אב בחכמה צה

כל יבמה שאין כולה לחוץ לעולם היא בפנים עד שתצא לחוץ עיי"ש בק"ע ופ"מ, וה"נ בזה דכיון דאגידה ביה ביבם דצריכה ממנו חליצה אין לחלק לענין הלאו דלא תהיה אשת המת החוצה ולעולם היא בפנים ואסורה גם משום לא תהיה החוצה וסרה בזה קושית הש"ק הנ"ל, דמאי משני בירושלמי וחלצה בחליצה היא ניתרת ואינה ניתרת בגט והא איצטריך וחלצה לגופיה דניתרת בחליצה ואולם להנ"ל י"ל דזהו דמשני בירושלמי דחליצה הוא מצוה בעצם וא"כ לא יהיה מהני הקו"ח רק נגד הלאו אבל כיון דאגידה עוד ביבם לקיים מצ' חליצה א"כ לא יתכן דתהיה מותרת לאיש זר ולעולם היא בפנים דלא יתכן שתהיה האשה אגידה לשני אנשים וסרה הראיה דמר. ויש להנדס עוד בזה בהא דקאמר שם בירושלמי לא תפטור בה כלום כו' עיי"ש בק"ע ופ"מ ואין להאריך. ומש"כ מר להסביר דברי התוספות דכתובות נגד דברי הפ"י דבריו הם כבר אמורים שם בשו"ת מהרי"א ענזיל סי' ל"ד. והנני ידידו נצח דו"ש ומברכו יצליחהו ד' וכל החונים על דגלו ומאמצים את כחו וחילו לאורייתא וליראת שמים, יתברכו בכל מילי דמיטב כחפצו וחפץ אוהבו, הק' אברהם אהרן יודעלאוויץ, רב הכולל לאגה"ק דנויארק

מכתב השני של הגאון הגדול האב"ד דמאסקאווא

כוח'"ט לראש ידיד עליון הרב הגאון מוהרי"ח נר"ו רב בקיוב אחד"ש כת"ר באה"ר

את מכתבו קבלתי זה חדש ימים כו' וכפי שאבאר להלן כי דברי ברורים ונכונים כו' וקודם אכתוב עוד ראיה שלא מהני כלל בשום אופן וכמדומה לי שבראיות אלו ימצא מרגוע ויחדל מזה, ואח"ז אשיב על דבריו שבא במכתבו, וזה התלי בעזר גואלי

(א) ראי' עצומה שא"א כלל חליצה על ידי שלית דידה בשום אופן מהך דיבמות (ק"ו.) אמר רבא אר"ס אר"ה חולצין אף שאין מכירין כו' ולא חיישינן לבי"ד טועין עי"ש בפירש"י זה גירסת רש"י ואלפס, והרמב"ם בפ"ד הכ"ט כתב לפיכך מי שראה שנחלצה כותבין לה גט חליצה אף שאין מכירין שזו בת פלוני ואשת פלוני כו', שהרי הדיינים שחלצה הכירו זה ואח"כ חלצה עכ"ל (וכתב הה"מ דגירסתו כגירסת רש"י והאלפס) ואם נימא דיכולה לעשות שליח עבורה שתחלוץ האיך כותבין אף שלא הכירו כלל דילמא חלצה עבור אשה אחרת שהבי"ד הכירו את היבם והיבמה שזו חלצה עבורה וע"כ דא"א אלא יבמה בעצמה ומשו"ה שפיר כותבין אף שלא ידעו כלל, מחמת הבי"ד

(ב) ולכאורה לפמש"כ בקונטרסי דקריאה בודאי א"א על ידי שליח כמו גבי ביכורים י"ל דאיירי שחלצה עם קריאה ועל כרחך דלעצמה חלצה דע"י שליח א"א בקריאה א"כ נקוט מיהו מזה ראיה דקריאה בודאי א"א על ידי שלית, אמנם לא יתכן זה כלל דהא הגמ' נקט סתם וכן הרמב"ם סתם משמע דאף אם ראו שחלצה גם שלא ראו הקריאה ג"כ כותבין דהא לא ביארו להדיא דזהו דוקא אם ראו ג"כ שקראה והכי (בדף ל"ט:) מבואר בהדיא דכותבין כך שחלצה ורקקה ור"ח הוסיף קריאה אבל ברור דאף אם כתבו רק שחלצה סגי דקריאה הא אינה מעכבת והאיך כותבין דילמא חלצה עבור אחרת אלא ראיה ברורה דא"א אלא יבמה בעצמה ומשו"ה שפיר כותבין אף שלא ידעו כלל וראו רק החליצה וכמש"כ בס"ד

(ג) ודע דאין לומר דזה לגירסת רש"י ואלפס ורמב"ם אבל לגירסת תוספות לפיכך כו' י"ל דאין ראיה מזה דלר"ה בעינן שיכירו הכל ואח"כ כותבין ולרבא י"ל נהי מה"ת אפשר לחלוץ על ידי שליח אבל מחמת חשש דבי"ד טועין בעי הכרה ג"כ שחלצה עבורה ולא עבור אחרת וגם זה בכלל לשון אין חולצין אלא א"כ מכירין ונפ"מ בשעת הדחק, וכמ"ש באו"ז דקיימ"ל כר"ה בשעת הדחק עיי"ש, אבל זה אינו כלל, כמו דלרש"י ואלפס ורמב"ם מוכח זה כן לאידך גירסא דבדין ליכא חילוק בין הגירסות כמ"ש הה"מ שם בהדיא, וגם לענין שהיא חולצת עבורה ולא בעד אחרת לא משמע כלל דזה הוי בכלל אין חולצין אלא אם כן מכירין דזה לא הוי בכלל הכרה. ולגירסת רש"י ואלפס ורמב"ם ראיה עצומה שאין להשיב דבעינן דוקא יבמה עצמה ולא שלותה בשום אופן אף פועלת וכמ"ש.