אב בחכמה צט

ואם הוא עבד היך יכול לעשות שליח להולכה עיי"ש. ולדידי לאו קושיא הא ב"ח יוכל למכור עצמו בע"ע דשייך בו ג"כ ש"ח כמבואר בפ"ק דקדושין זאת אומרת כו' אמנם גם גר דאינו יכול למכור עצמו בע"ע כמבואר במ' ע"א ובתוס' כ"ד יש לעיין בזה ולפי מש"כ במקו"א דאינו נמכר כישראל אבל נמכר כעכו"ם לענין עובד את הבן ועיין בש"א החדשות גם גר כן אבל גבי ב"ח בודאי ניחא ולק"מ וכמ"ש וראי' מטומטם ואנדרוגינס ראיה נכונה בס"ד וכמ"ש וגם ראיה מהא דאמר שם דבאמצע הדרך יכול ליתן לעבדו משמע בתחלה לא הובא ברמב"ן ב"ב שם וראי' ברורה גם דעבד ג"כ לא מהני, מסקנת הדברים דחלילה להעלות על דעת וכ"ש לעשות מעשה דמהני חליצה על ידי שליח דידה מכל הראיות שלנו אף אם ראיה אחת נכונה די וכ"ש דכתבנו ראיות רבות ונפלאים המאירים ומזהירים בעה"ש דלא מהני כלל וכלל ונא לחמול על האמת שלא יתחלל שם שמים, ותעשה כשתי תורות כל אחד ואחד תורתו בידו אני כחי גדול להתיר מה שכל חכמי ישראל נגד זה ובכל הדורות שלפנינו מימות התלמוד והגאונים לא נשמע רמז רמיזא בדברי רבותינו ז"ל

(י"ז) מה שתי' קו' לח"מ עפ"י דברי ר"ן זה דברי שגגה דהא רק אם כבר גירש על תנאי שפיר לא מהני מחילה משא"כ כאן הא אחליה לתנאי קודם נתינת הגט ובזה ודאי מהני דהא לא גירש כלל על תנאי, ומה שייך דברי ר"ן לכאן וזה ודאי דכנס ובעל דעשה מעשה הוי כמחל בפירוש וזה פשוט ומה ראה כת"ר לכתוב דבר זה ובודאי שפיר הקשה הלח"מ ומש"כ שם הם דברים ברורים ומאירים בס"ד

(יח) מה שרצה לפרש התוספתא דר"ל דגבי גט כשר לכהן וגבי חליצה פסולה לכהן, וע"כ ר"ל אם מסר מודעא כדעת הרמב"ם וריב"ש וזה שגיאה דהיך יפרש פסול בגט כשר בחליצה דפי' גט מוטעה וחליצה מוטעת והרי שם גם הדין דגט כשר לכהן וחליצה פסולה לכהן, אלא ברור דא"א לפרש כן ולכל הראשונים דלא חלקו כלל בין גט לחליצה גבי מעושה בודאי א"א לפרש אלא כמ"ש לענין שליח ומשו"ה גט מוטעה פסול משום דכשר בשליח משא"כ חליצה מוטעת כשירה משום דפסול בשליח כמ"ש וזה קילורין לעינים וכן הך דכשר ביבמה פסול באשה כו' בכל מש"כ שם בזה הוא נפלא מאד, ומקום הניחו לי מן השמים בכוונת תוספתא זו שהם קילורין לעינים בס"ד

וארשום ראיות שלנו (א) ראיה מיבמות ק"ו לפיכך כותבין כמ"ש באות א' (ב) ומתוס' גיטין כ"ז (ג) וממשנה יבמות מ"ג: (ד) ומירושלמי פ"א דקדושין (ה) ומהך דחליצה פסולה צריכה חיזור (ו) מהך דיבמות ל"ו. (ז) מרשב"א בשם רבו (ח) מתוספתא דביכורים (ט) מתוספתא דחולין דהם קילורין לעינים (י) מהך דיבמות קי"ח ע"ב כמ"ש בקונטרסי ראיה ברורה היא (יא) מספרי דבי רב מהך דיבמות הן ולא שלוחן כמ"ש בקונטרסי (יב) מתוס' קדושין י"ד דע"י שליח לא הוי אף ריח חליצה ליפסל לכהן כמ"ש בס"ד באר היטב ונא לחמול על האמת בזה חלילה וחלילה להעלות על הדעת, ותוספתא דמר חמי הגאון בקדושין

והנני חותם בא"ר בטוח בכת"ר שיחדול מזה שלא לעשות נגד כל חכמי ישראל המובהקים הי', כו"ח עש"ק שופטים תרפ"ו והנני ידידו מוקירו ומכבדו מברכו בכוח"ט בתוך כלל ישראל, אבא דוד גאלדפיין מדווינסק, פה מאסקווא

מכתב שלישי של הגאון הגדול הנ"ל

כוח"ט ושנה טובה ומאושרה לכבוד ידידי הרב הגאון מהרי"ח נר"ו, רב בקיאב שוי"ר

אד"ש באה"ר. את מכתבו קבלתי ויראה כת"ר כי חשד בכשרים אחר שכתב להביא באות ו' לישב קו' ש"ה וקו' באות ו' דשאני גט דלא מהני מחילה משום לצעורי משא"כ חליצה וסיים דזה ברור כצהרים וא"י מה נתלבטו הש"ה כו' וע"ז כתבתי דזה טעות דכאן קודם נתינת גט בודאי מהני מחילה ומה ראה כת"ר לכתוב דברים כאלו ומזה דן על הכלל כולו כו' וגם מש"כ ליישב ק' לח"מ דמשו"ה הוי ספק משום דלא ביטל בפירוש בפיו גם זה שגגה דמעשה הכניסה עדיף מביטול בפה בלא מעשה ובודאי על דברים כאלו אין לבנות בנינים חדשים כי יסוד רע הוא, גם מש"כ שלא מצא בס' קמ"ר תי' על קו' זו של המ"מ אתפלא מאד הרי מבואר שם באר היטב דמישב על פי דברי התוס' כתובות ע"ד ודבריו ברורים הם ודברי המ"מ בזה במחכ"ת הנפלאה הם דברי תימא מאד.