אב בחכמה פג

הוא דשייך בזה גדר שליח, אבל דבר דרק הפעולה ע"י זיקה מה שייך בזה שליח, ועלתה יבמתו השערה, ומאד הארכתי בזה דהך בסנהד' ד' ל"א ע"ב ובירושלמי רפ"ג דשם יפה למדני ר"א ואכמ"ל, בקיצור חס ושלום שיעלה זה על הדעת

הכלל מאד תמהני לעלות זה על הדעת (פער פיו בזלזולים כהאשה בת בוזי היושבת בשוק ומוכרת עיגולים בשער האשפתות ואולתו כפרתו כי אין קץ לשטותו ולגאותו) וד' ית' יתן לנו ולכל ישראל גמח"ט ושנה טובה וישלח לנו הגואל צדק ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים במהרה ולא יהיה עוד פרץ וצווחה דברכות דף י"ז ע"ב, ותרבה החכמה והדעת. יוסף ראזין רב דפה הנ"ל

וזאת תשובתי על דברי הגאון ר"י ראזין מדווינסק שליט"א

מש"כ דבתוספתא דקדושין מבואר דא"א שתעשה האשה שלית, הנה דבר זה כבר נשמע בין החיים ומפורסם דהגאון הזה מתפאר דבתוספתא מבואר נגד פיסקא דילן, ולע"ד אין התחלה לדברים אלו כלל ואדרבה קאמינא דמהתוספתא איכא ראיה דחליצה אפשר בשליח דידה לכה"פ, דלשון התוספתא פ"ג דקדושין הי"ח כל תנאי שיש בו מעשה בתחלתו תנאו בטל כיצד הריני חולצך ע"מ שירצה אבא אע"פ שלא רצה מקודשת (צ"ל חלוצה) הריני בועלך ע"מ שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב מקודשת, רשב"א אומר משום ר"מ רצה האב מקודשת לא רצה אינה מקודשת שלא היתה בעילה הראשונה אלא מחמת תנאו הראשון כלל אמר רשב"א כל תנאי שאפשר לעשות בה ובשלוחה והתנה עמה תנאו קיים וכל תנאי שא"א לעשות אלא בגופה והתנה עמה תנאו בטל, כיצד הריני מגרשך ע"מ שירצה אבא רצה האב מגורשת וכו' הריני מקדשך ע"מ שירצה אבא וכו', והנה רשב"א דלא אמר בקצרה כל תנאי שאפשר לעשות ע"י שליח והתנה וכו' וכתב להדיא בה ובשלוחה מוכח דבא לדייק שתהא גם להאשה אפשר לעשות על ידי שליח אבל למה השמיט רשב"א חליצה דמיירי הת"ק מיניה ולא זכר כלל התנאי דהריני חולצך ומוכת דהת"ק דבא לפסול התנאי משום דהזכיר המעשה קודם לתנאו דזה אינו כתנאי ב"ג וב"ר דהזכיר אם יעברו קודם ולא הזכיר גבי הריני חולצך דהטעם בטל משום דבעינן שיתקיים ע"י שליח מוכרח או דס"ל דשליחות אינו כלל ממשפט התנאים וכדעת הרמב"ם דפסק כן או דס"ל דבחליצה אפשר לקיימו ע"י שליחות לכל הפחות בשליח דידה ורשב"א לא זכר חליצה משום דס"ל דחליצה אי אפשר לקיים ע"י שליח גם דידה ולהכי אמר בה ובשלוחה ורק בקדושין וגירושין הוי אפשר ע"י שליח וביאה משום דאיתקש הויות להדדי וקיימ"ל כת"ק נגד רשב"א ולשיטת הרמב"ם ניחא דשליחות אינו תנאי כלל במשפטי התנאים ואולם להפוסקים בזה דלא כהרמב"ם מוכרח להם לומר דגם ת"ק מודה דבעינן שיתקיים המעשה ע"י שליח ובחליצה אפשר בשליח דידה להכי בא רק לפסול משום דבא מעשה בתחלתו (וגם הגאון מטוסאוו נ"י כתב דמהתוספתא איכא ראי' דמהני שלית ואולי כיון למש"כ), ובר מן דין יש לדון דהתוספתא מיירי בעל מנת וכל האומר על מנת הוא כאומר מעכשיו דלא בעינן משפטי התנאים ואולם רשב"א הא אמר דבריו בשם ר"מ ור"מ סובר דבעי בעל מנת משפטי התנאי ואין הלכה כר"מ כלל, אבל קשה על הת"ק דמיירי נמי בעל מנת ובפרט בחליצה מוכרח דהתנאי הוא מעכשיו כמש"כ האבני מלואים סי' ל"ק וחזינן דבעי שלא יזכיר המעשה קודם לתנאי בכדי שיהיה כמו בתנאי ב"ג וב"ר, ולהפוסקים דשליחות הוא ממשפטי התנאי מוכרח דהת"ק סובר דשליחות אפשר לקיים לכל הפחות בשליחות דידה ובעטור ב' כתב דהתוספתא משבשתא עיי"ש

מש"כ דגדר שליחות דהגמ' נקט ביבמות זהו רק במי שיש לו זיקה אבל למי שאין לו זיקה לא שייך שם חליצה וכמו בזר שהיה שליח מכהן לעבוד עבודה וכו' וכן לגבי דיבור דנגעים לומר טמא עכ"ד, והנה הדמיון שהביא מזר שיעבוד עבודה בשליחות מכהן וכן לגבי דיבור בנגעים בעיני יפלא זה מאד האיך ת"ח יאמר דמיון זה, והאיך הוציא זה מפיו ולא חש לקמחיה, התם בזר הא איכא לאו מפורש בפ' קרח וזר לא יקרב אליכם ונכפלה ולא יקרבו עוד ב"י כו' וגם כתיב והזר הקרב יומת וגם אפילו בשליחותו