אב בחכמה עח

מאליהו וקמ"ר א"כ הדבר ברור דזהו דדברי התוס' דגיטין הנ"ל הוא כשיטת רבינו העיטור ורי"ו, [ומה גם דבשט"מ כתובות מפורש בהכרח גדול דגם דעת רש"י הוא רק על מעשה התנאי ולא על מעשה החליצה וכמש"כ הגאון מטוסאוו לקמן בתשובתו האחרונה להרב ממאסקבה], ובאנו לדברי השאילתות דזהו מצד הכתוב וקראו לו דאמרו הן ולא שלוחן דקאי על היבם והיבמה וכן הוא נוטה פשטיות דברי התוס' ריש ערכין וזהו דברי הספרי דבי רב. דרות השאילתות דובר מתוך גרונו, ולא כהגאון רא"ד שליט"א שכתב דזהו כש"כ דודאי הם דברים תפלים כמש"כ לעיל, ואולם הגאון מהרי"ח מקיאב העיר דהרמב"ם הזכיר קריאה זו קודם מעשה החליצה וא"כ אפשר דבשאילתות הכוונה להוכיחו כפירוש הכתב והקבלה ואנכי כתבתי די"ל דזהו רק לענין קריאה של מאן יבמי דאינו גמר הדבר וגם הוא קודם למעשה החליצה הילכך הוי בזה דין מילי דלא ממסרן לשליח ואפילו מבעלים לשליח לשיטת מהרי"ט אבל כל שאר החליצה והרקיקה והקריאה דככה יעשה אין בה דין מילי דהוי גמר הדבר וגם אחרי המעשה דחליצת המנעל דנתגלה הדבר דאינו שליח למילי לחוד ובזה מבעלים לשליח לכו"ע ליכא דין מילי כמו קריאת פ' בכורים דאין בה גם דין מילי גם למהרי"ט ואפשר ע"י שליח גם להשאילתות, וגם הקריאה דמאן יבמי דא"א בשליח להשאילתות יתכן דזהו רק דמחוייבת היבמה בעצמה לעשות הקובלנא ולא ע"י שלותה, אבל אין ראיה דמחוייבת דוקא לבוא לבי"ד שהיבם שם, והגאון הנצי"ב זצ"ל העיד דבכת"י חסר זה לגמרי וגם י"ל דגמ' דילן פליג ע"ז כמ"ש הגאון מהרי"ח מקיאב

והגאון מהר"י נאגר בס' למודי ד' הקשה על הגמ' במקום עיגון יש לסמוך על גאוני ספרד דילמא רק עבד דלאו בר מצות דליתיה בחליצה אבל שלוחו לא וסיים והדבר צריך אצלי תלמוד. והנה לפי מה שהבינו כל המפרשים פשטיות הגמ' דקאי על הבי"ד שלא ישלחו שלוחם רק הם בעצמם יקראו לו ויתנו לו עצה ההוגנת ולא ישמע זה משלוחם וא"כ מצד הסברא הוא דהמיעוט קאי לשלוחא דבי דינא כמו לעבד, דיותר טוב שישמעו העצה מפי הבי"ד ולא מעבד ושליח בי"ד ואולם כפי השאילתות והתוס' דערכין דהיבם והיבמה יבאו בעצמם לבי"ד ולא ישלחו שלוחם שפיר יש להקשות מנ"ל למעט שלוחם דילמא המיעוט קאי רק למעט עבד ושפחה דליתנייהו במצות ולא שלית בן תורין וגם לפמש"כ הגאון מקיאב שיחיה דמהרמב"ם משמע דזהו אינו עוד גוף מצות החליצה כלל רק שיוכיחו אותם וכן לדידי דזה קאי רק על קריאה דמאן יבמי כנ"ל, א"כ מצד הסברא המיעוט לעבד ושליח שוין ולק"מ, ואולם אם נימא דקאי על גוף מעשה החליצה שלא יהיה ע"י שליח וכדברי הספרי דבי רב אז שפיר קשה קושיות מהר"י נאגר ולית נגר דיפריקינה, ולכן מחוורתא או כמש"כ דזה קאי רק על הקובלנא דמאן יבמי כנ"ל או דקאי רק על התוכחה, או כעדות של הגאון הנצי"ב זצ"ל דבכת"י חסר זה הלשון לגמרי והתוס' דערכין אפשר לפרש דכוונתם בענין יבמה דכתיב וקראו לו הן ולא שלוחן וקאי לבי"ד כפי הבנת כל המפרשים שם בגמרא דיבמות (ק"א:)

ואיכא כמה וכמה ספיקי בשאלתינו, חדא דילמא במקום עיגון יש לסמוך על גאוני ספרד והכ"מ בשיטת הרמב"ם דקיימ"ל כטעמא קמא בגמ' דכתובות להלכה ואפילו להפוסקים כתי' בתרא דכתובות אכתי י"ל דילמא כהמכתב אליהו וקמ"ר בשיטת העיטור ורבינו ירוחם והתוס' דגיטין ע"ה דרק על התנאי נאמרו הדברים דבעינן שיהיה התנאי אפשר לקיומיה ע"י שלית וגוף החליצה אפשר לכו"ע ע"י שליח וס"ס דפלוגתא מהני אפילו במקום חזקת איסור וכ"ש ביבמה דלהנו"ב אין לה חזקת איסור כלל כמ"ש למעלה ואפילו את"ל דלא כהמכתב מאליהו וקמ"ר אכתי דילמא איכא חילוק בין דידיה לדידה, ודילמא גם בשאילתות העיקר דהגירסא צריך להיות כמו בהכת"י, וגם דילמא גם להשאילתות זהו רק דהקובלנא דמאן יבמי תעשה היבמה בעצמה בבי"ד וסגי גם בבי"ד דעירה ואינה צריכה להיות עם היבם בבי"ד אחד והבי"ד דעירה יכתבו זה להבי"ד דעיר היבם, מכל הלין טעמי נלע"ד דבמקום חשש עיגון דאי אפשר שיהיה היבם והיבמה במקום אחד מחמת ריחוק המקום דההוצאה רבה וטלטול הדרך קשה מאד אפילו במדינה אחת וכ"ש ממדינה למדינה וכ"ש במדינת הים כמו מיוראפ לאפריקא לארגנטינא וכ"ש לאמריקא, אשר כפי העת הזאת שערי המדינה דאמריקא סגורות בפני גר הבא ממדינה אחרת וצריך רשיון מיוחד שיניחוה לרדת מספינה, הנקרא וויזא וכ"ש לנסוע לאשה מהכא להתם למדינת סאוועט, אשר יתכן מאד שתהיה בזה לפעמים סכנת נפש כידוע ממשפטיהם ולכן כללא הוא דבמקום חשש עיגון דהיבם או היבמה אי אפשר שיבאו שניהם במקום אחד ונקל הדבר דתשאר האשה עגונה