אב בחכמה צא

הכי יכול להפר על ידי שליח אף דמילי נינהו. ואני הדל אוסיף מדברי הירושלמי המר ימיר הוא ולא השליח וכו' וגם מגמרא יבמות קי"א וקראו לו הן ולא שלוחן למה לי קרא למעט הלא מילי נינהו ועוד ראיות יש ואין המקום כאן להאריך. ידידו הרב הנ"ל שלמה לעווין

כבוד ידידי ורב חביבי יושב סתר לבבי ה"ה הרב הגאון המפורסם לתהלה ודרשן נשגב ונעלה פאר הדור ולישראל אור כו' כקש"ת מו"ה ר' שלמה לעווין שליט"א מחבר ספר הדר הכרמל רב ואב"ד דבהכנ"ס בית שלמה בברוקלין נ"י יהי ד' עמו ולכל החונים על דגלו דגל התורה והיראה שלום וברכה עד העולם

תשובה למש"כ מר בענין חליצה על ידי שליח הנה הלך בדרך חדשה להכרית הדין כוותי ודבריו נעימים וישרים וכראי מוצקים בשכל וסברא. ומש"כ מר בשולי מכתבו בדבר מה שכתבתי אני בתשובתי הראשונה בענף ה' נידון דברי הגאון מהרי"ח מטוסאוו שליט"א רב דקיאב שהמציא תקנה שיהיה שלוחה של האשה שכיר בתור פועל דידו כיד בעל הבית, ואני אמרתי דאם נימא דאינו מהני שלוחה של האשה הרי זהו משום דנימא דגם בדידה הוי מצוה שבגופה א"כ בכה"ג לא יהיה מהני גם פועל מידי דאע"ג דאמרינן יד פועל כיד בעל הבית לזה לא מהני פועל דאטו אם הפועל יניח תפילין יהיה דומה כאלו הבעה"ב הניח, וע"ז כתב מר להביא ראיה מפורשת לדברי מהא דקדושין (מ"א:

) ר' יונתן אומר מנין שכל ישראל כולן יוצאין בפסח אחד שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, וכי כל הקהל כולם שוחטין אותו והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד, ופריך שליח בקדשים מנליה ומשני מיניה ופריך ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויהו ובתוספות ד"ה ודילמא, פי' אבל לשוייה שליח היכא דליכא שותפות מנליה ואין לומר דאין ה"נ דהא תנן בפסחים (פ"ח:

) הרי שאמר לו רבו צא ושחוט עלי את הפסח ושכח מה אמר לו רבו גדי או טלה יקח גדי וטלה ויאמר, אם גדי אמר לי רבי טלה שלי וגדי של רבי כו' ומדקאמר טלה שלי וגדי שלו משמע שאין לו שותפות בגדי אפ"ה שוחט גדי עבור רבו אלמא דמצי לשויה שליח אפילו היכא דלית ליה שותפות בגויה וקשה להמח"א דגם עכו"ם דליתיה בשליחות מ"מ אם הוא פועל שאני דידו כיד בעל הבית א"כ אכתי קשה קושית התוספות דמהא דפסחים אין ראיה כלל להיכא דלית ליה שותפות דמהני שליחות דהתם עבד הרי הוא פועל דידו כיד בעל הבית ומהני גם אם ליכא שליחות היכא דלית ליה שותפות ומזה הוכיח כדברי ומשום דהא דכתב המחא"פ שיטתו זהו היכא דהחסרון והעיכוב הוא מצד השליח אבל היכא דהעיכוב והחסרון הוא מצד המשלח דלא מצי משוי שליח משום שהמצוה היא על גופו אזי אין חילוק בין שליח לפועל דאטו אם השליח יהיה עושה הדבר יהיה גופו כגוף המשלח ושפיר כתבו התוספות דלפום הסלקא דעתן דהיכא דאין לו שותפות לא מצי משוה אותו לשליח א"כ יהיה החסרון מצד המשלח ואז אין חילוק בין פועל לשליח עכ"ד מר, ובאמת גם אנכי בתשובתי השניה הבאתי הסוגיא דפסחים הנ"ל ודברי התוספות דקדושין והקושיא הנ"ל דלפום שיטת מהרי"ט דמילי לא ממסרן לשליח הוא אפילו מבעלים לשליח מוכרח דהתם הוא משום דעבד שאני וקשה הסוגיא ועיי"ש בענף ב', שהבאתי גם לדברי המחא"פ ורק בריש דברי נשמט ממני דברי המחא"פ אבל בתירוצי שם יתורץ הקושיא גם להמחא"פ דהנה כבר כתב בס' תבואת השדה (שער ח' בדיני שליחות) דצריך להבין באיזה סברא נחלקו ר' יונתן ור' יאשיה גבי הפרה דהא גם ר' יאשיה מודה דבכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ורק דסובר דבהפרה הוא גזירת הכתוב דכתיב תרי פעמים אישה והוי מיעוט דוקא אישה יקימנו ואישה יפירנו וקשה הא ר' יונתן נמי ידע מזה, וע"כ דרש ליה לאיזה דרשה אחרינא ואם כן מ"ט דר' יאשיה, וצריך לומר דבהא פליגי דהנה ידוע מדברי הריב"ש דתרי גווני אפשר לומר בשליחות האחד דיכולין אנו לומר דשליח אינו כמותו ממש רק דהתורה גלה לנו שאותו המעשה כמו דמהני אם עושה הוא בעצמו כן מהני אם עושה אותו על ידי שליח נמי, ודרך אחרת איכא לומר בשליחות, דהשליח הוי כבעלים ממש ובזה פליגי ר' יונתן ור' יאשיה דר' יאשיה סובר דשליח אינו כבעלים ממש רק דהתורה אמרה דיכול הדבר לעשות גם ע"י שליח דשלוחו ש"א כמותו אבל אינו הוא ממש ולכן גבי הפרת נדרים דהא דבעל מצי להפר זהו משום דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ולכן שליח אינו מצי להפר ולקיים משום דאיהי אדעתא דשליח לא נדרה, ור' יונתן סובר דשלוחו של אדם הוא כבעלים ממש א"כ גם לענין נדרים לא מסתבר ליה למדרש קרא למעט שליחות ומעתה הרי לר' יונתן כיון דס"ל דשליח הוא