אבי הנחל קא

פדיון ומ"ה אסור להדיוט להשתמש בהם, אבל כל שנפדה שכבר נכנס דבר אחר במקום ההקדש מותר להדיוט להשתמש בהם הא ליתא כיון דמן הדין יצאו לחולין מה לו אם יצאו ע"י פדיון או בלא פדיון לענין אורח ארעא ועוד תיקשי דאמאי גנזום יפדו אותם עכ"ל, ועיין ברמב"ם (פ"ו מה' איסורי המזבח ה' ד) הסולת והיין והשמן והלבונה והעופות והעצים וכלי שרת שניפסלו או שנטמאו אין פודין אותן שנאמר והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה נערך ואילו איכו בכלל העמדה לפיכך אין נפדין לעולם, אלמא דמדאורייתא אין נפדין, ועיין בפ"ו שה' ערכין ה' ט', וא"כ לדעת הרמב"ם דמזבח הוי כלי שרת אין טועיל פדיון לדעת הרמב"ם, אך עיין בזבחים (דף כ"ז) מ"ט האי ריצפה והאי כלי שרת], ולפי"ז לא צריך לדחוק כמו שכתב המהרש"א שנק' חנוכה ע"ש חנוכת המזבח אלא דנק' חנוכה על שם כל הכלים שעשו אותם חדשים והיו צריכים לחינוך וכמו שאבאר

והנה המהר"ם הקשה בהא דאמרונן שם בע"ז (דף כ"ב) איתבי' כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו היכנו והקדשנו מאי לאו היכנו דאטבלינהו הקדשנו דאקדשינהו, א"ל ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי היכנו שגנזנום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם, והקשה המהר"ם מהיכן הכריח לו דהיכנו שגנזנום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם, אימא שהוא כמו דהוי ס"ד מעיקרא דהיכנו דאטבלינהו והקדשנו דאקדשינהו, ותירץ דלשון היכנו משמע לו יותר שגנזום מדאטבלינהו והוא דוחק, ע"כ כ"ל שיש להקשות על פירש"י היכנו והקדשנו לאו היכנו דאטבלינהו מטומאת עבודת כוכבים (שהי' בימי אחז) והקדשנו שחזרו ומשחום בשמן המשחה, וקשה דהא אמרינן בפ"ב דשבועות (דף טו) כל הכלים שעשה עשה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחננתן, ועיין בספרי ע"י (דרוש י"ב) שהבאתי הירושלמי (פ"ג דמגילה) כלי שרת מאימתי הם קדושים מיד או בשעת תשמיש, אי תימר מיד ניחא, אי תימר בשעת תשמיש כא' הם קדושים ומתקדשים כו' בעלייתן מן הגולה הי' מכניס מתוך של שלמה לתוך שלהם לא הי' שם של שלמה כא' הם קדושים ומתקדשים ופירשתי שם שהפי' הוא בניחותא דהיינו שכא' הם קדושים ומתקדשים כמו דאיתא בשבועות (דף טו) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן וא"כ קשה דאיך פירש רש"י והקדשנום שחזרו ומשחום בשמן המשחה ואפי' נימא דוהקדשנו היינו שחנכום לעבודה, וכמו דאמרינן עבודתן מחנכחן, אכתי נמי קשה דמה צריך לאקדושינהו מחדש, והלא לאחר הטבילה ממילא חוזרין לקדושתן כמו דתנן בחגיגה (דף כו) כיצד מעבירין על טהרת עזרה מטבילין את הכלים שהי' במקדש כו' ואח"כ חוזרים לקדושתן, וכי בשביל שנטמאו פקעה מהם קדושתם, וקדושה שבהם להיכן הלכה, וע"ז אמר רב ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי היכנו שגנזנום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם והשתא ביחא מה שאומר דכיון שגנזום לראשונים, ע"כ צריך לקדש מחדש ובמה הי' הקידוש הוא כמו שביארתי ע"י עבודה שעבודתן פחנכתן] והשתא ניחא דא"כ בימי חשמונאי שעבדו בהם לעכו"מז הי' צריך לגונזם, או להתיכן ולבטלם ולעשות אותם חדשים, וא"כ הי' צריך לקדש אותם מחדש והיינו להשתמש בהם וכמו דאמרינן עבודתן מחנכתן וע"כ נק' חנוכה שהי' צריכים לקדש כל הכלים מחדש ולחנך אותם וכמו דאמרינן שעבודתן מחנכתן

ולפי"ז איפשר לומר א מה שהביא המהרש"א בח"א בשבת (דף כ"א) שהרא"ם כתב לפי דרכו שהי' עושין מנורה של עץ כדתני' בע"ז (דף מג) ר"י בר יהודה אומר אף של עץ לא יעשו כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי כו', וכתב המהרש"א וזה לשונו ולא ידעתי מה תיקן בזה דהא נטמאה המנורה בנגיעה דעשי' גם בשל עץ שהרי הי' למנורה בית קיבול, ור"י נמי לא קאמר שהי' של עץ אלא משום דהי' בית חשמונאי עניים אז עכ"ל ותמהני על המהרש"א דמאי מקשה דהא ה"ל למנורה בית קיבול, דהא אעפ"כ לא' מטמא כמו דאמרינן במנחות (דף כ"ט) אמר ר' שמואל ב"נ אר"י מאי דכתיב על המנורה הטהורה שירדו מעשי' ממקום טהרה, אלא מעתה על השולחן הטהור שירדו מעשיו ממקום טהרה, אלא טהור מכלל שהוא טמא הכא נמי טהורה מכלל שהיא טמאה בשלמא התם כדריש לקיש דאמר ר"ל מאי דכתיב על השולחן הטהור מכלל שהוא טמא כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, אלא מלמד שמגביהים אותו לעולי רגלים ומראים להם לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כו' אלא הכא טהורה מכלל שהיא טמאה פשיטא כלי מתכות נינהו וכלי מתכות מקבלים טומאה כו', אבל אי כלי עץ הוא המנורה נמי לא מקבל טומאה משום דהוי כלי עץ העשוי לנחת וכל כלי העץ העשוי לנחת לח מקבל טומאה

