אב בחכמה עג

נותנת וכ"נ מדברי רש"י ז"ל וכו' וכן דעת מורי הרמב"ן נר"ו עכ"ל וכ"כ הרא"ש וכן פסק הקצות החושן סי' רמ"א אות ט' וזהו דלא כהמאירי ורבינו ירוחם דכתבו להדיא דאם לא נתנה החליצה בטלה וגם דבריהם מוכרח אם נפרש הסוגיא דיבמות (נ"ג.) דבהכי אמר רבינא דכו"ע יש תנאי בחליצה דמיירי שהתנה תנאי בדבר דגם בלא תנאי היתה חייבת בו עיי"ש במאירי, וא"כ הרי אמרינן יש תנאי, ומוכרח להתקיים התנאי, ובקיום התנאי תלוי קיום החליצה, ולכן משום זה היה נראה דהמאירי ורבינו ירוחם חשו להחמיר לענין קיום החליצה כטעמא קמא דגמ' בכתובות דתליא במחילתו ושכר טירחתו והראוי לו אינו מוחל והילכך מחוייבת ליתן והחליצה תליא בזה בקיום התנאי, ולפי"ז הלא אם היה היבם הגון לה דהוא מפסיד היבמה צריכה ליתן לו כל מה שהתנה ולא תוכל לומר משטה אני בך וכמ"ש הרשב"א הנ"ל וא"כ בזה ליכא חומרא בדברי המאירי ורבינו ירוחם דאע"ג דמוציאין ממון מיד המוחזק הרי זהו גם לפום טעמא בתרא דגמ' דכתובות דכיון דהחליצה א"א לה להתבטל, מחוייב הוא לשלם כל מה שהתנה כנ"ל, ואולם מה דתלוי המאירי ורבינו ירוחם גוף קיום החליצה בקיום התנאי זהו משום דחשו להחמיר כמו גאוני ספרד וכ"ה דעת הרמב"ם להכ"מ כנ"ל, וכת"ר לא הרגיש כלל בזה

ולהגאונים בספרד בעצמם דס"ל כטעמא קמא דגמ' דכתובות נ"ל דמהני לדידהו בחליצה שליח דידה דכיון דלא קיימ"ל כטעמא בתרא דגמ' דכתובות הנ"ל א"כ מנ"ל לחדש מעצמינו דין כזה דחליצה א"א ע"י שלית, דכל הסברות והטעמים שנאמרו בזה המה רק להטעים דברי הגמ' דחליצה א"א ע"י שליח כמו טעמא דמקשינן חליצה ליבום שכתב הר"ח או"ז והח"ס וכן מדכתיב וחלצה נעלו בציווי וכדומה הוא הכל לבאר הא דאמרו בגמ' דחליצה א"א ע"י שליח אבל אם אנן לא קיימ"ל כטעמא בתרא דגמ' דכתובות ואין לנו גמ' זאת אטו מעצמינו נבוא להחמיר ולחדש דאמרי' חליצה דומיא דיבום דהיקש זה לא שייך כלל בדבר דהתם אינו פסול מצד הדין רק אי אפשר זה מצד הטבע כמ"ש המהרש"ם שם או מצד וחלצה נעלו דהוא ציווי והלא גם וזבחת הוא ציווי ומ"מ גם לרבנן דר' נתן דבעי כוונה לשחיטה אפשר בשליח ואפילו שליחות אי"צ כלל לשחיטה דגם אם שחט בהמת חבירו שלא מדעתו השחיטה כשרה וה"נ בכיבוס בגדים דכתיב וכיבס בציווי, אטו יהיה הוא בעצמו מחוייב לכבס בגדיו וא"כ ה"נ בוחלצה נעלו ראוי דנימא דמהני שליח ורק בדידיה י"ל דמצד הסברא דאין בו מעשה אין לו על מה דתחול השליחות אבל בדידה דעושית מעשה ודאי דמהני שלית וא"כ במקום עיגון יש לצרף דברי הגאונים משר בספרד דקיימ"ל כטעמא קמא בכתובות ואין טענה ממה דהרמב"ם לא כתב זה להדיא, והרי סובר הסברא דאחליה להכ"מ, דהרמב"ם אין דרכו לכתוב דין שאינו מפורש להדיא בגמ' כידוע

והרב הגאון רא"ד שליט"א ממאסקבה בתחלת מכתבו למר כתב על דברי כ"ג שכתב אליבא דרמב"ם פי"ו מאישות וכפי פי' כ"מ אין הדין אליבא דהילכתא וכו' וכתב הגאון רא"ד נוראות נפלאתי אטו הכ"מ כתב דהרמב"ם ס"ל דחליצה מהני ע"י שליח רק חידש דרמב"ם ס"ל דלא בעי תנאי דאפשר ע"י שלית ולא כהה"מ בסברתו וטעם חליצה מוטעה כשרה הוא משום דאחליה לתנאיה כמו במקדש ובעל ובלח"מ חיזק דבריו מהך דיבמות (נ"ג.) דמהני תנאי בחליצה משום דהוי תנאי בשעת מעשה ואף דא"א ע"י שליח מהני אבל לומר דמהני חליצה עי"ש זה לא אמר אדם מעולם עכ"ד, והנה לא התבונן דודאי הא בהא תליא דכל הסברות והטעמים שנאמרו בהא דחליצה לא תהיה אפשר ע"י שליח הוא רק להטעים טעמא בתרא דגמ' דכתובות אבל אם באנו לפסוק כטעמא קמא דגמ' דכתובות וכדעת גאוני ספרד הרי ממילא אין לנו גמרא כלל דחליצה א"א ע"י שליח. וא"כ אטו מעצמינו נבוא להחמיר ולחדש דחליצה הוא דומיא דיבום וכדומה זה ודאי לא ניתן להאמר כלל דבכל התורה שלוחו ש"א כמותו ולכן הצדק בזה כדברי מר שיחיה ואין לנו עוד לומר דחליצה א"א ע"י שליח זולתי אם נאמר כדברי הספרי דבי רב וכדברי השאילתות וכבר ביררנו זה בס"ד בענף ג' ופה תהיה שביתת קולמסי והנני מברכו בחיים ושלום, יהי שלום בחילו בגופו ונפשו שלום באהלו שלום בקהלתו כחפצו וחפץ ידידו מברכו באהבה רבה ומאן דתני אהבת עולם לא משתביש. נאום הק' אברהם אהרן יודעלאוויץ רב הכולל לאגה"ק דנויארק יצ"ו.