אב בחכמה צח

(יג) מהך דאלם כוונתי מעתה גם אלם יחלוץ בזה"ז וזה לא אמר גם כת"ר ולא עלה על דעת שום אדם וראיה מהך דיבמות (ק"ו) דלא משני כר"ע ראיה ברורה דלא פליג בכל מקום וג"כ ס"ל כר"ז ורק גבי בית הסתרים כמ"ש במכתבי הראשון ומה שרצה לדחות משום דלא קיימ"ל כר"ע וריבר"י זה טעות דהא התוס' כתבו שם גבי קטנה אתיא כר"י דס"ל דקטנה חולצות וכ"כ הה"מ בפ"ה דיבם בדעת הרמב"ם דס"ל דמשנה אתיא כר"י דקטנה חולצת ולא קיימ"ל כן א"כ ה"ה גבי חרשת י"ל כר"ע אם ס"ל כן אלא ברור דזה שגיאה גדולה לומר כן דר"ע פליג בכל דוכתא דלא בעי ראוי לקריאה אלא כמ"ש שם וזה מוכרח מעצמו בלא ראיה מיבמות וגם הראיה היא ראיה נכונה וכמ"ש בס"ד

(יד) מש"כ באות יוד דמדברי נתחזק התירא דכל דברי בנוים לסתור הכ"מ והרי ברבינו ירוחם מבואר כהכ"מ ע"ש, וזה פליאה בעיני מאד על כת"ר שיחיה הרי ברי"ו מבואר שם בהדיא דלא כהכ"מ דטעם דחליצה מוטעת כשירה משום די אפשר ע"י שליח עיי"ש והיך נעלם לו זה דבר שכתב סמוך ונראה ומה שהקשה לק"מ יעיין בס' מכתב מאליהו להגאון רא"א ז"ל ובקרית מלך רב ועכ"פ הרי ברי"ו מבואר דלא ככ"מ וגם פליאה דעת הא דכתב דכל דברי בנוים על סתירת כ"מ אטו ראיה שלי לסתור דברי כ"מ לבד הא כתבתי דמדברי כ"מ ליכא שום רמז רק כתב דלא בעי תנאי והבאתי ראיות ברורות עצומות דלא מהני על ידי שליח וגם הקשתי על כ"מ גופיה אולי לא תליא זה בזה ימחול כת"ר לעיין דהדברים ברורים ונכונים מאד ומה ראה על ככה לכתוב כן פליאה דעת לא אוכל לה ובפרט להעלות מזה על הדעת לומר דמהני שליח נגד כל חכמי ישראל האמיתים בלא שום רמז וסמך לזה

(טו) מה שהקשה על הה"מ הא הוי מעכשיו זה קושית רשב"א ור"ן אבל באמת מלבד סברת לח"מ ליכא אף ריח קושיא על הה"מ דהא הטעם בתוס' כתובות מחמת דמעשה הוא חזק א"א להטיל בו תנאי ע"ש בזה וכן כתב ג"כ הר"ן וא"כ שפיר ניחא דהוא סברא נכונה אף דאמר דומיא דתנאי ב"ג זהו לאו דוקא אלא מחמת סברא זו אומר כן וזה הוא שייך גם בעל מנת ובמעכשיו וזה ברור כשמש דליכא אף ריח קושיא וכמ"ש בס"ד

(טז) גם מש"כ כת"ר שיחי' באות י"ב דבמכתבי ובקונטרסי כתבתי מדברי הגמרא ורשב"א משמע רק דאין האיש יכול להיות שליח אבל לא אשה אלא לפי מסקנת גמ' גיטין משמע דאין חילוק וע"ז העיר מדברי האלפס גם לפי מסקנא א"כ י"ל כן דאין האיש אבל לא אשה זהו ת"ד כת"ר דעל פי מש"כ שם יש להתיר על ידי אשה, הנה מה שהעיר מאלפס יפה כתב וזה גם אני כתבתי וגם כבר הרגיש בזה בדו"ח להגאון רעק"א ז"ל מדברי האלפס והקשה משטר שחרור ע"ש בזה וע"ז אגלה אזנו דס"ס בעיקר הדבר זה אינו נכון כלל וכלל אנכי פלפלתי שם אם זה ראי' גם מדברי הגמ', אבל באמת אף אם נימא כפשטות של אלפס ויש מקום לחלק בין איש לאשה מכל מקום ראיה ברורה מרשב"א בשם רבו בחידושיו ובתשובה, דגם אשה לא מהני אף דשם כתב דאם נימא דאיש לא אפשר ניחא דברי רשב"א דהא בי"ד הם איש אבל באמת זה טעות, דהרי בתוס' שם בגיטין וביבמות וכ"ד כתבו בהדיא דחליצה דמי לגט ממילא הוא לאו דוקא בי"ד אלא אם אף אשה אחרת גדולה עומדת על גבה בודאי כשרה לתוס' וע"כ צ"ל כתירוץ רשב"א משום דאי"א על ידי שליח א"כ מוכת דגם אשה לא אפשר להיות שליח דאל"כ תעמוד אשה ע"ג דמהני ג"כ אשה כמו גבי גט, וזה ברור כשמש וגם כת"ר יודה לזה כי ברור הוא, א"כ מרשב"א בודאי נשאר הראיה בתקפו דלא מהני שלית אף אשה לאשה דאל"כ תעמוד אשה ע"ג כמש"כ, ומעתה לפי מה שצדדנו בס"ד בכוונת רמב"ם בפ"ו דיבם דע"כ ס"ל דגם איש מהני הוא טעות דמהני אשה ולא בעי בי"ד אלא דסתרתי זה דלא יתכן בדעת הרמבם דהא ס"ל דגם בגט דוקא בתופס ובודאי כוונתי לב"י וכ"מ ולח"מ דס"ל כן בדעתו ובודאי להסוברים בדעת הרמב"ם מחמת שליחות לא קשה אבל ראיה להני דס"ל כן וע"כ צ"ל כמ"ש משום מעשה דזה סברא נכונה וברורה אם כן אין ראיה שוב מדברי הרמב"ם וא"כ מה כתב כת"ר דלפי דברי הוא ראיה נוצחת מרמב"ם הא ראיה בודאי ליכא כמ"ש מסקנת הדברים דכל הראיות שלנו הם כראי מוצקים ונראה ראיה דאין לחלק בין איש לאשה גבי חליצה דאם איש לא מהני גם אשה לא מהני וראי' מתוספתא דביכורים דגבי טומטם ואנדרוגינס דלא חשיב זה דלא נעשה שליח לחליצה כאיש והג"א בגיטין ג"כ יכול להביא זה אלא דלא קאי הכי אבל אם גבי חליצה כן האמת לחלק בין איש לאשה מ"ט לא חשיב זה בבכורים לענין טומטם ואנדרוגינס וראיה נכונה היא בע"ה. ומה שהקשה בדו"ח גבי ש"ח אם הוא ב"ח היך יכול לקבל עבור העבד