אבי הנחל קו

יהא לב ב"ד מתנה עליהם כיון שאין מעילה במחובר והא דקאמר הש"ס בקדושין (דף נ"ד) ואמאי נימא הואיל וניתנו ליהנות בהם לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת התם קאי אליבא דרב, ורב אית לי' במעילה (דף י"ט) דהמשתחוה לבית כו' אלמא דס"ל דתלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש, וא"כ לדידי' אין הפעולה דבונים בחול ואח"כ מקדישין אלא שלא יהי' מועלים בהם בשעת הבנין דילמא בעי למזגא עלי', אבל לאחר שבנאו אין פעולה, דהא תלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש, וא"כ מועלין בזה אבל לדידן דקייל"ן דתלוש ולבסוף חיברו הוי כמחובר, אלא דאם הקדישו בתלוש מועלין בו אפי' אח"כ שנעשה מחובר משום דהנאה הנראה לעינים אסרה תורה, וכמו שכתבו התוס' במעילה (דף י"ט) וכן פסק הרמב"ם (פ"ה מעילה ה' ה) דהמקדיש עצים ואבנים ובנה בהם בית הדר שם מעל כמו שיתבאר, וכתב הכ"מ משום דהנאה הנראה לעינים אסרה תורה, אבל אם הקדישו במחובר לא מעל, ולפי"ז האי תקנתא דשמואל דבונים בחול ואח"כ מקדישין הוי פעולה אפי' לאחר שבנאו, דכיון שהקדישו במחובר אין מעילה, וע"כ לא הוצרכו ב"ד להוציא מידי מעילה, דחומת ירושלים כיון שזה בנין שמתארך כמה ימים בודאי בונים בחול ואח"כ מקדישים, א"כ ליכא מעילה אח"כ, ובזה יתיישב מה שהקשה הרי הריטב"א דמאי ראי' מחומת העיר שהרי מן הדין אין בהם מעילה לפי שאין מעילה במחובר בשום הקדש, ולכאורה הי' נראה דאעפ"י דאין בהם מעילה מ"מ איסורא איכא, וע"כ צרין תנאי ב"ד שלא יעבור על האיסור

שוב ראיתי בשעה"מ פ"א מה' מעילה שכתב כדברי, עכ"פ לפי"ז אין קושי' מהא דרמב"ם פסק דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם, ובפלוגתא דמועלין בשירי הלשכה חלוי בטעמא אחרינא, אבל לא מן הטעם דלב ב"ד מתנה דלפי מה שביארתי א"צ שיהי' לב ב"ד מתנה, כיון דבחומת העיר ומגדלותי' בלאו"ה ליכא מעילה משום דבונים בחול ואח"כ מקדישין, והגמ' מקשה בקידושין (דף נ"ד) רק אליבא דרב, [ועוד איפשר לומר דהש"ס מקשה אליבא דר' מאיר והש"ס סבר כמו דהוי ס"ד בשבועות (דף ע"ג) שאומר שכלל דר"מ סובר כל המחובר לקרקע אינו כקרקע, אבל לבסוף דמסיק דבענבים העומדות לבציר, אבל בלאו"ה הוי כמחובר, וע"כ יש פעולה במה דבונים בחול ואח"כ מקדישין, וא"כ א"צ שיהא לב ב"ד מתנה עליהם]

