אבי הנחל קג

דא"א לומר כן משום דבת"כ פ' אמור דריש להדי' להעלות נר תמיד אפי' בשבת אפי' בטומאה וכן פסק הרמב"ם כו' עיי"ש

ע"כ נראה לי שמשמעות המדרש שמצות הדלקת הנרות נק' על שמו של אהרן וכמו דאיתא זה שאמר הכתוב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב, וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי הי' נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי כו' אל תתיירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך

ולכאורה למאי קאמר י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב דאמאי חשיב המדרש שבט אפרים בפרט יותר מכל השבטים, אך איפשר לומר דלכך נתיירא אהרן דאיתא במדרש פ' נשא אפרים מעוז ראשי מדבר בנשיא אפרים שהקריב קרבנו לחנוכת המזבח ביום השבת שנאמר נשיא לבני אפרים מנין שיום שבת הי' לפי שכבר אמרנו אותו יום שהתחילו הנשיאים יום ראשון הי' מכאן את למד שיום ז' להקרבה שבת הי', שלא תאמר איך חילל השבת והלא אין קרבן יחיד דוחה שבת, וזה הקריב בשבת אמר הקב"ה לא על פיו עשה שאני אמרתי נשיא א' ליום נשיא א' ליום יקריבו את קרבנם בלא הפסק יקריבו זה אחר זה, ע"ז נאמר אפרים מעוז ראשי, וע"כ חשב אהרן דהא שהקריבו הנשיאים זהו הכל מפני ששבט א' איקרי קהל, וזה הי' על שם שבטו ונשיא הוא הכולל מן השבט, וע"כ הי' חביב קרבנם לפני ה' וחינכו את המזבח, וע"כ שבטו של לוי דלא אקרי קהל, וכמו דאמרינן ביומא (דף נ) דלא מייתי כהנים פר בהוראה, וכן אמרינן בהוריות (דף ו) אלא מעתה ניתו פר בהוראה וכ"ת הכא נמי טפי להו שבטים, אלא אמר ר' אחא ב"י שבטו של לוי לא איקרי קהל כו' וכל שאין לו אחיזה לא איקרי קהל, ופריך א"כ חסרו להו י"ב שבטים, אמר אביי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי [וע"כ בחלוקה דלעתיד שלוי יטול חלק ונחלה כמו דאמרינן בב"ב (דף קכ"ב) שבתחילה לא נתחלקה אלא לי"ב שבטים ושבט לוי לא נטל וי"ב שבטים הי' ע"י שאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי, ולעתיד שיטול שבט לוי כמו דאמרינן שם שער לוי אחד, ע"כ לא יטלו אפרים ומנשה אלא חלק א' וכמו שכתבו התוס' שם ד"ה ואידך למאן אע"ג דכתיב שער לוי א', הא כתיב נמי שער יוסף א' דלא מנו שבט יוסף אלא כא'] וע"כ כשראה אהרן שלא הקריב לחנוכת המזבח, ע"כ הי' סבור שהטעם מפני ששבטו לא אקרי קהל והמילוי של שבטו הוא שבט אפרים שנחלק, ואמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי, והוכיח מזה שהקריב שבטו של אפרים ביום השביעי שהוא יום השבת, וא"כ מסתמא משום דשבט אקרי קהל וקרבן הנשיא הוא על שם שבטו, וע"כ אומר המדרש אתה מוצא י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו, וחשיב שבט אפרים לחוד

וע"כ אמר צו הקב"ה לגדולה מזו אתה מתוקן שאעפ"י שהדלקת הנרות נק' על שמו של אהרן, ושבט לוי לא אקרי קהל, אעפ"כ ידחה שבת וטומאה כמו דכתיב להעלות נר תמיד, וע"כ כיון שזה נק' על עבודת אהרן, א"כ טומאה דחוי', וכמו דאמרינן ביומא (דף ז) אלים באילו של אהרן דאע"ג דקביע לי' זמן מהדרינן וכתבו התוס' הא ודאי חשיב קרבן ציבור לדחות שבת וטומאה אפי' טומאה דגברי מיהו לא הותרה בו טומאה אלא דחוי' היא כיון דיחיד קא מייתי לי', ועוד דהא אמרינן ביומא (דף כ"ד) הדלקה לאו עבידה היא, יע"כ טומאה דחוי' היא, וע"כ כיון שדחוי' היא, (ואע"ג שכתבו התוס' דבאילו של אהרן כיון דעבידת יחיד הוא דחיי' היא בציבור, אעפ"כ לא הוי רק מדרבנן) אפ"ה איפשר דגבי הדלקה דלאו עבודה, והיא נק' על שמו של אהרן, ע"כ דחוי' היא בציבור וע"ז הראה לו ענין המנורה כמו שפירש הרמב"ן בפ' בהעלותך דאמאי לא נרמז בקטורת בוקר וערב ובכל הקרבנות ובמנחת חביתין כו' אך שרמז לנרות של חנוכה כו' וע"ז אמר כל הקרבנות כל זמן שביהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם כו' וע"כ מזה שנתיירא אהרן שע"כ לא הקריב משים דלא אקרי קהל אז ניחמו שעדיף יותר שכיון שהוי כתורת יחיד, ע"כ טומאה דחוי' היא. ע"כ רמזו על הנס שעשה דכיון דדחוי' היא הטומאה צריך לנס משא"כ במה שהוא של ציבור א"צ לנס, וע"כ ניחמו בענין הדלקת הנרות

