללוה, אלא דווקא במה שיש לה פדיון אבל בדבר שאין לה פדיון לא שייך לומר דאזלא הקדושה אף ביד עובדי כוכבים והאריך שם לענין שביעית דאמרינן אחרון אחרון נתפש ונכנס בשביעית ופירי עצמו אסור כמו דאמרינן בסוכה (דף מ') עיי"ש, וע"כ בימי המן כיון שראו שהשתמשו בכלי קודש ולא נענשו, והוא כיון שבאו בה פריצים וחיללוה, סברו שבישראל ג"כ נפקע מהם הקדושה ע"י שבאו עליהם פריצים, אבל באמת בישראל לא נתחלל הקדושה שבהם דהם קדושים תמיד, וע"כ אמרינן גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים ע"י ישראל ע"כ הקדים שקליהם לשקליו, והראי' ממחצית השקל שנותנים בכל שנה, ונתפסו השקלים בקדושה ומועלים בהם, וא"כ מוכח דהם קדושים לעולם וע"כ אינם מתחללים אף בידי המחריבים ג"כ, והם לעולם בקדושתם וכמו שביארתי ובמ"א ביארתי באופן אחר ודו"ק: דרוש לשבת פ' זכור

כתיב (שמואל א' טו) ויאמר שמואל אותי שלח ה' למשחך למלך על עמו על ישראל ועתה שמע לקול דברי ה' כה אמר כו' עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול עליו והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק כו' ויתפוש את אגג מלך עמלק חי ואת כל העם החרים לפי חרב ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים כו' ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבוח לה' אלקיך ואת היותר החרמנו כו' החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה' הנה שמע מזבח טוב. להקשיב מחלב אילים כי חטאת קסם מרי ואון כו'

וצריך לבאר איך הי' אופן ששאול רצה להקריב קרבנות מבהמות של עמלק הלא כבר נצטוה להמית כל הבהמות של עמלק כמו שאמר לו שמואל והמתה מאיש כו' משור ועד שה מגמל ועד חמור ואיך תעלה לשם קרבן

ותחילה צריך להקדים הא דאמרינן ביומא (דף כב) וירב בנחל א"ר מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכיתה את עמלק אמר ומה נפש א' אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאת, ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו, יצתה ב"ק ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה ובשעה שאמר שאול לדואג סוב אתה ופגע בכהנים יצתה ב"ק ואמרה לו אל תרשע הרבה

וצריך להבין דלכאורה דן שאל ק"ו דמה נפש א' אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה. אך הנה יש ב' דינים הא' דין שדנים את החוטא מצד החטא, וע"כ לקטנים או לבהמות אין לדונם, אבל יש דין דהיינו מורד במלכות אז יש רשות למלך לדון את החוטאים חותם ואת בהמתם ואת הקטנים לפי חרב, וע"כ נראה לי דדין דעיר הנידחת הדין הוא כמו מורדים במלכות, וע"כ כתב הרמב"ם בפ"ד מה"ע ואם נמצאו העוברים רובה מכין את כל הטף ונשים של עוברים לפי חרב וכתב הכ"מ וזה לשונו ומ"מ צ"ע מנלן שמכין טף ונשים דאי מדכתיב הכה תכה את יושבי העיר כו' עיי"ש והטעם שדין עיר הנידחת הם כדין מורדים במלכות, וכמו שמורד במלכות הוא בסייף, (כמו שביארתי בספרי ע"י) ונכסיו למלך וה"נ בעיר הנידחת אעפ"י שעובד עבודת כוכבים בסקילה (בזמנים הקודמים) אעפ"כ עיר הנידחת בסייף כדין מורד במלכות ונכסיו למלך, וע"כ שורפין את הנכסים, וכמו דאמרינן בסוף סנהדרין (דף קי"א) אמר ר"ש אמר הקב"ה אם אתם עושין דין בעיר הנידחת מעלה אני אליכם כאילו אתם מעלים עולה כליל לפני, וכן בעמלק דכתיב ראשית גוים עמלק, וכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור, וע"כ המצוה להחרימו והוא ענין בבחי' מורד במלכות שהוא מרד בהקב"ה מלכו של עולם, וכמו דאיתא בילקוט בשלח כתוב א' אומר תמחה את זכר עמלק עד שלא פשט ידו בכס תמחה את זכר עמלק ומשפשט ידו בכס כי מחה אמחה את זכר עמלק וכי בשר ודם יש בו כח לפשוט ידו בכסאו של הקב"ה אלא ע"י שהוא עתיד להחריב את ישראל דכתיב בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' לפיכך כי מחה אמחה את זכר עמלק, ויאמר כי יד על כס יה ר' יהושע אומר לכשישב הקב"ה על כסא מלכותו ותהא הממשלה שלו באותה שעה מלחמה לה' בעמלק, וע"כ כיון שהוא מורד במלכות, ע"כ יכול לקנוס את הקטני' ואת הבהמות, וכמו דאיתא בילקוט פ' בשלח ר' אלעזר המודעי אומר נשבע הקב"ה בכסא כבוד שלו אם אניח אני נין ונכד וגמל וחמור וסוס ופרד תחת כל השמים שלא יהי' אומרים גמל זה של עמלק רחל זו של עמלק, אעפ"י שלא חטאו רק למיגדר מילתא