עכ"ז לא נראה לי מה שכתבתי ליישב דעת הרמב"ם דע"כ לא הוצרכו לב ב"ד להתנות על חומת ירושלים משום דאין מעילה במחובר, דאעפ"י דאין מעילה במחובר, אעפ"כ מיהת קדוש ואיכא איסורא דאורייתא דלא גמרינן במעילה (דף י"ט) מתרומה דבעינן תלוש מן הקרקע אלא לענין מעילה, אבל איסורא דאורייתא מיהא איכא דהא אי אקדשינהו במחובר ואח"כ נעשה תלוש בודאי מועלים בהם, וכמו דמוכח בגיטין (דף ל"ט) דאמרינן התם אלא דכ"ע עבדא כמקרקעי דמי, והא בשערו העומד ליגזז דמי קא מיפלגי מר סבר כגזוז דמי כו' אלמא דאם נעשה תלוש לאחר שהקדיש עבדו, אע"ג דאקדישינהו במחובר דהא עבדא כמקרקעי דמי, אעפ"כ יש בה מעילה, וכן מוכח בב"ב (דף ע"ט) הקדיש בור מלא מים כו' מועלין בו וכתבו התוס' פי' בקונטריס שיש מעילה מה שמניח חפיציו בבור, ואין נראה כו', אבל מחמת השדה לא מעל כיון שהוא מחובר, ואור"ת דשייכא מעילה בבור כגון שעקר חולי' מן הבור ונהנה ממנה, אלמא דאם תלשינהו אח"כ יש בו מעילה, וא"כ אי אמרינן דתחילה אפי' איסורא דאורייתא ליכא, (וכמו שמשמע מהריטב"א שהקשה דהא אין מעילה במחובר, וא"כ מאי מקשה הש"ס בקידושין (דף נ"ד) דנימא לב ב"ד מתנה עליהם עיי"ש, אלמא דס"ל דאין מעילה במחובר דאפי' איסור נמי ליכא), וא"כ איך חל מעילה אח"כ כשנעשה תלוש, הא אמרינן במנחות (דף ק"ב) אלא אמר רב אשי מעילה אטומאה קא רמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה היא לבתר דפקעה לי' קדושתי' במאי הדרא ורכבא עלי' כו', וא"כ אי אקדשינהו במחובר ולא הותחלה הקדושה במאי הדרא רכבה עלה כשנעשה תלוש, אלא ודאי דמ"מ הוי איסורא דאורייתא

ועוד דאי אמרינן דאין מעילה במחובר היינו דליכא גמי איסורא דאורייתא, א"כ אמאי אמרינן בקידושין (דף נ"ד) אי ר' יהודה ירושלים מי מקדשה והתנן כאימרא כדירים כו' כירושלים, וכי תימא משום דלא אמר כירושלים והתני' ר' יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים כו' ומשמע דהטעם משום דבאים משירי הלשכה וע"כ אין מועלים בהם, תיפוק לי' כיון דבחומת ירושלים כל זמן שהם מחוברים אין מועלים בהם, ואיסורא נמי ליכא א"כ אמאי הוה התפסה, בשלמא אי אמרינן דאיסורא דאורייתא מיהא איכא ע"כ הוי התפסה אעפ"י שאין בה מעילה, וכמו דמוכח בפ"ק דנדרים (דף י"א) בעי רמי בר חמא הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים כו' וא"כ אי אמרינן בעיקרו קא מתפיס היינו קודם זריקת דמים, והא קודם זריקת דמים ליכא מעילה כלל בשלמים, וכמו דתנן במעילה (דף א) כיצד קדשים קלים לפני זריקת דמים אין מועלים לא באימורין ולא בבשר, לאחר זריקת דמים מועלים באימורין ואין מועלים בבשר, וא"כ קודם זריקת דמים ליכא מעילה, אלא ודאי כיון דאסור מדאורייתא, ע"כ מהני התפסה ובשלמים קודם זריקת דמים איכא איסורא דאורייתא, וכמו שכתבו התוס' במעילה (דף י"ב), וכן כתבו התוס' בכריתות (דף פ"ג) בד"ה בולדות קדשים וקסבר בהווייתן הם קדושים דאיסור חלב ואיסור מעילה בהדי הדדי הא אתו ואע"ג דבקדשים קלים ליכא מעילה עד לאחר זריקה כדתנן פ"ק דמעילה (דף ז) מ"מ איסורא מיהא איכא, וע"כ הוי התפסה וה"נ הוי התפסה, אבל אי לא הוי רק איסורא דרבנן לא הוי התפסה, [רק אי אמר"נן דבעיקרו קא מתפיס, וא"כ אפי' אי נימא דאין מועלים בשירי הלשכה, איפשר לומר דבעיקרו קא מתפיס], רק לפי מה שכתב השעה"מ בפ"א מה' מעילה עיי"ש דאקדשינהו בתלוש, והא דאמרינן במעילה (דף י"ב) דבונים בחול ואח"כ מקדישין היינו דווקא בחומת העזרה אבל לא בחומת ירושלים, ועוד דאף בחומת העזרה הי' מקדישים בתלוש בעצים ואבנים דיומי', וכמו דאמרינן במעילה (דף י"ד) הוי ניחא, [ותמיהני מ"ט לא הביא הטעם דאמרינן בגמ' הנאה הנראה לעינים אסרה תורה, וכתבו התוס' דזה לא מהני אלא אם הקדישו בתלוש], אך לדעת הריטב"א קשה אבל לפי מה שביארתי דמ"מ איכא איסורא דאורייתא ניחא

