אב בחכמה ע

שליח להולכה ופסול בחליצה שליח דידיה משום דלית ביה מעשה שיחול השליחות עליו או משום דהוי מצוה שבגופו אבל שליח דידה בחליצה כשר גם להתוספתא

ובאות י"ד ט"ו ט"ז צלל במים אדירים וכתב שני פעמים על דבריו דזה כפתור ופרח, ובעיני יש לדון טובא דמש"כ לפרש התוספתא דחולין כשר ביבמה פסול באשה לענין ביאה מוטעה דגבי ביאה דיבמה לא מהני תנאי משים דאי אפשר על ידי שלית דשינויא דגמ' איתקיש הוויות להדדי שייך גבי אשה אבל יבמה הא ליתא בה אלא ביאה לבד ולא כסף ושטר, ואני נבוך בזה דאפשר דאין צריך כלל שיהיה שייך באשה זו כסף ושטר, אלא כיון דאיתקש הוויות להדדי הנה כל קדושי ביאה גם ביבמה מיקרי יכול לקיים על ידי שלית ומהני בה תנאי וקצת משמע כן מהתוספתא דפ"ג דקדושין ה"ח דקתני כל תנאי שיש בו מעשה בתחלתו תנאו בטל כיצד הריני חולצך על מנת שירצה אבא אף על פי שלא רצה האב כו' הריני בועלך ע"מ שירצה אבא כו' ולמה לא קתני בבא דהריני בועלך ראשונה נראה פשוט דזהו משום דאז הוי מפרשינן דקאי באשה דעלמא להכי נקיט ראשונה בבא דהריני חולצך ואחר כך בבא דהריני בועלך ללמדינו דגם ביבמה התנאי בטל משום דהוי מעשה קודם לתנאו ולולי זאת לא היה התנאי בטל משום דאיתקש לקדושי כסף ואע"ג דביבמה ליכא קדושי כסף ושטר מכל מקום הא איתקש הוויות להדדי וא"כ כל קדושי ביאה מיקרי יכול לקיים על ידי שליח וזהו טעמא דרש"י ז"ל במהדו"ק שכתב ואע"ג דאיתקש יציאה להויות חליצה לאו יציאה מקרי לה ולא דיינין לה כדאפשר לקיומיה על ידי שליח בהויה עכ"ל דלכאורה הא באמת פלא למה הוצרך רש"י ז"ל לזה הא אף על גב דנימא דחליצה יציאה מקרי לה הרי נקיש אותה להויה דיבמה וביאה דיבמה אי אפשר על ידי שלית דביבמה ליכא קדושי כסף ושטר ולהאמור ניחא דמה בכך דביבמה ליכא קדושי כסף ושטר מ"מ ביאה דיבמה יש בה תנאי דכל קדושי ביאה הוי כדאפשר לקיומיה על ידי שלית בהויה וצריכין אנו לסברתו של רש"י דחליצה לאו יציאה מקרי לה ודלא כמש"כ הגאון הנ"ל באות ט"ו וממילא דלפ"ז ליתא למש"כ באות ט"ז לפרש פירכת הגמ' קדיש ביאה מאי איכא למימר דכיון דס"ל לרבותיו של רש"י דקדושי כסף דרבנן תו אי אפשר דנימא דנמשך חדא אחרי תרתי וליתא בביאה תנאי משום דלא הוי ע"י שלית וא"ש הא דפריך רק קדיש בביאה מאי איכא למימר ולא פריך משטר, דשטר הא אפשר על ידי שליח, וזה שגגה דודאי אי נשאר שטר וביאה עדיפא דנימא דמקשינן שטר לביאה ויהיה ההיקש לחומרא וגם בשטר לא יהיה מהני תנאי ולא שליחות כמו ביאה ואכתי יהיה קשה דהיה להגמ' לומר קדיש בביאה ובשטר מאי איכא למימר, דעיקר הקושיא של הראשונים דנימא דכסף ושטר מקשינן לביאה זהו משום דיהיה ההיקש לחומרא ותי' משום דהוי תרתי אחרי חדא אבל אי שטר לחודיה הוי דאורייתא ודאי דנימא דלחומרא מקשינן ואם כן תירוצו נשאר מעל, ואין כאן לא כפתור ולא פרת

וראיתי עוד דברים תמוהים בקונטרסו של הגאון רא"ד שליט"א, דבאות י"ז כתב וז"ל, ובתוס' יבמות (נ':) גבי אשה דעלמא לא אמרינן דיאמרו מדחליצה לא מהני גם גט לא מהני דפשיטא דבאשה דעלמא לא שייך חליצה וקריאה כלל עכ"ל, ואם נימא דלמעשה החליצה מהני שלית ולא בעינן דוקא שהיבמה בעצמה תחלוץ אלא הוי ככל דיני תורה דאפשר ע"י אחר אינו מובן כלל דברי התוס' דפשיטא דחליצה לא שייך באשה דעלמא, מ"ט לא שייך בשלמא קריאה ניחא אבל כתבו גם חליצה אלא ברור דלמעשה החליצה בעינן דוקא יבם ויבמה בעצמם ולא ע"י אחר א"כ שפיר לא שייך היתר חליצה באשה דעלמא, דהא לא נעשה החליצה ע"י יבמה ובלא יבמה ליכא כלל חליצה וגם הא גט מהני ע"י שליח וחליצה לא, א"כ לא יאמרו מדחליצה לא מהני גם גט לא מהני דהא חלוק טובא גט מחליצה דחליצה דוקא יבמה ולא ע"י שלית וגט מהני ע"י שליח אבל אם גם יבמה יכולה לעשות שליח ולא בעינן יבמה למעשה החליצה אינו מובן דברי התוס' כלל וזה ראיה ברורה עכ"ל. והם דברים תמוהים מאד דמש"כ התוס' דבאשה דעלמא לא שייך חליצה וקריאה כלל היינו מבעלה כל זמן שהוא חי אבל מה שהאשה דעלמא תהיה שליח ליבמה אחרת לאו מידי הוא דהתם האשה דעלמא אינה חולצת מבעלה רק מהיבם של היבמה בשליחותה דיבמה ורק אשה מבעלה שלה בחייו בזה אמרו התוס' דבאשה בעלמא לא שייך חליצה וקריאה כלל ויעויין בתוס' ישנים שם דברי התוס' ביתר ביאור אבל הוא פשוט כמש"כ, ואינו ענין כלל להוכיח מדברי התוס' הללו דאשה דעלמא אינה יכולה להיות שליח של יבמה לחלוץ להיבם של היבמה ולא לבעלה ואטו בזה יאמרו מדחליצה לא מהני לה גם גט לא מהני הלא החליצה שעשתה אשה זו אשה דעלמא אינו מבעלה כלל רק מהיבם של היבמה ואיך ס"ד דיועיל לאשה זו שתצא גם מבעלה בחליצה זו