אב בחכמה עה

ועתה אבא למה שבא חכם על סדר דברי. בסוף ענף א' בפיסקא המתחלת ומש"כ בסוף אות י"ב, הביא לי משופרא ראי' שכן כתב גם הרב מסלאנים בעתון שע"ת אך תופס את שנינו מדברי הריטב"א שהקשה למה לא נילף שטר וכסף מביאה ומתרץ דילפינן חדא מתרתי ומשמע דלא ס"ל חילוקא דידן, הנה הריטב"א כתובות אינו תח"י וכבר העירני על זה הרב הגאון ממאסקבה כמבואר בהכתבים שתחת ידי מר אבל החילוק הזה בכ"ז זה ידעתי מהשמ"ק בשם הרא"ה אבל היה קשה לי על דבריו דא"כ אם זה הוא בתורת היקש גמור אדרבה תקשה נילף חליצה מביאה דאפשר להתנות אפילו היכי דא"א ע"י שלית וכן הק' באמת בדו"ח להגרעק"א על דברי רש"י והוא ז"ל מפרש משם עצמו שאין זה לימוד בתור היקש ורק הכוונה כיון דאקושי הויות להדדי והרי כל עניני הויה אחד ונהי דמעשה הביאה א"א לקיים ע"י שלית אבל כיון דקדושין אפשר ע"י שליח כגון בכסף ושטר מיקרי יכול לקיים עי"ש, ובאמת הק' קושיא זו הרב פני יהושע ומפרש דברי רש"י ג"כ שכוונתו כסברת הרע"א ומסבירה יפה מאד דכיון שעיקר המעשה שאנו דנין עליו אם יתקיים או לא לא על הביאה אנו דנין אלא על מעשה הקדושין א"כ מיקרי שפיר דבר שאפשר לקיים עי"ש דהא קדושין אפשר דהא יכול הוא לקדשה ע"י שליח בכסף או שטר ושם קדושין חדא נינהו וזהו בשביל דאיתקשי להדדי. וכנראה יפה כוון דברי רש"י שכן נראה מדברי רש"י במהדורא קמא מובא בשטמ"ק שם בזה"ל וכיון דרוב הויות אפשר לקיומינהו עי"ש ביאה נמי כדאפשר לקיימא דמיא ואע"ג דאיתקוש יציאה להויה חליצה לאו יציאה מיקרי לה עכ"ל, הרי שמפרש דרק מפני שביאה נחשב כדאפשר והוא כנ"ל, וע"כ חשבתי שגם הרא"ה מתפרש כן ואין זה בתורת היקש וכן אני חושב אולי אפשר לישב גם דברי הריטב"א כן לא שהוקשה לו דנקש ביאה לכסף ושטר דהא ודאי חלוק כאשר חלקתי אך כיון דכל עיקר מפני שמצינו קדושין ע"י שליח תקשה אדרבה הא מצינו קדושין עי"ש וקדושין שלא עי"ש ונילף מכאן לכל מקום אדרבה שאפילו א"א עי"ש וע"ז תי' כלשון רש"י במהדו"ק הנ"ל דרוב הויות אפשר ע"י שליח ודעת לנבון נקל שזה אני משער בע"פ ואפשר שלשון הריטב"א לא יסבול פירושי הנה די יתר ההערות וביחוד מש"ך בחו"מ לקיים קושייתי

ובענף ב' מראה הדר"ג סתירה בקונטרסי מאות י"ג שתירצתי את המהרי"ט דהא דפסחים שאני דיד עבד כיד רבו ולכן מצאתי תקנה להאומללות ע"י פועלת – לאות ט"ו שחילקתי לדעת המהרי"ט בין מילי לחוד למילי בהצטרפות עם מעשה והעיר כג"ת שא"כ אין ראיה דיד עבד עדיף, אמנם כן בדקות שכלו הבהיר דנני לכף זכות שמסתמא אני מחלק גם אם המילי קדמו למעשה או מעשה קדים, וע"ז אמינא שכרו משלם מן השמים שידינו גם את הדר"ג לכף זכות אבל אני הפעוט אודה שלא ירדתי לחילוק זה ורק כוונתי פשוט שאם כפי החילוק דאות ט"ו ולפום טעמא דהגאון רצה"ח אין צריכין לשום תקנה להתיר עי"ש דידה כיון דיש גם מילי וגם עשיה אבל הלא החילוק הזה חלקתי מעצמי ואולי יבוא אחר ויטעון בחילוק הזה אמרתי שלפחות תועיל תקנה זו שעל עצם הסברא דיד עבד כיד רבו עדיף מסתם שליחות לית מאן דפליג ובשלהי ענף הב' מעיר רום גאונו על ראייתי בסוף אות ט"ז דבקריאה לא מיקרי שצריכין אבר מיוחד דהא ליתא דקריאה דבכורים לא מיקרי מילי מטעם הנ"ל דקדמה מעשה למילי, ותפיסתו זאת אינה מובנת לי כלל דהא אדרבה שם דברתי לפום שיטתי ברמב"ן דלא ס"ל כמהרי"ט ולא אתינן כלל מטעם מילי כ"א מפני שצריכין אבר מיוחד כימין בגירושין והיא דעת הרמ"ה והוכחתי דקריאה לא מיקרי שצריכין אבר מיוחד ומה זה ענין למילי ולמעשה

ועוד הערה להערה של כהדר"ג בענף ג' מדברי הרא"ש בפ' מ"ח שלמעיין ביש"ש פ' הנ"ל סי' ל' יראה שכותב כלשון הרא"ש מהכתוב וחלצה נעלו ומסיים שכן פירש"י והא רש"י ודאי יהיה מאיזה טעם שיהיה צייר הענין בהיבם, ע"כ דהלימוד מסיפא דקרא מעל רגלו וכפירוש כתה"ר, ואין להתעקש עוד לומר דהרא"ש מפרש הלמוד דוקא מוחלצה

יתר הערותיו המזהירות וציצין ופרחים דעביד לאורייתא הגאוני מאד שגרמתי לחדותא דקוב"ה שחדי בפלפולא ומי יתן יגדיל תורה ויאדיר, ועוד האריך הגאון הנ"ל להלהיב את לבבי למצוה זו לרחם על האומללות מבנות ישראל

עוד מכתב מהגאון הצדיק מהרי"ח שליט"א, רב דקיאב פאדאל

בע"ה עש"ק ויקהל תרפ"ז, קיאב

למאיר ובא, הרואה אומר ברקאי, אע"פ שאינו צריך לאורו של רואה וכל רז לא אניס ליה ה"ה מורי ורבי, גאון מובהק בדורו, סיני ועוקר הרים בור