אבי הנחל קז

לעיל, [ובמ"א ביארתי הא דכתיב כי רצו עבדיך את אבני' ואת עפרה יחוננו היא משום דאין מעילה בקרקע ולא נפיק לחולין וכמו שהבאתי ראי' במ"א מהא דאמרינן פ"ח דנדרים (דף ס"ב) ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, דמה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו חול שנאמר ובאו בה פריצים וחיללוה נעקר מן העולם המשתמש בכתרה של תורה כו', והטעם איפשר לומר כמו דאמרינן בע"ז (דף נ"ג) התם לא אשתמשי לגבוה הכא כיון דאשתמש לגבוה לאו אורחא לאשתמושי בהו הדיוטא, וע"כ נענש בלשצר, ובזה ביארתי במ"א על הא דאיתא במגילה (דף י"ב) והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש כו' שאמרו כלום הקריבו קרבן לפניך כו' הענין הוא שהם קטרגו על שהשתמש בבגדי כהונה, וא"כ לכאורה כיון דאמרינן כיון שנכנסו בהם פריצים וחיללוה, א"כ הם חילין, ובשלמא בכלי שרת אע"ג דאמרינן כיון שנכנסו בה פריצים וחיללוה אעפ"כ צריך להיות עליו עונש מחמת דכיון דכ"ש הוי קיימי רק לגבוה, ע"כ כיון דאשתמישו בה לגבוה לאו אורחא לאישתמושי בהו הדיוטא, אבל בבגדי כהונה דאמרינן בקידושין (דף נ"ד) דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם, וא"כ ניתנו ליהנות בהם אפי' לכהן ואע"ג דמ"מ איכא איסורא, אעפ"כ כיון שנעשו חולין דלא עדיפא מכלי שרת, רק שבכלי שרת נענש מטעם דכיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורחא לאשתמושא בהו הדיוטא, אבל לגבי בגדי כהונה דניתנו ליהנות בהם, א"כ איפשר לומר דהוי כמו שאר כספה וזהבה שבירושלים וע"ז אמרו מלאכי השרת שקטרגו על שלבש בגדי כהונה, (וכמו דאמרינן במגילה (דף י"ב) בהראותו את עושר כבוד מלכותו מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא יקר תפארת גדולתו, וכתיב התם לכבוד ולתפארת) ע"ז אומר במגילה (דף י"ב) מיד הקרוב אליו כרשנא א"ר לוי כל הפסוק הזה על שום קרבנות נאמר כרשנא כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כו' דבאמת בגדי כהונה דמי לכלי שרת, והא דניתנו ליהנות בהם היינו משום דלא נתנה תורה למלאכי השרת שיזהרו לפשוט מיד אחר העבודה, אבל באמת הם דומים לכלי שרת וכיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורחא לאשתמושי בהו הדיוטא, ודומים לכלי שרת שאע"ג שבאו בה פריצים וחיללוה, אעפ"כ כיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורחא לאשתמש בה כו' ואע"ג דליכא בהו מעילה, אעפ"כ לאו אורחא כו'

ובזה יתבאר המדרש (מגילת אסתר) אמר ר"ח ב"ע יהודים הי' שם באותה סעודה אמר להון אותו רשע יכול אלקיכון דעביד לכון יותר מכאן, אמרו לו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, אם כסעודה זו הוא עושה לנו אנו אומרים לו כבר אכלנו על סעודתו זו של אחשורוש, ולכאורה הוא תמוה דאיך אמר אחשורוש שהקב"ה לא יכול למיעבד סעודה כזו, וכבר ביארתי ע"ז המדרש במקום אחר, אך לפי דרכינו יובן שאמר להם יכול אלקיכון למיעבד לכו סעודה כזו, פי' שהזמין לפניהם סעודה בכלי שרת כמו דכתיב והשקות בכלי זהב, ואם כן ליכא סעודה יותר נפלאה מזו להראות כלי הקודש לכל, ואמרינן ביומא (דף נ"ד) ארון בלשכת דיר העצים היו גנוז כו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו וידעו ביחוד ששם ארון נגנז כו' אמר רב קטינא בשעה שהי' ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהי' מעורין זה בזה, ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כחיבת כו' מתיב רב חסדא ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ואמר רב יהודה אמר רב בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם, אמר ר"נ משל לכלה כו' בבית אבי' צנועה מבעלה, כיון שבאה לבית חמי' אינה צנועה מבעלה, מתיב ר"ח ב"ק מעשה בכהן א' שהי' מתעסק וכו' א"ל נתגרשה קא אמרת נתגרשה חזרה לחיבתה הראשונה, וא"כ לא הי' להם רשות אפי' לראות את הכלים, ומכ"ש להשתמש בכלי הקודש וע"ז אמר יכול אלקיכון למיעבד לכון סעודה כזו, וע"ז השיבו עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו והענין הוא שביארתי במ"א שע"כ נגנז הארון משום דכל הכלים אפי' כלי שרת נפקו לחולין, וכמו דאמרינן כיון שבאו בה פריצים וחיללוה, וע"כ נגנז הארון כדי שלא יהי' כשאר כלי שרת דנפקו לחולין ע"י פריצים, וע"כ במקומו נגנז, וע"כ לא נתחלל, משא"כ בכל הכלי שרת שנתגלו לעיני הפריצים וע"כ כיון שבאו בה פריצים חיללוה, וע"ז השיבו שלע"ע אין זה גדולה במה שנשתמשו בכלי קודש דכיון שבאו בה פריצים חיללוה, ונעשו כל הכלי שרת חולין, רק לעתיד יהי' גדולה עין לא ראתה אלקים זולתיך שאפי' הקדושה שעין לא ראתה אלקים זולתיך יעשה למחכה לו, פי' לעתיד שיהי' סעודת נשואין כמו דכתיב כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו, ולא כמו עוה"ז שהי' בבחי' אירוסין, וע"כ כיון שיהי' הסעודה בבחי' נשואין א"כ יהי' כמו שהי' בבית ראשון שהי' מגללין להם את הפרוכת והי' מסתכלין בהכרובים ואז יהי' חידוש, וכמו דכתיב ונתן לכם לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך, ועין לא ראתה אלקים זולתיך יעשה למחכה לו משא"כ בשמוש כלי קודש של אחשורוש כבר יצאו לחולין

