אב בחכמה סט

קונטרס נפלא לאסור וגם מכתב ארוך לכת"ר, ולדעתי הגאון הזה הוא בעל התפעלות עצומה וכותב על כל דבריו כי הוא ברור וברור כשמש ואני אומר עליו כי יומא דעיבא הוא כולו שימשא רואה הוא בעב הענן אבל לא מעל הכפורת ואעיר מעט בדבריו. הנה באות ז' במכתבו למר הביא התוספתא דחולין פי"א כשר בגירושין פסול בחליצה, כשר בחליצה פסול בגירושין וכו' ותוספתא זו הובא בעיטור מאמר פרוזבול וכתב דההיא תוספתא איתשל קמי גאון ופי' כשר בחליצה פסול בגירושין חליצה מוטעת כשרה ובגט מוטעה פסול, חליצה מעושית פסולה וגט מעושה כשר וכתב ע"ז הגאון רא"ד נ"י ונוראות נפלאתי הא זה לא כמסקנת הגמ' ביבמות (ק"ו.) דליכא הבדל בין גט לחליצה גבי מעושה דברוצה אני גם חליצה כשירה ובלא אמר רוצה אני גם גט פסול ולא ראיתי מי שהרגיש בזה ופי' הגאון מרפסין איגרי ואולי אגב שיטפיה כתב זה, או ט"ס דזה בודאי נסתר ממסקנת גמ' דיבמות כאמור, והברור דפי' תוספתא הוא דגבי גט שליח כשר וגבי חליצה פסול וזה מענין כשר בחליצה פסול בגט דר"ל גט מוטעה פסול וחליצה מוטעת כשירה משום דגט כשר ע"י שליח וחליצה פסולה וא"א ע"י שליח וזה ברור כשמש כפתור ופרח עכ"ל והנה לא ראה דהגאון רמ"י בביאור העיטור הרגיש בזה ורשם הגמ' דיבמות הנ"ל וכתב שזה מיותר, כי למסקנא שוים המה ועיי' לקמן בה' חליצה אות ע"ח עכ"ל והיינו דשם פסק העיטור עצמו כמסקנת הגמ' ביבמות דחליצה מעושת וגט מעושה שניהם שוים באמר רוצה אני שניהן כשרים, לא אמר רוצה אני שניהן פסולים ולכן כתב רמ"י דזה מיותר הכא בעיטור דאין הדין כן כתוספתא זו, וזה היה בהעלם עין מהגאון רא"ד דהו"ל להקשות דדברי העיטור סתראי נינהו, וגם נעלם ממנו דכן תמה הפנ"י בכתובות (ס"ד.) בתוס' ד"ה ודיני חליצה. על מרן הרשב"א ז"ל ביבמות (ל"ט:

) האומנם אחרי המחילה אני אומר דנעלם ממר ומהגאון רא"ד, דבפסיקתא זוטרתא פ' תצא המיוחסת לרב טוביה גאון כתוב ג"כ כדברי העיטור בשם גאון וז"ל חליצה מוטעת כשרה כגון שאומר לו חלוץ לה בכך אתה כונסה, גט מוטעה פסיל, חליצה מעושה פסולה גט מעושה כשר ובלבד כדין עכ"ל. ומבואר הביטול לדברי הגאון רא"ד דבשני ספרים אי אפשר לומר דהוא ט"ס ואי משום הקושיא דזהו נגד מסקנת הגמ' דיבמות הנה בהך סיומא בדברי הפסיקתא ובלבד כדין יתיישב הכל והיינו דאיכא שני מיני עישוי האחד כדין היכא דהיא אסורה עליו דבכה"ג הוא מצוה עליו לגרשה כמש"כ הטור בסי' קל"ד ובכה"ג הוי הא דאיתא בגיטין (פ"ח:

) אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשי אגיטי ויש כפיה שלא כדין דבי"ד היו הדיוטים או שטעו ואנסוהו לגרש אשתו וא"כ הגמ' דיבמות י"ל דמיירי היכא דהכפיה היתה שלא כדין דבזה בעינן שיאמר רוצה אני וזהו כמ"ש בהגמ"י, ספ"ו מה' מכירה בשם רשב"ם והתוס' וס"ה וכ"כ הנמוק"י בפ' חזקת הבתים בשם רבינו יונה ורבותיו וזהו דברי הרא"ש שם. וזהו דברי הטור באה"ע סי' קל"ד דלא כהרשב"ץ דחשב שהוא ט"ס כמ"ש בהרשד"ם באה"ע סי' ס"ג דהם פרשו דגט מעושה שלא כדין היינו שאנסוהו לגרש סתם אבל אם כפוהו לגרש ולבטל כל מודעא ברצונו הוי גט דאגב אנסיה גמר ומבטל. והתוספתא דכשר בגירושין פסול בחליצה מיירי היכא דהיתה הכפיה כדין דחייב להוציאה הנה התם גם אם נתן הגט בשתיקה ולא אמר רוצה אני להדיא בפירוש מ"מ הגט כשר וזהו שסיים הפסיקתא ובלבד כדין היינו דהכפיה היתה כדין אז בגט כשר ובחליצה פסול דבעינן שיתכוין להתירה וכל זמן שלא אמר רוצה אני א"כ הרי הוא נותן בכפיה ואינו מכוין להתירה ולפי"ז א"ש דברי העיטור שהביא הכא דברי התוספתא ופי' הגאון ולקמן בה' חליצה הביא להלכה דברי הגמרא דיבמות דשניהם שוים דלכאורה הוא סתירה בעיטור ולהכי כתב רמ"י דזה מיותר בעיטור כנ"ל ולדברינו א"ש. והב"ח בסי' קל"ד סובר דהטור מיירי היכא דלא מסר מודעא דבזה איכא חילוק אם היתה הכפיה שלא כדין צריך שיבטל מודעא ויאמר רוצה אני אבל היכא דהכפיה היתה כדין אז הוי גט ואי"צ ביטול מודעא דכיון דלא מסר מודעא אי"צ ביטול מודעא וכיון שאנסוהו כדין אין כאן בית מיחוש וממילא א"ש הא דס"פ האומר משקלי דהתם במסר מודעא מיירי הילכך גם אם הכפיה היה כדין צריך שיאמר רוצה אני ולפי"ז י"ל דגם הגמ' דיבמות מתוקמא דהכפיה היתה כדין אלא דמיירי במסר מודעא והעיטור והפסיקתא זוטרתא מיירי היכא דלא מסר מידעא וגם הרשב"א ביבמות א"ש, ודו"ק כי קצרתי, ועיי' ריב"ש סי' תפ"ב היכא דהאונס במקומו עומד ועי' בסמ"ג עשין נ"ב

וממילא מוכרח מזה דהגאון דלא פירש להתוספתא כמש"כ הגאון רא"ד הנה מזה מוכח דס"ל דחליצה ג"כ אפשר ע"י שליח ובאמת גם אם נימא דכשר בגירושין פסיל בחליצה הוא כפי' הגאון רא"ד הנה אכתי י"ל דזהו לענין שליח דידיה דכשר בגט