אב בחכמה עא

שיאמרו מדחליצה לא מהני לה הילכך גם גט מבעלה לא מהני לה, הלא החליצה היתה לאיש אתר והגט יהיה מבעלה וממש צחוק עשה לנו הגאון הזה לדבר דברים תפלים כאלה ולכתוב ע"ז שהיא ראיה ברורה

גם מש"כ עוד שם באות י"ז דרב אחד העיר לו מפ"ק דקדושין (י"ד.) דיליף ק"ו דתיהני חליצה באשה והגאון רא"ד כתב ע"ז אבל לק"מ דהא התוס' כתבו שם דר"ל יבמה שנתייבמה ושייך שפיר חליצה דעדיין יבומים הראשונים עליה כמבואר בדי"ט ודל"א וצריך מיעוט דלא מהני אבל באשה דעלמא שפיר כתבו עכ"ד. וגם זה שגגה, דמה דכתבו התוס' שם דר"ל יבמה שנתייבמה זהו באידך גמרא שם דקאמר ותהא יבמה יוצאה בגט מק"ו ומה אשת איש שאין יוצאה בחליצה יוצאה בגט זו שיוצאה בחליצה אינו דין שיוצאה בגט ומשני אמר קרא ככה וככה עיכובא הוא ועי"ז הקשו התוס' האיך רצה כלל לעשות ק"ו מאשת איש הא י"ל מה לאשת איש נקנית בשטר ולכך דין הוא שתצא בשטר אבל יבמה לא וכו' וע"ז תירץ הר"מ דעביד ק"ו מיבם ויבמתו וקורא לה אשת איש דכתיב ולקתה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר להיות יוצאה בגט אע"פ שאינה נקנית בשטר עכ"ל, אבל בגמרא הראשונה דקאמר ותהא אשת איש יוצאה בחליצה מק"ו מיבמה, התם מיירי באשת איש גמורה ולא ביבמה שנתייבמה כלל ואולם בזה י"ל דאפשר מ"מ לפרש דגם בגמרא הראשונה דמיירי מאשת איש מיירי מיבמה שנתייבמה דתהא יוצאה גם אח"כ בחליצה כדמעיקרא קודם שנתיבמה מק"ו ובס' נהור שרגא ביבמות הקשה על הגמ' דקדושין קושיות הרב הנ"ל בעמק יותר, דהרי התוס' בקדושין (ל"ד.) ד"ה גברי כתבו דאתי סברא דגברי בעו חיי נשי לא בעי חיי ומפיק מהיקש מזוזה לת"ת ומחייבים נשים במזוזה עיי"ש, והיקש עדיף מק"ו כמ"ש המהרש"א שם בקדושין ד"כ בתוס' ד"ה שאינו וא"כ כיון דמבטלים היקש מפני הסברא כ"ש ק"ו וא"כ ל"ל קרא דאשת איש אין יוצאה בחליצה תפ"ל דליתא לק"ו מסברא דלא שייך חליצה וקריאה באשה דעלמא כמ"ש התוס' הכא עד דליכא למיחש לטעות דשמא יאמרו מדחליצה לא מהני גט ל"מ וע"כ דסברא פשוטה היא עיי"ש מאי דתירץ בזה, ואם נאמר דהגמ' מיירי בקדושין מאשת איש שהיתה יבמה ונתיבמה א"כ אין אשה דעלמא וא"ש, ואולם מדברי כל המפרשים משמע דהסוגיא מיירי בקדושין מאשת איש גמורה ולא יבמה שנתייבמה, ורק בגמרא השניה דקאמר ותהא יבמה יוצאה בגט מק"ו ומה אשת איש וכו' התם מיירי באשת איש מיבמה שנתייבמה ליבם ולא בגמרא הראשונה דקאמר ותהא אשת איש יוצאה בחליצה – ודלא כהגאון רא"ד

ובאות י"ח כתב ונראה ראיה ברורה דלא מהני חליצה ע"י שליח גם ביבמה מהא דיבמות (קי"ח:) דבעי במזכה גט במקום יבם אי הוי זכות ומסיק דהוי ספק ופירש"י דחולצת ולא מתייבמת עיי"ש ופלא מ"ט לא נקט בעיא זו ולא נזכר זה בפוסקים ביבמה אם חלצו עבורה אם מהני מדין זכות אי לא, וברור דלא מהני ע"י אחר ולא מהני גם מדין זכות רק גבי גט דמהני ע"י שליח אבל אם יבמה אינה יכולה לעשות שליח בודאי אם חלצו עבורה הוי ספק חליצה מדין זכות כמו גט ולא נזכר זה בגמ' ולא בפוסקים אלא ודאי דלא אפשר חליצה אלא ע"י יבמה עצמה ולא ע"י אחר וראיה ברורה היא בס"ד עכ"ל, ואישתמיטתיה דברי הט"ז סי' ק"מ סעק"ה שכתב דגבי בעלה מומר ודאי יש זכות גמור ואין חוב כלל בגט זה כי אין לה חיבור אליו והילכך הורה רש"י במומר שנתרצה לתת גט לאשתו דאחר יקבל בשבילה שלא מדעתה משא"כ לענין זיקה שתקבל גט מבעלה כדי להפטר מזיקת יבם אין זה זכות גמור דבעלה חביב לה ואע"פ שהוא חולה ומסוכן מ"מ היא מצפה שמא לא ימות וקשה לה הפירוד ובזה אמרינן דמהני קצת סברת טן דו אפילו ביבם מומר עיי"ש בט"ז וא"כ לפי"ז מילתא דפשיטא ליה להרב רא"ד שליט"א דביבמה אם חלצו עבורה שלא מדעתה הוי ספק חליצה כמו בזיכה לה הבעל גט למיפטריה מיבם לאו מידי הוא דהתם דהבעל חי ועודו עמה הנה גט זה כדי להפטר מזיקת יבם אינו זכות גמור לה דבעלה חביב לה וקשה לה הפירוד ממנו דאע"פ שהוא חולה ומסוכן תצפה שמא לא ימות משא"כ היכא דכבר מת הבעל והיא זקוקה ליבם דודאי רצונה להפטר מזיקתה ובהדיא כתב הט"ז ססי' קמ"ה על דין הש"ס דזיכה לה הבעל גט כדי שלא תפול לפני יבם דהאידנא דאין נוהגין ביבום כלל והבי"ד כופין ומוחין בזה אם בא לייבם האידנא א"כ בודאי זיכוי גט מהבעל הוא זכות גמור לה שלא תצטרך לידי חליצה וכבר כתב כן היש"ש והב"ח והיד המלך הובא בפ"ת שם ססי' קמ"ה וא"כ ליכא ראיה דלא מהני שליח ביבמה דאם חלצו בעבורה י"ל שפיר דמהני היכא דהיבם מומר גם בזמן התלמוד והאידנא גם ביבם שאינו מומר משום דלא אפשר כלל ביבום והגם כי לא אמינא עוד דבר זה להלכה למעשה להקל,