אב בחכמה פב

העתק תשובת הגאון העצום ר"י ראזין שליט"א מדווינסק אות באות

ב"ה יום ב' ה' דעשי"ת תרפ"ז דווינסק

להרב דאלוסק שי' גמח"ט ושנה טובה

הגיעני מכתבו, ע"ד השמועה אשר השמיע לאזני בדבר מורה כמבואר בספרי פ' נצבים פיס' רי"ח אשר הורה כבן סורר ומורה בדבר חליצה, מאד דאבה נפשנו על שועלים קטנים המחבלים כרם ישראל, והדין תורא מחבל כרמיא מנגח כתורא ( עי' ב"ק כ"א, סוטה מ"ח) שאיה יוכת שער. לעלות על הדעת להתיר בחליצה ע"י שליח של האשה המבואר בתוס' קדושין פ"ג דא"א שתעשה שליח ומאד הארכתי בזה בתשובה להרב דבאברויסק שיחי' (יראו לקמן אות ג' הערה) זה ג' שנים, כי החליצה והפועל והפעולה היא מציאת אתת לא נפרדים כמו הזיקה, והארכתי בזה הרבה בגדר הך דיבמות (יו"ד:

) איהי שליחותא דצרה יבמה, דפליגי בזה הירושלמי שם אם יש נ"מ גם לר"י דין צרה לאח של החולץ לגבי כרת, וכן אם יש נ"מ גבי זיקה של שתי נשים כמו דנ"מ גבי זיקה של שני אחין ביבמות דף י"ד ודף י"ט וכ"מ בש"ס בגמ' דילן לא ס"ל, וס"ל דשני צרות הוה לחד גדר לזיקה לא כמו גבי ב' אחין והירוש' לא ס"ל כן רק מחלק פ"א הל"א דיבמות. בין אחת או שתים, ומחמת גדר הירושלמי פ"ג דקדושין דאשה שאינה מיוחדת לאחד אינה א"א למציאות קנין רק איסור ותפסי קידושין משא"כ באשה, ואף דביבמה גלתה לנו התורה דרק בית אחד זה דין, וכן בגרסת רש"י ביבמות דף נ"א ע"ב ודף נ"ג ודף צ"ו ע"ב בהך דר"ע ע"כ בזה, ומאד הארכתי בגדר התקדשי לחצי ברמב"ם פ"נ ה"ט דמבואר דבאמת אין לה אלא חצי איש בקנין ומדת"כ פ' אמור מה דמחלק לגבי כהן בין צרה לחלוצה גבי לא עשה מעשה, ובתוספ' יבמות פ"ו גבי המגרש דמחלק משום דמותרת לחזור לו לפיכך אסורה ובין חליצה, ונ"מ לר"ע דס"ל אחות חלוצה מה"ת צרת חלוצה מאי ע"ש דף מ' ע"ב, ועיקר הגדר אם העילה היא הזיקה ולכך צריך חליצה או יבום או ע"י שהתורה אמרה שקונה אותה ביבום ע"י זה נקראת זקוקה והחליצה מבטל הדבר. וכן ביבמות דף נ"ב ע"ב ונ"ג ע"א ובהך דרש"י ביבמות דף ו' ע"א דהוה הכשר ע"ש מ"ש התוספ' רק דרש"י ס"ל דעיקר הדבר היא הזיקה ולכך מהני יבום והחליצה מבטל הזיקה וא"כ כיון דקיי"ל ח"כ לאו בגדר תפיסת קדושין ע"י זה ג"כ פקע הזיקה ולא שייך יבום יבמה שיש בזה כמה סתירות אם ע"י המת או ע"י האח בגיטין דף פ"ג וקדושין דף י"ד ודף ס' ודף ד' ע"ב ודף ט' ע"ב אין מספר, וזה ג"כ הך פלוגתא דיבמות דף קי"ב גבי יבם כבעל, וכן גבי חליצה בלילה אם כגמ"ד או תחילת דין, וכן מה דמבואר ביבמות דף ק"ה ע"ב דבלא עדים לא מצי להתירה בגדר בירר, וכן היא בתוס', וזה תליא ג"כ בזה ועכ"פ כל גדר החליצה זה דין שע"י זיקה שניהם מהני, והוי כמו כהן דשלוחי דרחמנא שיעשה שליח שישראל יקריב הקרבן, וכן כאן, ודברי התוספ' נזיר דף י"ב הם תמוהים מאד דגבי נזיר מהני התנאי שלא יהיה נזיר כלל אבל בחליצה א"א לבטל הזיקה, וכיון דזקוקים עפ"י תורה ממילא מועיל החליצה אם חלץ כדת, וזה כתב הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' יבום הכ"ד וע"ש בדברי ה"ה ושם לא דמי כלל דשם אמרו לו דאח"כ ישא אותה בגדר אישות, אבל לא ע"י חליצה ור"ל ביבמות דף ק' לשיטתו אזיל דס"ל בירושלמי בכ"מ חליצה קנין ואכמ"ל עכ"פ גדר שליחות כהגמ' נקטו ביבמות דף י' ע"ב רק במי שיש לו זיקה אבל למי שאין לו זיקה לא שייך שם חליצה וכמו בזר שיהיה שליח מכהן לעבוד עבודה, וכן לגבי דיבור בנגעים לומר טמא, וגבי סמיכה דצריך קרא, שם משום דיש ב' גדרים המצוה והפועל בזה ב' דינים א' שזה מצוה וצריך ברכה וא' שזה חלק מן הקרבן רק לא מעכב. ומאד הארכתי בזה כמו גבי אם אשה הפרישה קרבן וירשה בן לדידן דקיי"ל יורש סומך אז הבן סומך רק מצוה אבל לא הכשר בקרבן או להיפך אם איש הפריש קרבן וירשה אשה אז מצות סמיכה ליכא אבל מ"מ שפיר יש סמיכה תיקון הקרבן דהוא של איש, בזה ב' גדרים מיעט בקרבן ובדין מצוה, וא"ש מש"כ התוספ' מנחות דף ס"א ע"ב ובדף צ"ג ע"ב וכ"מ בזה, וכן בעכו"ם שהפריש קרבן ואח"כ נתגייר ואכמ"ל, וגבי ראית נגעים אם עמד או פשה יש בזה אריכות בדברי הרמב"ם ז"ל בפה"מ בפ"ג דנגעים מ"א, ושם רק אם השני כהן או בת"כ פ' תזריע גבי נתק דמהני אם בנו ותלמידו ראו שלא פשה, אבל כל הני דתליא רק ע"י פיו וראיה מה שייך בזה שליח, ואף דגבי הפרה הוה פלוגתא ב"מ דף צ"ו ונדרים ונזיר שם משום דזה ג"כ ב' דברים כי יותר הבעל או האב הוא לעקור הנדר מעיקרא והדין הוה דרק מכאן ולהבא או במ"ש הרמב"ם ז"ל בה"ל נדרים רפי"ג וא"ש מש"כ שם הכ"מ, ולכן