אב בחכמה עט

רשאי ליתן חליצה ע"י שליח דהיינו שהיא בעצמה תאמר לפני בי"ד שבעירה מאן יבמי פב"פ הדר בעיר פלונית להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והבי"ד יכתבו זה שאמרה להבי"ד שבעיר היבם, והיבמה תמנה בפני בי"ד בעירה שליח לחלוץ הנעל להיבם ולעשות הרקיקה וקריאת ככה יעשה, ושלוחה יהיה בתור פועל דכל מה דאפשר לעשות שלא יהיה להדיא נגד הגמ' דכתובות ודאי עדיף ובתור פועל עדיף די"ל דהג' דכתובות מיירי בשליח סתמא והכא הוא בתור פועל דידו כיד בעה"ב דמי, וגם השליח תהיה דוקא אשה דשייכה בחליצה, כמש"כ הגאון מהרי"ח מטוסאו שליט"א ואנכי כבר הראתי תנא דמסייע לו רב גאון מובהק בהוראה והוא החמודי דניאל זצ"ל ולע"ד ענין הוראה זו בכלל חזק ואמיץ במקום חשש עיגון, ויחד היא שלא תמוט, ולראי' בעהי"ת יום חמישי בשבת ז"ך אדר שני שנת תרפ"ז לפ"ק. נאום הק' אברהם אהרן יודעלאוויץ, רב הכולל לאגה"ק דנויארק

מה שהשבתי על תשובת הגאון החריף ר' איסר זלמן מעלצר שליט"א אב"ד ור"מ דסלוצק

(א) מש"כ באות א' דהא דהחליטו המחברים דאם נסביר דחליצה אי אפשר ע"י שליח ע"פ דברי התוס' רי"ד יש נפ"מ בין היבם והיבמה דהיא עבדה מעשה החליצה ולהכי אפשר לה לעשות שליח בחריקאה דלדעתו אינו כן אלא דגם להתוס' רי"ד ליכא נפ"מ בחליצה בין היבם להיבמה משום דמעשה החליצה אינו דומה לשאר מעשה דמהני ביה שליחות משום דמעשה החליצה אינה פעולה שנמשך ממנה תועלת ויציאת דבר לפועל כמו גט שקבלה עכ"פ ממנו ספר שכתוב בו כריתות בין שנתנו בעצמו או ע"י שלוחו בין שקבלה בעצמה או ע"י שלוחה גם שחיטת קדשים שהבהמה עכ"פ נשחטה או תרומה שהטבל עכ"פ נתרם בכח השליחות אלא דבכל אלו צריכים הבעלים לעשותן בגט ובתרומה לעיכובא ובשחיטת קדשים למצוה ואמרה תורה דשלוחו ש"א כמותו אבל עכ"פ בכל הדברים יצאה הפעולה לתכליתה ע"י השליח אבל חליצה הא אין הכוונה שהיבם ישאר בלי מנעל שזה בעצמו אינו כלום ואין בזה שום תכלית אלא העיקר כאן מעשה החליצה בעצמה מה שהיבמה חולצת רגלו וא"כ בחליצת היבמה גלי קרא דמהני ולא בחליצה אחרת שאינה יבמה דלא שייך שליחות על גופה שאחרת תעשה כמו היבמה (מלבד דאפשר דאם חליצה הוא בזיון כמו רקיקה אינו דומה מבזה בעצמו למבזה ע"י אחר) דהא לא דמי חליצה לכל הנך דגמרינן מינייהו שליחות שיש שם הוצאת דבר לפועל כמש"כ ובזה אשכחן דמהני שליחות במקום הבעלים אבל חליצה שאין בה שום הוצאת דבר לפועל ולתכליתו לא אשכחן בזה שליחות דביבמה אמרה תורה ולא באחרת ושתעשה האחרת כמו היבמה זהו שליחות על גופה וכמו דלא מהני דרגל של אחר יהיה כמו רגלו של היבם. ולא תיקשי ממה דדרשינן וסמך הוא ולא שלוחו משום דכיון דרבתה תורה שליחות בשחיטה הו"א דשלוחו כמו הבעלים לסמוך משום דהיינו אומרים דרבתה תורה דין שליחות בשחיטת קדשים דיש להשליח דין בעלים על הקרבן וממילא הוא דיכול לסמוך ומה דממטעינן מויצאו וקראו הן ולא שלוחן משום דס"ד דשליח בי"ד נמי מהני דהא שם יש דבר תכליתי עכ"ד

ואני תמה דשכח יסוד הפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן דפליגי בהפרה ור' יונתן סובר דהבעל יכול להפר ע"י שלית משום דשלוחו ש"א כמותו וגם ר' יאשיה לא קאמר אלא משום דגזירת הכתוב הוא אישה יקימנו ואישה יפירנו אבל דכו"ע שלוחו ש"א כמותו ואיזו פעולה ותכלית יוצאת בהפרה הרי בהפרה גם כן אינה נראית הפעולה שנמשך ממנה תועלת ויציאת דבר לפועל כמו גט ושחיטת קדשים דהתם איכא קבלת הגט שכתוב בו כריתות וכן הבהמה נשחטה על ידי השליח מה שאין כן בהפרה איזו פעולה נראית יוצאת לפועל על ידי שליח, ומוכרת לומר דמ"מ הא ודאי איכא פעולה יוצא שהותר נדרה וא"כ ה"נ בחליצה נימא דזהו הפעולה דנאסר בצרותיה בעשה ובקרובותיה מדרבנן וכש"כ בדידה דנסתלק ממנה זיקת יבמין ותהיה מותרת לעלמא וגם איכא נפ"מ בממון שנוטל חלק בירושה ע"פ התקנה והיא מפסדת מזונותיה, וכרגע רציתי לצדד בזכותו של האי גברא לפמש"כ בס' שבט שמעון בסוגיא דשלוחו ש"א כמותו שכתב להקשות על המהרי"ט (ח"א סי'