אב בחכמה סח

באה"ע ה' יבום וח' (סי' ק"ה) דהגאון מהרש"ק מבראד השיב כן דהתם לאו שליחות ממש הוא והגאון מלבוב הסכים לזה מטעמא דגם אם לא ירצה האחר לעשות אותו לשליח חולץ ושליחות בע"כ לא אשכחן רק מאב לבתו וגם דהא החלוץ לא עביד מידי ולמידי דממילא אי אפשר לעשות שליח כנ"ל

וגם בזה דברי הרה"ג ווייסבלאט ז"ל תמוהים במאי דכתב דמהסוגיא דיבמות איכא איכא ראיה דשליח דידה מהני ולא לדידיה, ולכאורה היה לו להוכיח משם דגם שליח דידיה מהני דהא אמרו איהו שליחותא דאחים קא עביד ורק דדחה זה די"ל דזהו משום דאית ליה לשליח שייכות בגוה ובכה"ג דאיהו נמי חייב בדבר יכול להיות שלית למידי דממילא וכעין זה מצינו באור"ח סימן קצ"ג שנים שאכלו כאחד סופר מברך ובור יוצא משום שהסופר גם כן נתחייב כמ"ש הגר"א סי' תפ"ד הרי אף ע"ג דאמירה לאו מעשה הוא כמ"ש ביבמות (ק"ה.) ובתוס' שם ד"ה ככה, וה"נ בחליצה בשליח דידיה דהוי למידי דממילא י"ל דאיכא חילוק בין היכא דגם הוא חייב בדבר שפיר נעשה שליח והיכא דלא שייך בזה אי אפשר על ידי שלית דידיה משא"כ במידי דעשיה כמו שליח דידה עיי' לעיל בת' הר"ל ווייסבלאט ז"ל אות ב' ולע"ד מהא דסופר מברך ובור יוצא ליכא ראיה למידי דממילא דמהני שליח דהתם הא י"ל דזהו משום דשומע כעונה ומהתם גופיה מוכח דאמירה אינו עוד כלל כמילי דממילא דהא עם שבשדות מוציאן הש"ץ בתפלתו משום דאניסי הרי אע"ג דליכא שמיעא כלל מוציאן הש"ץ ומוכרח לומר דאמירה דהוא תפלה אינו מידי דממילא כלל דהרי הא דהש"ץ מוציאן זהו מטעם שליחות כמ"ש הב"ח באור"ח סימן תל"ד ולמידי דממילא אי אפשר שיהיה שליחות דעל מה יחול השליחות וא"כ כיון דתפילה הו"ל מעשה ואינו מידי דממילא הרי גם במידי דמעשה אפשר לחלק בין היכא דהוא נמי חייב בדבר יכול להיות שליח ולא היכא דהוא אינו חייב בדבר א"כ מהסוגיא דיבמות ליכא ראיה דשליח דידה מהני היכא דאינו מחוייב בדבר לענין קריאת מאן יבמי וקריאת ככה דהתם ביבמות זהו משום דאית ליה לשליח שייכות בגוה

ומה שהעיר הרב ר"נ ז"ל בסוגיא דיבמות (נ"ג.) לפרש דהא דאמרו דביש תנאי בחליצה קמפלגי זהו בתנאי דידה דהיא התנתה שתקבל חליצה ע"מ שיתן לה מאתים זוז דתנאי דילה מהני דהיא יכולה לעשוק שליח הנה גם אנכי העירותי בזה והבאתי מזה ראיה דרש"י ותוס' דלא פירשו כן דמיירי בתנאי דידה מוכת דס"ל דגם תנאי דידה לא מהני משום דגם היא אין יכולה לעשות מעשה דילה בחליצה ע"י שליח ואולם דחיתי זה די"ל דרש"י ותוס' מודים דהיבמה יכולה לעשות שליח וממילא דתוכל להתנות תנאי בחליצה ומיאנו לפרש הסוגיא בתנאי דידה משום דסתימת הדברים דביש תנאי בחליצה פליגי עדיפא לפרש דהיבם התנה תנאי שיתנו לו כסף וכן אורחא דמילתא דהיבם יש לו טענות בענין הירושה והוא מתבזה דהיבמה רוקקת בפניו וקוראה ככה יעשה לאיש והעומדים קוראין חלוץ הנעל ג' פעמים והוא מתבזה, וגם הוא אינו משיג שום טובה והיתר על ידי החליצה כמו האשה, שמשגת ההיתר להנשא, ולכן הוא מבקש שיתנו לו איזה סכום כסף, אבל מעולם לא שמעו דהיבמה תבקש מהיבם כסף שתחלוץ לו ונדחים דברי הרב ר"נ בזה

ועוד דאכתי ישאר קושיות התוס' השניה אדמיפלגי ביש תנאי בחליצה לענין מאמר שאחריה ליפלגו לענין התרה לשוק ולתרץ כעין שכתבו התוס' דלענין התרה לשוק לכו"ע לא הוי חליצה משום דיש תנאי בכה"ג ורק לענין חליצה פסולה פליגי, זה לא ניתן כלל להאמר דאם לא הוי חליצה להתירה לשוק פשיטא דלא נפקעה זיקה לגמרי ויועיל אחריה מאמר בלשון זיקת יבמין לכו"ע ובזה נדחה נמי מש"כ הגאון מלבוב בס' בית יצחק חאה"ע סי' ק"ה וסי' קי"ז לפרש דהא דאמרו בכתובות דחליצה א"א בשליח משום דהתנאי אי"א לקיים ע"י שליח זהו היכא שאין אח אלא הוא והסוגיא דיבמות נ"ג מיירי שיש לו אחין ומיקרי תנאי בדבר שאפשר לקיים ע"י שליח דשליחותא דאחים קעביד דא"כ נשארה קושיות התוס' יפלגו לענין התרה לשוק ואם לענין התרה לשוק לכו"ע לא הוי חליצה פשיטא דלא מפקע זיקה לגמרי ומהני אחריה מאמר בלשון זיקת יבמין וכן נדחה נמי מה"ט מש"כ שם לפרש הסוגיא לפי דברי רבינו ירוחם עיי"ש ולכן נדחה נמי מה"ט פי' הלח"מ בפי"ו מאישות דמיירי דהתנה התנאי בשעת חליצה עיי"ש ואין להאריך וז"ב ופשוט

ענף ז'

ונידון תשובת הרב הגאון חריף ובקי נפלא. נעלה ונשגב, מו"ה ר' אבא דוד פיינגאלד שליט"א רב דמאסקבה, חתנו של הגאון רשכבה"ג ר"י ראזין שליט"א מדווינסק, מה אומר ומה אדבר הנה כתב