אב בחכמה עו

סיד ומעין המתגבר וכו', הרב ר' אברהם אהרן יודע־ לאוויטש, רבן של בני הקהלות בנויארק שליט"א

דברי תורה פרים ורבים והאיר ד' עיני ומצאתי חד מן קמיא שגילה רז פירש מפורש טעם לדבר שאין חליצה ע"י שלית, ויוצא מפורש וכן מבאר בלשונו שרק ביבם נאמרו הדברים ולא ביבמה והנני מעתיק בזה הדברים ואסדרם לדפוס ואקוה ברצות ד' שכת"ר והדר"ג ישמח על זה כמוצא שלל רב, וכך נוסח התוס' בגיטין לדברינו מקור נאמן ותשובה נצחת

הפולמוס הגדול שנעשה במחנה ישראל בדין חליצה ע"י שלית היבמה, עוררני לחפש בחפש מחופש בדברי הראשונים כמלאכים באמונה תקועה בלבי שא"א אשר כולם יעברו בשתיקה ויעזבו אותנו למשש בחשכה, ואינה ד' לידי תורה שלמה מתורתו של ר' מאיר מהר"ם מרוטנבורג והיא בחלק הג' שהוציא לאור הרב רפאל נתן נטע ראבינאוויטש בלבוב בשנת כת"ר בסי' קכ"ו בנידון אם מותר לאמנויי אנטלר לעמוד בדין וכותב שם בזה הלשון: מיהו בהא כל אפיא שוין דודאי לא שבקינן ליבם למנויי אנטלר במקום איסור שהיא תובעתו לקיים מצות עשה או חלוץ או ייבם וקורא אני על המתמנה להיות אנטלר בשביל יבם אשר לא טוב עשה בעמיו כי הוא בא לטעון ברמאות ולעגן היבמה ולשהויי מצות עשה השתא מכין אותו עד שתצא נפשו כתובות פ"ו) אנטלר משוינן ליה עכ"ל ופשוט הדבר שהא דכל אפיא שוין הוא מפני שמבואר בש"ס כתובות ע"ד או בש"ס וספרי הן ולא שלוחם ומפרש דאי אפשרות ע"י שליח הוא מפני שהשליח בא לעכב החליצה ולשהויי אותה, ואלו היה היבם בעצמו היו מכין אותו לקיים המצוה תיכף. והטעם הזה שייך רק ביבם ולא ביבמה, ומובטחני שפירוש הש"ס תנאה דלא אפשר לקיומיה ע"י שלית, מלת לקיומיה רצונה לומר לקיים תנאי ביניהם ובחליצה א"א לו לשלוח אנטלר להתנות אם תתן לך מאתים זוז חלוץ לה, דהא בזה ישהה המצוה ואולי יבטלה אם לא תתן ולא משוינן ע"ז שליח ואנטלר. וברי לי שזהו כוונת התוס' בכתובות שם ד"ה תנאי שכתבו בזה הלשון דהואיל והמעשה כל כך בידו, רצונם לומר בידו ברשותו שיש לו ע"כ רשות לעשות או שלא לעשות עד שיכול אפי' לשלוח שליח ואנטלר ולקבוע תנאים שאם ימלאו אותם יעשה ואם לא ימלאו אותם לא יעשה ובחליצה א"א שאין בידו שכיפין אותו ומכין שיקיים בלא שהייה וא"א לו מפני טעם זה לשלוח שליח ותסור ממילא קושיות בפ"י שהסברא איפכא. ולא יהיו דברי התוס' גם סיתראי להא דגיטין ע"ה ד"ה לאפוקי, שכתבו ואם בחוקותי תלכו ואם תאבו ושמעתם נמי רוב מצות ע"י שליח שלכאורה סתרי אהדדי דהא בכאן איירינן מהמעשה ובמצות איירינן בתנאי, אבל לפי האמור כאן וכאן מיירינן מהתנאת התנאי, דלכאורה לרבון כל העולמים המצוה א"א לומר אנכי הוי"ה אלהיך ע"י שליח ומשיבים דרוב מצות ע"י שליח ר"ל שנאמרו בפועל ע"י שליח שרק אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו ויפה דקדקו שלא כתבו דרוב מצות אפשר לקיים ע"י שלית, רק רוב מצות ע"י שליח והיינו דהתנאי היה ע"י שליח ושפיר נמי הא דוקראו לו ולא שלוחם שא"א להם לשלוח שליח בי"ד להכות ולהכריח, ולא תהיה הכפיה ביניהם ולעיניהם ולכן כשבאו שניהם לבי"ד ברצון הטוב אין מקום לדין של וקראו לו הן ולא שלוחם ולא תקשי ג"כ מהשאילתות ולא כלום עיי' לעיל במכתב הארוך של הרב הגאון המובהק מנויארק

ודברי המהר"מ מרוטנבורג האלו היו בהעלם דבר מכל גאוני דור הקדום הח"ס והרצה"ח והב"א וכן מגאוני דורנו המהרש"ם וחלקת יואב וכאשר זיכנו ד' למצוא מציאה זו ברי לי שאלו ראו כל הגאונים מאן גברא רבא דאמר מילתא דא לא היו מפקפקים בהיתר חליצה עי"ש היבמה

וקודם השבת הייתי במוסקבה ודברתי שנית עם הרב הגאון האב"ד דשם ר' אבא דוד פיינגאלד שליט"א והוא העירני ע"ד המהר"ם הנ"ל שנמצא במרדכי בפ' המפקיד באות רע"ו ושם נאמרו בקיצור לשון. והרב הגאון ההוא קיים בעצמו הוכח בדבר לא יסכון, וכגורל כל הויכוחים שעמד בדעתו ואמר ע"ד המהר"ם שהם לו מדרש פליאה ואולי מפני שאין לו שו"ת מהר"ם ב"ב ולא ראתה עינו בגופן של דברים אבל האמת עד והדברים פשוטים וברורים ואמתיים ושמחים כנתינתן מסיני

.. הפעוט יהושע חיים בלא"א הרב ר' זכריה מענדל ז"ל מטוסאוו רב פה קיאב פאדאל

וזה תשובתי הנה אם היה המהר"ם מרוטנבורג אומר להדיא דזהו הגמ' דכתובות (ע"ד) דחליצה א"א ע"י שליח היינו שיהיה השליח אנטלר להתנות התנאים באיזה אופן תקבל האשה החליצה ומגוף החליצה מי והיה העושה זה, אין המדובר שם בכתובות דמיירי דהיבם בעצמו יתן החליצה, א"כ בודאי היה מרן המהר"ם