ובזה יתיישב מה שהקשה הט"א בחגיגה (דף כו) על הראב"ד שכתב דהא דכלי עץ העשוי לנחת צא מקבל טומאה היינו דווקא בשאי איפשר לטלטל כגון שולחן ומנורה דכתיב בה תמיד, והקשה הט"א דהא מנורה בלאו"ה מטמא, אבל אי אמרינן כר"י בר"י דאנשי בית חשמונאי עשאוה של עץ, ניחא שפיר דע"כ לא מטמא משום דהוא עשוי לנחת ואי איפשר לטלטל משום דכתיב בה תמיד (אך באמת לאו אליבא דהילכתא הוא דחכמים פליגא עלי' במנחות (דף כ"ט) דכלי שרת של עץ לא עבדינן, אך עכ"ז דברי המזרחי שפי' לדברי ריב"י דאמר שהי' של עץ ניחא שפיר, ובמ"א ביארתי בזה הכתובים (בזכרי' ב) ויאמר אלי מה אתה רואה כו' והנה מנורת זהב כולה וגלה על ראשה כו' ויען המלאך הדובר כו' הלא ידעת מה המה אלה כו' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, וביארתי שהראה לו מנורת זהב ע"ז אומר כולה וגלה כו' והוא כמו דאמרינן במנחות (דף כט) באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים, וכן כתבו התוס' שם על שאמר שפודים של ברזל הי' וחיפום בבעץ דקרי להו שפודים מפני שלא הי' בה גביעים כפתורים ופרחים כדאמרינן לעיל באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, וע"ז אומר והנה מנורת זהב כולה וגלה על ראשה כו' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות שבימי חשמונאי הוצרכו למנורה של עץ מחמת שהי' טמאי מתים. אבל לעתיד לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות, ולא כימי חשמונאי שהוצרכו למנורה של עץ שלא יהי' מקבל טומאה מפני שהי' ע"י מלחמות והי' טמאי מתים. אבל לעתיד יהי' מנורת זהב כולה וגלה על ראשה כו' לא בחיל ולא בכח כו' וכמו דאיתא במדרש פ' בהעלותך שלא תהי' מבזין על המנורה הוי כי מי בז ליום קטנות ושמרו וראו כו') שוב ראיתי להפר"ח בה' חנוכה שכתב על דברי הרא"ם וזה לשונו גם מה שכתב שעשו מנורה של עץ קשה טובא דסוף סוף הרי טימאוה כשגמרו לעשותה דהשתא לא הוי פשוטי כלי עץ עכ"ל, וכבר השגתי על המהרש"א דהוי כלי עץ העשוי לנחת ואינו מקבל טומאה, ותמיהני על הפר"ח ששגה בזה

עוד ראיתי להפר"ח וזה לשונו שם אך תימא דעיקר קושי' הרא"ם ליתא דשאר השמנים נטמאו בטומאת זבות או בטומאת עובדי עבודת כוכבים ומזלות וכדכתיבנא לעיל והני טומאות לא הותרה בציבור, אבל טומאת המת דחוי' היא בציבור לגבי הדלקת הנרות וכמ"ש הרמב"ם כו' עיי"ש, ותמיהני על הפר"ח שחילק בין מגע טומאת זבות לטומאת מת, ובאמת הם דומים שכל טומאה שע"י מגע הותרה בציבור. ועיין בדרוש לפ' פרה שהארכתי בזה ותירצתי שם קושי' חכמי צפת על הרמב"ם מה שהביא השעה"מ והבאתי ראיות מהא דכריתות (דף י') דאפי' זב גופא אי אמרינן מחוסר כיפורים דזב לאו כזב דמי הותרה ג"כ בציבור. ועיין בספרי נ"י (דרוש ה'), ועוד יש להביא ראי' מהא דאמרינן בסנהדרין (דף י"ב) ת"ר אין מעברין את השנה מפני הטומאה, ר' יהודה אומר מעברין ומעשה בחזקי' מלך יהודה שעיבר השנה מפני הטומאה וביקש רחמים על עצמו כו' ופירש"י שנטמאו בימי אחז אביו מעבודת כוכבים שלא חששו לתורה והי' חזקי' מחזירן למוטב וידעו שלא יספיקו כולן לבוא וליטהר עד הפסח ועיבר השנה, אלמא דנטמאו בטומאת עבודת כוכבים, ואמרינן שם אמר מר ר' יהודה אומר מעברין אלמא אית לי' לר' יהודה טומאה דחוי' הוא בציבור והא תני' ציץ כו' אלמא דאפי נטמא בשאר טומאת מגע ג"כ טומאה דחוי' היא בציבור, ודמי לטומאת מת, דאלו"ה מאי מקשה הש"ס דילמא בטומאת מת הותרה, אבל בשאר טומאת מגע דחוי' אלא ודאי דדמי ממש לטומאת מת

אך באמת דברי רש"י לקוחים מהירושלמי והירושלמי דפסחים ס"ל דעשאום כךטמא זיבה וכטמא צרעת ולא הותרה בציבור, וכמו דאמרינן בירושלמי דפסחים