והנה טעותו של אחשורוש הי' שכיון שראה שיוכל להשתמש בכלי קודש ואין עליו עונש, אמר השתא ודאי תו לא מיפרקא כמו דאיתא במגילה (דף י"א) דכיון שבאו פריצים חיללוה, (ובזה ביארתי במ"א הא דאמרינן במגילה (דף טו) ותקרא אסתר להתך, ואשר רב התך זה דניאל ולמה נק' שמו התך שמתכוהו מגדולתו, ואיפשר לומר שכל גדולתו הי' בשביל שהגיד המראה אשר לבלשצר מפני שהשתמש בכלי קודש ותלה העון בזה אבל אחשורוש השתמש בכלי המקדש ג"כ ואעפ"כ לא נענש וע"כ חתכוהו מגדולתו, [ובמ"א ביארתי במה דפליגי רב ושמואל דאזלי לטעמייהו דרב סובר בע"ז (דף לו) דדניאל גזר על יין ושמן דעל לבו שם ולכל ישראל הורה, וע"כ סובר רב שחתכוהו מגדולתו דזה הי' המלשינות של המן אם כו' נוגע בכוסו של א' מהם חובטו בקרקע ואינו שותהו, וע"כ שמדניאל הי' הגזירה זו ע"כ חתכוהו מגדולתו, וע"כ איתא במדרש והשתי' כדת אין אונס אמר רב אין אונס ביי"כ שאז כבר נגזר הגזירה, ועיין בתוס' ד"ה ושמן דניאל גזר עלי' הוה מצי למיפרך על יין עכ"ל, משא"כ לשמואל דס"ל בע"ז (שם) דעל לבו שם ולכל ישראל לא הורה ע"כ סובר דכל דברי מלכות נחתכין על פיו] ובזה יתבאר הא דאמרינן בגיטין (דף לו) מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני כו' וממקום קדוש יהלכו שפי' שהם הולכים ממקום קדוש, אבל הם בעצמם נתחללו שכיון שבאו בה פריצים וחיללוהו כדעת הרמב"ן דאפי' בכלי שרת דלא יצאו לחולין ע"י מעילה כמו דאמרינן במעילה (דף י"ט) אין מועל אחר מועל במוקדשים אלא בבהמה וכלי שרת בלבד, אפ"ה אמרינן דכיון דבאו בה פריצים חיללוה וא"כ כיון שכל הקדושות נתחלל, וע"כ אמר דכיון שראו אויבים למקדש קדושת ישראל נמי נתחלל, וע"כ רצה המן לאבד את ישראל

אמנם אעפ"י שביארתי כדעת הרמב"ן דהא דבאו בה פריצים היינו פריצי עובדי כוכבים המחריבים את ביהמ"ק, ואע"ג דאין מעילה בעובד כוכבים. ואפי' בכלי שרת שאינם יוצאים לחולין ע"י מעילה, אעפ"כ זהו דווקא בדבר דמהני פדיון, ובכלי שרת אעפ"י דלא נפקי לחולין ע"י מעילה אעפ"כ יש להם פדיון, וכן כתב השעה"מ והאריך בזה פ"ה מה' איסורי מזבח והכריח בראיות ברורות כמו שכתבו התוס' במעילה (דף יט) דאע"ג דר' נחמי' פליג על רבנן וסובר דלא יצאו לחולין ע"י מעילה מ"מ מודה דיש להם פדיון ומעילה שאני כו' עיי"ש, וכן הכריח השעה"מ מהא דמנחות (דף קא) עיי"ש, וע"כ איפשר לומר דה"מ דנפיק לחולין ע"י עובדי כוכבים המחריבים היינו דווקא בדבר דיש להם פדיון, אבל בדבר דלא נפיק ע"י פדיון אינו יוצא לחולין ע"י הפריצים

ובזה יתבאר הא דכתיב (ירמי' ב') קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא אליהם, פי' שהם נמשלו לתרומה ולא כשאר קודש, שיצא ע"י פדיון. וא"כ הוה אמינא מכיון שבא ליד פריצים מחריבי ביהמ"ק נתחלל הקדושה שבהם כמו דאזלא הקדושה מקדושת כלים, ע"ז אומר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה שהם בבחי' תרומה שאין להם פדיון, וכמו דאמרינן בפסחים (דף לד) הכא בענבי' של תרומה עסקינן דקדושת פה דידהו כקדושת כלי דמי, וע"ש ברש"י דבתרומה לא שייך קדושת כלי, ולי נראה דאיפשר לומר דהנ"מ בין קדשים שהוא קדושת פה לקדושת כלי, דבקדושת פה מהני פדיון, משא"כ בקדושת כלי כמו דאמרינן במנחות ובפ"ק דסוטה, (דף ו') וע"ז אומר דבתרומה אפי' קדושת פה דמי לקדושת כלי דלא מהני פדיון, וע"כ כיון דלא מהני פדיון הוי כמו תרומה שא