אב בחכמה פז

תשובת הרב הגאון המפורסם מ' ר' שלמה לעווין שליט"א מחבר ספר הדר הכרמל

הוד כבוד אדמו"ר רב האי גאון גדול מעוז ומגדול, פאר הזמן חמדת ישרון מרנא א"א יודעלאוויץ, שליט"א

נעתרתי לבקשתו לעיין בכל הקונטרסים שכתב הדרת גאונו והשיב לגאוני זמנינו תשובה כהלכה בענין חליצה על ידי שליח. והחליט להלכה למעשה כי במקום עגון כמעשה שנשאל מהדר"ג יש להתיר להאשה לעשות שליח באופן המבואר בספרו אב בחכמה, וכמה גאוני יוראפ יצאו במחאה גלויה ובדברים בוטים כמדקרות חרב נגד הדר"ג כתלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה את זה בהלכה ואולם כבוד גאונו לוחם מלחמתה של תורה כגבור מזוין בים התלמוד והפוסקים ומנצח לכל מי שיעמוד כנגדו. ואמנם מי אנכי שאבוא אתרי המלך ולהכניס ראשי בין הרים גדולים אשר קטנם עבה ממתני אבל תורה היא וללמוד אני צריך. ובפרט שידוע לכל כי מעולם לא נצח שום גדול את כבוד גאונו בהלכה על כן אמרתי לשאול את הגאונים הלוחמים עם הדר"ג שאלה גדולה אשר אבאר במרוצת תשובתי זאת להגאון אדמו"ר יודעלאוויץ, שליט"א

הנה כל הקונטרסים מהגאונים הלוחמים, בנו יסודם העיקרים כי מצות חליצה היא מצוה חיובית שבגופו. ועל מצוה שבגופו אי אפשר לעשות שליח, כמו סוכה תפילין כמבואר בתוספות רי"ד קדושין. ועוד כיון שבחליצה צריכים שיכונו שניהם כמבואר בגמרא יבמות ועל כונה אי אפשר לעשות שליח. כל זה יסוד דבריהם לתת טעם על דברי הגמרא כתובות ע"ד שאין שליחות בחליצה. ופלפלו בזה הרבה מענין לענין בכמה דברים שאינו שייך לאותו ענין. ואנכי הדל שואל אם מצות חליצה מצוה חיובית היא או רק הכשר להיבמה שתנשא לשוק ופטור להיבם להפטר ממצות יבום המוטלת עליו ודומה לזביחה ושחיטה דלא הוה מצוה רק אסור לו לאכול בשר כל זמן דלא שחטה וכמו כן חליצה כל זמן שלא חלצה אסורה להנשא והיבם לא נפטר ממצות יבום, אבל בגוף החליצה לא קעביד מצוה. והנה כבר דשו בזה רבים מהפוסקים. והגאון הגדול מהרי"א ספעקטער ז"ל מקאוונא בספרו עין יצחק חלק ב' סימן ס"ב כתב תשובה ארוכה והוכיח והחליט להלכה כי מצות חליצה איננה מצוה חיובית בעצם רק הכשר להסיר הלאו לא תהי' אשת המת החוצה ולפטור היבם ממצות יבום. ויסוד ראייתו מדברי הגמרא (סנהדרין י"ט ע"ב) דמלך אין חולצין לאשתו ופירש"י משום שאסורה להנשא, ואי נימא דחליצה הוה מצוה בעצם א"כ קשה אף דאסורה להנשא מכל מקום מחויב היבם לקיים מצות חליצה דמצוה בפני עצמה היא כמו כל המצות ומה בכך דאסורה להנשא, וא"כ מוכת דחליצה בעצמה לא הוה מצוה רק הכשר הוא לה להנשא לשוק ולכן באשת מלך דאסורה להנשא ואף ליבום אסורה משום דאין מיבמים אשת מלך לכן בכה"ג אינה חולצת, א"כ מוכת מזה דחליצת לא הוה מצוה חיובית בעצם. ואף דבכסף משנה בפ"ב מהלכות מלכים כתב שני טעמים על הא דאשת מלך אינה חולצת, טעם רש"י משום דאסורה להנשא ועוד טעם שגנאי הוא למלך שתהא אלמנותו חולצת. עין בספר עין יצחק הנ"ל שהאריך לתרץ כל הסתירות בטוב טעם ומחליט להלכה כי חליצה הוה רק הכשר מצוה להסיר הלאו מהיבמה והעשה של יבום מהיבם עיין ותמצא נתת

וכן בספר שו"ת שערי דעה חלק א' סימן קפ"ב להגאון הגדול מסמארגאן, החליט גם כן להלכה למעשה שמצות חליצה היא רק הכשר ולא מצוה בעצם. ומביא שם דברי הכנה"ג ריש הלכות גיטין שמביא בשם הראנ"ח דגרושין הוה מצוה כמו חליצה ויבום ומה"ט מזדקינן לגט שכ"מ אע"ג שעל ידי זה מפקיע ממצות יבום. ע"ש שמשוה דיני גירושין לדיני חליצה ויבום. וכן בספר בנין ציון חלק ב' סימן קנ"ג להגאון הגדול אדמו"ר יעקב עהטלינגער זצ"ל מחליט להלכה מדברי הראשונים שמצות חליצה איננה מצוה בעצם

שלשה גאונים כאלה פסקו להלכה שמצות חליצה אינה מצוה בעצם רק הכשר, תורה ברורה היא. ואנכי הדל הבאתי עוד ראיות נוספות כי חליצה אינה מצוה בפני עצמה רק הכשר. דהנה השאגת אריה בתשובותיו סימן ק"ד פסק דמי שעשה מצוה מחמת ספק שאינו יודע בבירור אם הוא מחויב כמו טומטום ואנדרוגנוס שייך בו איסור בל תוסיף. והנה בכל מקום דאיכא ספק פסקינן בגמרא חולצת ולא מתיבמת, הלא מזה ראיה דחליצה אינה מצוה בעצם רק משום שריותא