וכמו שביארתי במ"א על הא דאמרינן במגלה (דף י') ר' אבא ב"ר כהנא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה זה מרדכי הצדיק ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני אלקים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, והענין הוא כמו שביארתי במ"א שהי' קשה לר' אבא, הא נכסי עמלק צריך להחרימן ואיך כתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן, אך הענין שהמן הי' עבד, וכל מה שקנה עבד קנה רבו, וא"כ הי' הנכסים של מרדכי, אך אם מרדכי הי' מתייאש הי קונה את עצמו ביאוש, וכמו שהקשו התוס' ביבמות (דף מה) דאמאי קאמר שמואל כל דאמר מבית חשמונאי קאימנא עבדא הוא הלא מסתמא כשמלך הורדוס נתייאשו בעליו ושמואל אית לי' ביבמות (דף מח) המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש. ויש לומר דשמא הי' מצפים שתשפל גאותו, וא"כ אם מרדכי הי' מתייאש מהמן ולא הי' מצפה שתשפל גאותו הי' המן קונה עצמו ביאוש, ואף שהקנין הגוף נשאר שהוא קנאו בקנין הגוף כמו שביארתי במ"א החילוק בין עבד שמכר עצמו ובין עבד שמכר אחר והוא מכר את עצמו כמו דאמרינן במגילה (ד טו) וקרי לי' עבדא דמזדבן בעלמי דהיינו שהוא קנוי קנין הגוף ולא כמו עבד הניקח מן העכו"מ כמו דאמרינן ביבמות (דף מ) דעכומ"ז גופי' קני אעפ"כ למעשה ידיו הי' זוכה וא"כ הי' קרויים נכסי עמלק אבל מכיון שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה והי' ממתין שתהי' גאותו מושפלת, א"כ לא נתייאש וכל מה שקנה עבד קנה רבו ע"כ הי' מותרים ע"ז אומר ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן לתת לטוב לפני אלקים זה מרדכי, [ןבמ"א ביארתי בזה המדרש מגילת אסתר ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו בזוי בן בזוי להלן כתיב ויבז עשו את הבכורה, וכאן כתיב ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, וביארתי עפ"י מאי דאמריכן במגילה (דף טו) זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי, אמר ר"פ וקרי' לי' ענדא דמזדבן בעלמי, וע"כ כתיב ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, שהענין הוא שיהי' לו בזיון מזה שיאמרו דמפני מה הרג למרדכי שהוא מפני שמכר את עצמו למרדכי ורצה להוציא עצמו מן העבדות, וע"כ הרגו וא"כ ישאר לו הביזוי שהוא עבדא דמזדבן בעלמי וע"כ רצה להרוג ולאבד את כל היהודים ובתוכם יהרוג ג"כ את מרדכי ולא יהי' לו ביזוי, וע"כ רצה מתחילה שמרדכי ישתחוה לו שיהי' מוכח מזה שנתייאש ממנו, (וכמו שהבאתי לעיל מהא דיבמות (דף מו) דאי לאו שהי' מצפים שישפל גאות הורדוס לא היי אמרינן דעבדא הוא), וע"ז אומר המדרש ויבז בעיניו לשלוח יד ביזרדכי לבדו בזוי בן בזיי שעזה הטעם לא רצה לשלוח יד במרדכי לבדו שלא ישאר לו הבזיון שהוא עבדא דמזדבן בעלתי, וע"ז אומר בזוי בן בזוי דכתיב ויבז עשו את הנכווה שהוא נק' ג"כ בזוי שמכר את הבכורה בשביל נזיד עדשים, וע"ז אומר (עובדי' א) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד]

וע"כ אמרינן בסנהדרין (דף כ') שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרע