אבי הנחל קב

(פ"ט ה' א') אין לי אלא טמא לנפש טמא זיבה וטמא צרעת מנין ת"ל טמא מת ריבה מה ת"ל טמא נפש אלא איש טמא נפש נדחה לפסח שני ואין ציבור טמא נפש נדחה לפסח שני טמא זיבה וטמא צרעת נדחין לפסח שני וטומאת עבודת כוכבים עשו אותה כטמא זיבה וכטמא צרעת, ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה, יחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושין פסח שני, ר' יודא אומר ציבור עושה פסח שני שכן מצינו בחזקי' שעשה פסח שני הדא הוא דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וגו', אית תנויי תני מעברין את השנה מפני הטומאה, אית תנויי תני אין מעברין את השנה מפני הטומאה, מ"ד אין מעברין צ"ל מ"ד מעברין את השנה מפני הטומאה מה מקיים כי אכלו את הפסח בלא ככתוב שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר, ואתי כיי דמר ר' סימון בר זבדי גולגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח עכ"ל הירושלמי

והנה הק"ע מחק הא דאיתא בירושלמי ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה ולא יכול לפרשה, וכתב בעצמו שמצא כל הגירסא בתוספתא, אבל לא מצא לפרשה ונדחק בזה

ולי נראה שהוא פשוט וכן הוא הפי' בירושלמי אין ני אלא טמא לנפש טמא זיבה וטמא צרעת מנין, (פי' מנין שהם עושים פסח שני, ע"ז אומר ת"ל טמא מת ריבה, מה ת"ל טמא נפש, אלא איש טמא נפש נדחה לפסח שני ואין ציבור טמא נפש נדחים לפסח שני, טמא זיבה וטמא צרעת נידחין לפסח שני' פי' שהירושלמי סובר שהחילוק בין טומאת מת לטומאת זיבה וטומאת צרעת שהיחידים בשניהם נדחה לפסח שני, אלא שהחילוק הוא בציבור שבטומאת מת הותרה בציבור, אבל בטומאת זיבה וטומאת צרעת בציבור נדחין לפסח שני, דלדעת הירושלמי אפי' ציבור אם אינם עושין בראשון נדחים לפסח שני, אלא שטומאת מת הותרה בציבור, וע"כ ממילא אינם נדחים לפסח שני אבל בטומאת זיבה וטומאת צרעת בציבור נדחים לפסח שני, וע"ז אומר הירושלמי טומאת עבודת כוכבים עשו אותה כטמא זיבה ונטמא צרעת משום דהירושלמי ס"ל דהא דכתיב ויועץ המלך ושריו כו' לעשות הפסח בחודש השני היינו לעשות פסח שני, ובחודש השני היינו בחודש אייר, וא"כ הוי קשה להירושלמי הא כתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה כו' לא הטהרו, וא"כ אמאי לא עשו בראשון, וע"ז אומר דטומאת עבודת כוכבים עשו אותה כטמא זיבה ונטמא צרעת דציבור לא עבדי בטומאה, וע"כ ס"ל להירושלמי דציבור עושים פסח שני בטומאת זיבה והראי' דהא חזקי' עשה פסח שני והי' ציבור כמו דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה כו', אלא שהחילוק בין טומאת מת לטומאת זיבה וטומאת צרעת שטומאת מת הותרה בציבור, אבל טומאת זיבה וטומאת צרעת נדחה הציבור לפסח שני

וע"כ מביא הירושלמי התוספתא ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה (פי' אם ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה אחר פסח ראשון, אם הציבור עושין פסח שני או לא, ופליגי בזה ת"ק ור' יהודה. דת"ק ס"ל יחיד עושה פסח שני, ואין ציבור עושין פסח שני, (פי' שהציבור אין עושים פסח שני כלל, שיחיד נדחה לפסח שני ואין ציבור נדחין לפסח שני, ואפי' לא עשו בראשון אין עושין פסח שני, וע"כ אם ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה אחר הפסח הראשון אין עושין פסח שני) ר' יודא אומר ציבור עושין פסח שני (פי' לא בטומאת מת שטומאת מת הותרה או דחויי' בציבור אלא כגון בטומאת זיבה וטומאת צרעת) שכן מצינו בחזקי' שעשה פסח שני הדא הוא דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה כו' וא"כ הי' ציבור, ואעפ"כ עשו פסח שני שר' יהודה ס"ל דהאי ויועץ המלך כו' לעשות הפסח בחודש השני היינו פסח שני, וע"כ מפרש הירושלמי דטומאת עבודת כוכבים עשו אותה כטמא זיבה ונטמא צרעת, דאלו"ה הוי עבדי בטומאה, דהא טומאת מת הותרה בציבור, וע"כ אומר הירושלמי דטומאת עבודת כו' עשו אותה כטמא זיבה וכטמא צרעת, ואח"ז מביא הירושלמי אית תנויי, תני מעברין את השנה מפני הטומאה, אית תנויי תני אין מעברין את השנה מפני הטומאה, פי' שהני תנאי מפרשים דהאי ויועץ המלך לעשות בחודש השני היינו לעבר השנה, וע"ז אומר אית תנויי תני מעברין את השנה מפני הטומאה, אית תנויי תני אין מעברין את השנה מפני הטומאה, (פי' שהתנא הראשון סובר דמעברין את השנה מפני הטומאה משום שסובר דטומאה דחויי' הוא בציבור, והתנא הב' סבר דאין מעברין את השנה מפני הטומאה, שסובר דטומאה הותרה בציבור) וע"ז אומר מעברין את השנה מפני הטומאה מה מקיים כי אכלו את הפסח בלא ככתוב, שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר, ואתי כיי דמר ר' סימון בר זבדי גולגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח, פי' שאומר דלהני תנאי דהאי ויועץ המלך לעשות הפסח בחודש השני היינו לעבר את השנה סוברים שהטומאה הי' על שמצא גולגלתו של ארונה היבוסי, דא"צ לדחוק ולומר מפני שנטמאו בעבודת כו' בימי אחז אביו שזהו רק לתוספתא קמייתא שמפרשים דהאי ויועץ המלך לעשות הפסח בחודש השני היינו לעשות פסח שני וע"כ הוקשה להם, דהא היו ציבור דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וא"כ קשה דהא טומאה דחויי' בציבור, וא"כ למאי עשו פסח שני, ע"כ הוצרכו לומר שהי' מפני טומאת עבודת כו', ושעשאו אותה כטמא זיבה וכטומאת צרעת וציבור נדחין לפסח שני

אבל הני תנאי בתראי סברי דציבור אין עושין את השני והאי ויועץ המלך לעשות בחודש השני היינו שנמלכו לעבר השנה, וחד תנא סובר דהאי שעשו שלא ככתוב היינו משום שלא הוצרך לעבר השנה מפני הטומאה שטומאה הותרה בציבור, וחד תנא סובר דטומאה דחויי' היא בציבור, וע"כ הוצרכו לעבר השנה, והחטא הי' שעיבר ניסן בניסן, וכל זה הוא לדעת הירושלמי, אבל הש"ס דילן סובר בפשיטות דאין ציבור נדחין לפסח שני אפי' בטומאת זיבה וטומאת צרעת, דהא אמרינן בפסחים (דף פ) איתמר הי' שלישיתן זבים ושלישיתן טהורים ושלישיתן טמאי מתים א"ר מנא ב"פ אותן טמאי מתים אינם עושים לא את הראשון ולא את השני בראשון לא עבדי הגדילו זבין על הטהורים דלא עבדי בטומאה ה"ל טמאי מתים מיעוטא ומיעוטא לא עבדי בראשון בשני לא עבדי נצרפי זבים עם טמאי מתים דלא עבדי בראשון ה"ל רובא ורובא לא מידחו לפסח שני, והכי משמע נמי שם גבי היו רובן זבין ומיעוטן טמאי מתים כו' עיי"ש

וא"כ להש"ס דילן ציבור לא עבדי בשני, והא דכתיב ויועץ המלך לעשות בחודש השני היינו שעיברו את השנה, וכן סברי התם ת"ק ור' יהודה בסנהדרין (דף יב) ורק ר' שמעון ב"י משום ר"ש סובר מפני שהשיא את ישראל לעשות פסח שני, היינו כמו דאמר התם שמעיקרא סבר דנשים בראשון חובה דה"ל מיעוטא ומיעוטא מידחי לפסח שני, ולבסוף סבר דנשים בראשון רשות, אבל לא מצינו בש"ס דילן שיסבור דציבור עושין את השני

וא"כ כיון שנתבאר שהירושלמי הוצרך לומר מפני שהי' טומאת עבודת כו' הוא שסובר דהאי בחודש השני היינו פסח שני, וע"כ אם הי' מפני טומאת מת הי' להם לעשות בראשון ע"כ אמר מפני עבודת כו' אבל להש"ס דילן איפשר לפרש מפני גולגלתו של ארונה היבוסי שמצאו, דהא מפרשי דבחודש השני היינו שעיברו את השנה, ואפי' לר"ש בר"י נמי מפרש שלא הי' תחילה רובו מפני שהי' סובר דנשים בראשון חובה, וא"כ נתבאר מכל זה שכל הטומאת מגע שוים, לענין שדחוי' היא בציבור ולא כמו שכתב הפר"ח: ומעתה נבוא לבאר המדרש פ' בהעלותך שהבאתי בראשית הדרוש, והוא שהפ"י הקשה בשבת (דף כ"א) וזה לשונו ולכאורה יש לתמוה כל טורח הנם הזה למה דהא קייל"ן טומאה הותרה בציבור והי' יכולים להדליק בשמן בטומאה, ובשלמא למ"ד טומאה דחוי' היא בציבור ניחא הכא שפיר קצת, משא"כ למ"ד טומאה הותרה בציבור דאפי' הדור נמי לא מהדרינן כדאיתא ביומא (דף ו) וא"כ קשה טובא, תו קשי' לי דכיון שטמאו כל השמנים ולא נשאר אלא הך א' מהיכן הי' להם השמן מנחות באותן הימים, ומתוך כך הי' נראה ליישב חדא מגו חדא דודאי במנחות הי' יכולין לעשות משמן טומאה מהאי טעמא גופא דקייל"ן טומאה הותרה בציבור, משא"כ לענין שמן למנורה ואיפשר דלא שייך טומאה הותרה בציבור כיון דלאו עבודת מזבח הוא וקייל"ן נמי הדלקה לאו עבודה היא, א"כ לא הי' אלא כמכשירי מצוה שאין דוחה את הטומאה, אלא