אב בחכמה צו

(ד) ובתוספות גיטין (כ"ז.) כתבו דס"ל דומיא דסיפא חליצה ומאונין דהוי אף לזמן מרובה דע"כ לא ראו שחלצה דאם כן יחזירו לה לראיה בעלמא כו' (תוס' ב"מ י"ח כתבו באופן אחר עי"ש בזה) וע"כ תוס' ס"ל כרבא דאי כר"ה דס"ל חולצין אף שאין מכירין אלא אין כותבין אלא אם כן מכירין א"כ אף אם ראו שחלצה היך מחזירין דילמא חלצה אף שלא הכירו ועיקר תליא בכתיבה ודילמא לא הוי דידה אלא ברור כרבא, ומעתה ראיה ברורה דתוספות לא ס"ל כרבינו שמחה ז"ל שהובא באו"ז הגדול שם דבי"ד הדיוטות אין כותבין אלא אם מכירין, ואו"ז סיים דזה הא דדף ל"ט: ואשתמודעינוהי כו' דאיירי בבי"ד הדיוטות עיי"ש ותוס' לא ס"ל כן דאם כר' שמחה אף אם ראו החליצה דילמא חלצה בב"ד הדיוטות ולא מהני דילמא לא הכירו כלל וזה ברור כשמש, ומעתה ראיה ברורה דאי"א ע"י שליח דדילמא חלצה עבור אשה אחרת וכאן אין לומר מחמת קריאה כמ"ש למעלה דהא דילמא איירי כן שראו שחלצה לבד וא"א להחזיר מחמת זה דילמא חלצה עבור אחרת אלא ברור כשמש דא"א כלל בשום אופן. ומן השמים הניחו לי בראי' אלו ותוס' במס' ב"מ אולי לר"ה אבל תוס' גיטין קילורין לעינים כמ"ש בס"ד ועיי' רא"ש דגרס כתוס' אבל יש הבדל בהאי דחיישינן דרא"ש פי' דקאי על בי"ד שכותבין עיי"ש ואולי נפ"מ אם בעי בי"ד כאלפס או עדים כמ"ש רמב"ם ועיי' הה"מ שם כתבנו במ"א בזה ועיי' שו"ת דבר שמואל בזה ואכתוב מה דקשה לי טובא על תוספות שם שתרצו תוספתא ר"ל מה"ת דמה יעשו גבי מיאון דהוי דרבנן כתבנו במ"א בזה. מסקנת הדברים מהך דיבמות ותוספות גיטין ראיה עצומה ונפלאה דא"א על ידי שליח כלל וכלל וכמ"ש בס"ד

(ה) מש"כ דתנא דמסייע לו מרשב"א גיטין חלילה לומר זה דכבר כתבתי דזה רק היכא דבדוכתא משמע להיפך וכן כתב גם הר"ן בנדרים אבל לדחות גמרא מפורשת בלא רמז רמיזא בדוכתא להיפך זה לא עלה על שום בן אדם שיש מוח בקדקדו והרי תורה עניה במקום זה ועשירה במקום אתר, דין שבת שלא נזכר בכל מס' שבת ונלמד מזבחים צ"ד ומנחות נ"ז ונדרים מבכורות ותפלה מנזיר ודין נדרים ממשנה ב"ק ק"ח וכמ"ש בירושלמי הל' ח' תנינן בנזיקין מה שלא תנינן בנדרים ורבות אין מספר ולא עלה זה על דעת אדם להרהיב עוז בנפשו לומר דבר שפשוט בגמ' לומר שאין הדין כן בלא שום רמז רמיזא, ואדרבה ראיה להיפך ממשנה ומירושלמי ומתוספתא וגמ', כמ"ש באורך באר היטיב ואף אם היה אפשר לדחות זה אבל עכ"פ הא ליכא רמז רמיזא להיפך ובפרט בעה"י אבאר דכל דברי הם כראי מוצקים ומוכרחים והרי צריך להחזיק טיבותא מה שהבאתי דבר זה מבואר במשנה דיבמות ביאתה או חליצתה של אחת מהן וחליצה דומיא דביאה מה שם הוא דוקא בעצמה ולא על ידי אחרת ה"ה חליצה וכה"ג כתבו התוספות יבמות (כ"ה:) דומיא וגבי חליצה בי'"ד של שלשה ה"ה מיאון וכן בתוספ' בגיטין (קל"ב:) ד"ה לתרי. וריטב"א יבמות (מ"ט:) וראיות ברורות הם ובתוס' נזיר ס"א ד"ה ת"ש וה"ה הכא בודאי הוא דוקא וזה קמ"ל המשנה דהא לא ביאר המשנה דין שליח כמו גבי גט וקדושין אלא נקט ביאתה או חליצתה של אחת מהן הרי הוא דוקא וזה ברור, ומה שרוצה מר לומר דהמשנה נקט זה גבי צרתה ולא גבי דידה א"כ ראיה להיפך מחמת הקריאה דהוי מילי ולא מהני גבי שני אלא גבי ראשון ע"ש וזה דבר תימא הא אין קריאה מעכב והמשנה נקט פוטרת והרי בריש ר"ג אמר אין חליצה אחר חליצה וא"כ יתכן מה"ט אם חלצה שלותה דבעי חליצה אחרת וברור דלא משכחת כלל חליצה אחר חליצה אם לא מהני לצרתה בודאי לא מהני גם לדידה ומשו"ה אין חליצה אחר חליצה והא דנקט המשנה גבי צרתה הוא רבותא גדולה דגבי דידה פשיטא דא"א אלא בעצמה דבעי הן ולא שלוחן וכמ"ש בספרי דבי רב שהובא בקונטרס, אלא אף צרתה דקיימ"ל כר' יוחנן דהוי מחמת שליחות והו"א כמו דמהני חליצת צרתה בשליחות ה"ה אשה אחרת וקמ"ל דלא מהני אלא דוקא חליצתה או חליצת חברתה וזה כפתר ופרח דרבותא גדולה נקט גבי צרה וכמ"ש בס"ד ולא דמי כלל לריש ר"ג צריכות ב' גיטין וחליצה דכתבו בתוס' למ"ד חליצה פסולה צריך לחזור קאי גם על חליצה ע"ש בזה אף דגט מהני ע"י שלית וחליצה לא, דגבי יבם לכו"ע לא מהני דהא בלאו הכי לא דמי דגט מהני בע"כ ולא חליצה אלא דשם לא איירי בזה אבל כאן דנקט הדין בודאי הוא דוקא ומשו"ה אמר בכתובות בפשיטות דלא מהני על ידי שליח וכמ"ש בס"ד והא דנקט גבי צרתה הוא רבותא גדולה. ודע דלר' יוחנן הוא שלוחה ממש ולא לענין זכות לבד להקל כמ"ש מר דאישתמיט ליה גמ' מפורשת יבמות (מ:) דלר"י הוי שלוחה ממש אף להחמיר עיי"ש בזה וכן כתב הראב"ד בתו"כ אמור שהובא בקונטרסי דהוי כעשתה מעשה ממש דכן פי' בהא דאמר ואם נפשך דג"כ