אב בחכמה פו

דברים פשוטים הגונים לבור ולא גאונות והאיש שאינו אומר כמוהו הוא פחות מתלמיד בור ולא שייך בו גדר זקן ממרא ורק הוא שאומר דברי בורות יכול להיות זקן ממרא ח"ו ובאמת כי כל התורה שלנו מונחת במותו בכח זכרונו הנפלא אבל כח הבנתו קטנה מהכיל זה (כי כח הזכרון וכח ההבנה באדם הם שני כחות נגדיים זה לזה כידוע), ולכן הוא מבולבל ומשוגע ומקיים מ"ע והיית משוגע בכל פרטיה ודקדוקיה כראוי לצדיק ובגודל חסידותיה הוא מבטל גם דברי הגר"א מווילנא זצ"ל והוא יושב בעינים על הדרך כי תורתו מלאה עינים, עיין עיין, אבל אינה ברה מאירת עינים רק סמיות עינים. וראוי היה עוד להאריך נידון האיש הזה אבל מהו התועלת הנה בדברים לא יוסר אב"ד, וכש"כ אב"ד כמוהו והכלל הוא כמ"ש בירושלמי הוריות (י"א הל' ב') כי אנן קיימין בשזה עומד בתשובתו וזה עומד בתשובתו הורייתן אצלו אינה הוראה שלא סילקו אותו, אצל אחרים הוראה שלא סילקן ופי' הפ"מ דכיון שכל אחד ואחד עומד בדעתו ובתשובתו הילכך הורייתן אצלו אינה הוראה, לפי שלא סילקו אותו לחזור בו מדעתו ואם הוא עשה אח"כ כפי הוראתן חייב, אבל אצל אחרים הורייתן הוראה לפי שזה לא סילקן מדעתן ואחרים שעשו כפי הוראתם פטורין דהוי כתולה בבי"ד עכ"ל ובדידן הנה אנכי סלקתי דבריו והסכימו עמי הרבה חכמים ולכן אחרים שיעשו כפי הוראתו יהיו חייבין דאינם תולים בבי"ד כלל כי אין זה הוראת בי"ד רק הבל הבלים ואין לי רשות לעשות כפי הוראתו דהוראתו אצלי אינה הורייה והוראתו קודש, דהא לא סילקו דברי ולא פגעו ולא נגעו מאומה בדברי

והרב דנאיואזיבקאוו, הגאון ר' שלמה יוסף זעווין שליט"א כתב ג"כ תשובה ארוכה לאיסור והניח יסוד דלא מצינו ענין שליחות אלא במקום שאין הפעולה צריכה לבוא מצד גוף פרטי וידוע דוקא אבל במקום שאנו צריכין שהפעולה תיעשה ע"י גוף פרטי ידוע כמו בחליצה שכך אמרה תורה שאם היבמה תחלוץ להיבם תפעול עי"ז ענין היתר הזיקה, ואם גוף אחר יעשה זה ותחלוץ נעל היבם לא יפעל מאומה ויהיה זה רק מעשה קוף בעלמא שאינו מעלה ואינו מוריד. במקום כזה לא מצינו ענין שליחות כלל ולא דמי לגירושין שאין הנתינה של הגט צריכה שתיעשה ע"י הגוף הגשמי של המגרש דרק טלי גיטך מע"ג קרקע הוא שפסול אבל כל שאינו בכלל טלי גיטך מע"ג קרקע והגט בא מכתו לא בעינן שיהיה ע"י גופו דוקא וכמבואר בתוס' גיטין (ע"ז:) בד"ה ותיזל, שאף אם הגט בא מרשות הבעל לרשות האשה הוה כאלו נותנו לה עיי"ש וכש"כ בקדושין שאף טלי גיטך מעל גבי קרקע יש שיטות דמכשירין וכן בשחיטת הפסח רק כח גברא בכלל הוא דבעינן בשחיטה אבל לא כח של הגוף הפרטי ומסויים דוקא שעצם הכשרות של השחיטה באה מאיזה ישראל שישחוט יהיה מי שיהיה ולכן שייך בזה שליחות אבל חליצה דוקא פעולת ומעשה הגוף זה של היבמה הוא שפועלת ענין ההיתר הנפעל ע"י החליצה בזה לא שייך שליחות, שגוף השליח לא נעשה כגוף המשלח, עכ"ד. ותמיהני דהא גבי הפרה הרי כל בעל לאשתו הוא גוף פרטי ומסויים וידוע ואף דחכם נמי יכול להתיר הנדר התם הוא בהתרה אבל בהפרה שיאמר מופר לך זהו הבעל דוקא ומ"מ אמר ר' יונתן דמהני שליחות משום דמצינו דבכל התורה כולה שלוחו ש"א כמותו, וקשה הרי התורה בהפרה מיירי באיש פרטי ומסויים, ומנ"ל לר' יונתן בזה שליחות וגם אפילו ר' יאשיה הא מדייק דהוא גזירת הכתוב דכתוב תרי פעמים אישה ולולי זאת הנה גם בגוף פרטיי ומסויים מודה הוא דשלוחו כמותו, ורב אחד רצה לסלק טענתי זו דבהפרה הלא כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ולכן מהני סתם שליח אף דהוא גוף פרטי ומסויים דהא מ"מ השליח הוא גילוי דעת דלא ניחא להבעל עכ"ד ולפי"ז יצטרך לומר דר' יונתן דאמר מצינו בכל התורה דשלוחו ש"א כמותו זהו טענה בגדר, כש"כ דאפילו היכא דלא מהני גילוי הדעת קל מהני שליח וכש"כ בהפרה, אבל לשון הגמ' בנדרים (ע"ב:) ואפילו ר' יאשיה לא קאמר אלא משום דגזירת הכתוב הוא אישה יקימנו ואישה יפירנו אבל דכו"ע שלוחו ש"א כמותו משמע דגם בגוף פרטי ומסויים מודה הוא דשלוחו כמותו ואפילו היכא דלא מהני גילוי הדעת קל דהא קאמר דכו"ע ומוכרח דלא אמרי' בזה כלל דהפרה שאני וכמו שכתבתי לעיל להשיג בזה על דברי השבט שמעון.