והנה נתבאר דעה שבק' חנוכה היינו בחנוכת המזבת וכן בהכלים שנאסרו צריכים ג"כ לחנך, וכמו שכתב הרמב"ם (פ"א מ"ה כלי המקדש ה' י"ג) ואם נשברו מתוך אותם ועושה אותן כלי אחר ואין קדושתן מסתלקת מהם לעולם, וכן בהלכה י"ד כלי הקודש שניקבו או שנסדקו אין סותמים אותם, אלא מתיכין אותן ועושה אותם חדשים, ולכאורה נראה ממה שכתב שאין קדושתם מסתלקת שהם לעולם דהיינו שאינם צריכים חינוך מחדש, וכמו דאמרינן כל הכלים שעשה עשה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן, אך איפשר דכיון שהתיכום ועשאו מהן כלים חדשים א"כ פנים חדשות באו לכאן, וצריכים חינוך מחדש, ומה שכתב הרמב"ם שאין קדושתן מסתלקת מהם לעולם, הוא כמו שפירש המ"ל בפ"ה מה' מעילה שכתב שם נסתפקתי בכלי שרת שניקבו או שאינם ראוים לעבודה אם יהי' בהם דין מעילה דהא קייל"ן דכל דבר שנעשה מצותו שוב אין בו מעילה, וכתב דכלי שרת שיכול להתיך אותם ולעשותם כלי מקדש וכמו שפסק רבינו בפ"א מ"ה מעילה ה' י"ג איפשר דראוי למצותה ויהי' בהם דין מעילה ולא נגמרה מצותה ולזה נוטה דעתי, ואיפשר שלזה כיון רבינו במ"ש ואין קדושתם מסתלקת מהם לעולם כלומר דלא תימא דהוי כדברים שנעשה בהם מצותם דקייל"ן דאזלא קדושתם מהם ואין בהם מעילה אלא הני כיון שיש בהם תיקון קדושתם אינה מסתלקת ויש בהם דין מעילה עכ"ל ומדלא פירש לענין חינוך דאין קדושתם מסתלקת מהם לעולם אלמא דצריך חינוך וכמו שביארתי לעיל דע"כ נק' חנוכה]

וע"כ טוב להודות לה' על חסדו ונפלאותיו וכמו שאומרים בתפילה ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וכמו דאמרינן בר"ה (דף י"ח) בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרי' שגזר מלכות אנטיוכוס גזירה שלא להזכיר שם שמים על פיהם וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהי' מזכירין שם שמים אפי' בשטרות, וכן יעשה לנו הקב"ה עמנו עוד נסים ונפלאות א"ס

דרוש לשבת פ' שקלים

גרסינן במגילה (דף יג) אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים

והנה תחילה נבאר הירושלמי (פ"ק דנדרים ה' ג) מהו כאימרא ר' יוחנן אמר כאומר תמידא, תמן אמרינן נולד חטאת, ר"ש ב"ל אומר כאילו של אברהם אבינו תני ר' חייא מסייע לר"ש ב"ל כאימרא דלא ינק מיומא על דעתיי' דרבנן דתמן ניתני כעזרה, ופי' הק"ע על דעתיי' דרבנן דתמן דאמרי כי אמר כאימרא לולד חטאת קא מכוין, אעפ"י שאינו קרב ע"ג המזבח כיון שע"י נדר חל עלי' איסורא א"כ ניתני נמי כעזרה שהיא באה משירי הלשכה עכ"ל, ולכאורה מאי שייך זה לעזרה שהיא באה משירי הלשכה, ובש"ק שלו כתב מכאן משמע דעזרות אע"ג דמשירי הלשכה קא אתי לא הוי מתפיס בדבר הנדור, ודלא כמו שכתב הרא"ש בתחילה דהיינו חומות ירושלים, ובאמת לבסוף חזר בו, ונראה הטעם דקייל"ן דבונים בחול ואח"כ מקדישין וכדאיתא במעילה (דף יד) הילכך לא הוי בדבר הנדור ולא ידעתי למה הביאו האחרונים דברי הרא"ש עכ"ל

וכבר השגתי עליו בספרי נ"י (ס' י"ג) מהא דאמרינן בקידושין (דף ד') אי כר' יהודה ירושלים מי מקדשא, והתנן כאימרא כדירים כעצים כו' כירושלים ר' יהודה אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום פי' וא"כ איך קאמר דהא דתני אבני ירושלים שנשרו מועלים בהם אתי כר' יהודה כו' ומשני תרי תנאי אליבא דר' יהודה. ועיין בתוס' שם דהטעם דמ"ד דירושלים לא מקדשה הוא משום דס"ל דבאין משירי הלשכה ושירי הלשכה אין מועלים בהם אלמא דהטעם הוא משום דאחי משירי הלשכה, ושירי הלשכה אין מועלים בהם, וכן כתב הרמב"ם (פ"י מה' מעילה) שכתב ולעולם אין מועלים בשירי הלשכה, (ואיפשר