אב בחכמה צ

לי דבירושלמי ריש פרק רבן גמליאל קאמר שם וז"ל אינון אומרין הגט פוטר בה מן יבמה שחליצה פוטרת בה אינו דין שיהא הגט פוטר בה ת"ל וחלצה נעלו מעל רגלו חליצה פוטרת בה ואין גט פוטר בה וכו' ע"ש, הלא מפורש דהירושלמי יליף מקרא וחלצה דוקא חליצה ולא גט. ואיך יליף הרא"ש מלשון וחלצה דוקא היא ולא שלוחה, הלא מיבעי וחלצה לילפותא דירושלמי. ועל כן לא כתב הרא"ש לשון דכתיב. דליכא למילף מן וחלצה דוקא היא ולא שלותה דמבעי וחלצה לדוקא חליצה ולא גט. ועל כן כתב דבעינן וחלצה נעלו מעל רגלו דלא נבא לטעות. ולפי דברי כבוד גאונו וגם לפי שכתבתי דהיא יכולה לעשות שלית משום שהיא עושית פעולה אבל הוא כיון שגופו נפעל מהפעולה אינו יכול לעשות שליח, שפיר כתב הרא"ש דבעינן וחלצה נעלו מעל רגלו שכונתו עיקר הילפותא מעל רגלו דלכאורה מילת רגלו מיותר כיון דכתיב וחלצה נעלו ידעינן דמעל רגלו ולא מידו או מחוטמו ולמה כתיב מעל רגלו, אלא לומר כיון שהיא עושית הפעולה ורגלו נפעלת מהפעולה על כן אינו יכול לעשות שליח. אבל היא שפועלת מעשה החליצה יכולה לעשות שליח. ובאמת בגמרא קדושין דף י"ד ממעט הגמרא דחליצה פוטרת ולא גט, מנעלו, נעל אין מידי אחרינא לא ובירושלמי ממעט מן וחלצה. וכתבתי בזה הרבה ואין להאריך. והנני מברך את הדר"ג באורך ימים ושנים יזכה לראות בנחמת ציון וירושלים, כברכת ידידו מתאבק בעפר רגלו, שלמה לעווין, רב הנ"ל

בשולי המכתב

! מה שהעיר כבוד גאונו על הגאון מקיעב שגם הוא הסכים להדרת גאונו לעשות החליצה על ידי שליח רק באופן שהשליח יהיה דוקא שכיר בתור פועל שידו כיד בעל הבית וגם השליח תהיה דוקא אשה ומבאר זה באריכות. וכבוד גאונו סתר את דבריו ותוכן דבריו מצד הסברא דאם נימא דלא מהני שליחות גבי חליצה אף באשה מצד דהוה מצוה שבגופה אזי גם פועל לא מהני דאף דאמרינן יד פועל כיד בעל הבית אבל לזה לא מהני פועל דאטו אם הפועל יניח תפילין על ידו יהיה דומה כאילו הבעל הבית מניח על ידו וכו' ואף דדברי הדר"ג נאמרים בהשכל ודעת, אולם אנכי הדל אסביר את הדברים ואביא ראיה מפורשת. דהנה בקדושין (מ"א ע"ב) ר' יונתן אומר מנין שכל ישראל כולן יוצאין בפסח אחד שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל כולם שוחטים אותו והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד, שליח בקדשים מנ"ל מיניה ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגווייהו וכו', ופירשו התוספות שם ד"ה ודילמא, וז"ל, אבל לשויה שליח היכא דליכא שותפות מנא ליה, ואין לומר דאין הכא נמי, היכא דליכא לו שותפות בגווייהו לא מצי משוה שליח. דהא תנן (פסחים פ"ח) הרי שאמר לו רבו צא ושחוט עלי הפסח ושכח מה שאמר לו רבו גדי או טלה יקח גדי וטלה ויאמר אם גדי אמר לי רבי טלה שלי וגדי שלו, ואם טלה אמר לי רבי גדי שלי וטלה שלו, ומדקאמר טלה שלי וגדי שלו משמע דלא הוה שותפות בגויה בגדי אפילו הכי שוחט עבורו הגדי אלמא דמצי משוה שליח אפילו היכא דלית לו שותפות וכו' וקשה מאד דברי התוספות, הלא לפי שיטת המתנה אפרים הלכות שלוחין סימן י"א אף עובד כו"ם דלא מהני שליחות בכל זאת פועל שאני דידו כיד בעל הבית ומהני אף בעכו"ם א"כ מהיכן מוכח מהך דפסחים הנ"ל דהרי שאמר לו לרבו וכו' דמועיל שליחות אף באין לו שותפות. דילמא לא מהני שליחות ושם שאני דאמר לעבדו והוא פועל וידו כיד בעל הבית ומועיל אף במקום דלא מהני שליחות. אמנם לפי דברי הדרת גאונו נכונים דברי התוספות. דהא דכתב המחנה אפרים שיטתו, הוא רק היכא דהחסרון ועיכוב השליחות הוא רק מצד השליח כגון יהודי שעושה לעכו"ם שליח דאין עכו"ם יכול להיות שליח אזי אם העכו"ם אינו שליח אלא פועל, מהני, דיד פועל כיד בעל הבית. אבל היכא דחסרון ועיכוב השליחות מצד המשלח דלא מצי משוה שליח משום שהמצוה על גוף המשלח רמיא או עיכוב אחר אזי אין חילוק בין שליח לפועל כפי הסבר כבוד גאונו. ויפה כתב התוספות ראיתו, דהתם החסרון מצד המשלח היכא דאין לו שותפות בגויה אינו יכול לעשות שליח לפי הסלקא דעתך ואז אין חילוק בין פועל לשליח ושפיר הביא תוספות ראיה מהרי שאמר לו רבו וכו' ומתוקים הדברים וברורים

עוד הערה

! כבוד גאונו השיג על הגאון ר' איסר זלמן מעלצער ועל הגאון מדווינסק מהפרת נדרים דר' יונתן ס"ל דיכול להפר על ידי שליח ור' יאשי' דפליג הוא רק משום דממעטינן מקרא אישה יפרנו, אבל בלאו