[ובזה יתיישב מה שהקשה שם בשעה"מ מהא דאמרינן בפסחים (דף כ"ו) אמר רבא מנא אמינא לה דתני' לולין היו' פתוחין בעלי' בית קה"ק שבהם משלשלים את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהם, והא הכא דלא איפשר וקא מכוון ואסור, ותיסברא והאמר ריב"ל קול ומראה וריח אין בהם מעילה אלא מעלה עשו בבית קה"ק, ופירש"י וז"ל וכיון דמדאורייתא שרי כיון דלא איפשר כגון הכא אמאי הטריחוהו רבנן, והתוס' פירשו שם כיון דלא אסור אלא מדרבנן כשהוא לצורך סברא הוא דאפי' כו' ועיי"ש, וכיון שכן קשה מ אי ראי' מייתי מהא דריב"ז דהי' יושב בצילו של היכל, שאני התם דאינו איסור אלא מדרבנן שהרי אין מעילה במחובר כשבנאו ולבסוף הקדישו, ובנין היכל ודאי הכי הוא כדאמר שמואל בונים בחול ואח"כ מקדישין ומשום הכי כיון שהוא לצורך לדרוש ברבים התירו, אלא מוכח ודאי דלרב דס"ל המשתחוה לבית אסרו אפי' בנאו ולבסוף הקדישו יש בו מעילה כו' וא"כ לפירש"י ז"ל ע"כ לא קאמר אביי דכל שאיסורו מדרבנן כי לא איפשר שרי אלא דווקא גבי אומנים דלאו ודאי מכווני נינהו כו' והילכך כל שאיסורו מדרבנן לא חיישינן דילמא מכוונין אבל בהא דריב"ז דהי' מכוין ליהנות מצילו של היכל אפי' באיסורא דרבנן ס"ל דאסור, ועיין בהאחרונים שהקשו על פירש"י בקדושין (ושם) שכתב דנימא לב ב"ד מתנה עליהם כי' שלא' ניתנה תורה למלאכי השרת, שיהי' זריזים מליהנות מן החומה ולישב בצילה, דהא הוי רק מדרבנן, אך עיקר הקושי' הוא מלישב עלי']

אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דאעפ"כ אסור מדאורייתא, והכי משמע מלשון התוס' בגיטין (דף ל"ט) בד"ה גופי' כו' ונראה לפרש גופי' לא קדיש לאסור בהנאה כמו בהמה טמאה שמועלין בה, וכן בקרקע אם עוקר ממנה חולי', ואפי' במחובר איסור מיהא איכא כו' משמע דאיכא איסור מדאורייתא

ומעתה כיון שהוכחתי לעיל מהרמב"ם דהא דבאו פריצים וחיללוה הוא לאו מטעם מעילה כמו שכתב בעה"מ אלא כדעת הרמב"ן ואפי' בכלי שרת שאינם יוצאים לחולין ע"י מעילה, כמו דאמרינן במעילה (דף י"ט) ודלא כמו שכתב בעה"מ דהטעם משום מעילה וא"כ הקרקע לא נתחלל דאין מעילה במחובר לקרקע כמו שביארתי