אב בחכמה סז

שליחות זהו רק בשיש אח כשר וא"כ אם היא שוטה דהמניעה מצדה הרי לא תהיה לה תקנה לעולם גם בשיש אח אחר הילכך לא גזרו כלל וע"כ דבתוספתא דקתני וכן שוטה שחלצה הוא מטעם אחר לפי שהיא מבולבלת בריבוי דברים כמ"ש בתשובותי הראשונה והגמ' דקאמר בכוונה דחברתה מהני זהו היכא דאי אפשר עתה שתטבול עוד דבזה פליגי רב ור' יוחנן ולהכי הוי כמו דאם היו להם פקחות בראשונה והלכו להם דליכא עצה לה עתה שתטבול עוד, ואולם מדברי הפוסקים משמע דס"ל דפלוגתא דרב ור' יוחנן בנדה שנאנסה הוא גם היכא דאפשר לה גם עתה לטבול עיי' בש"ך סס' קצ"ח וגם עיקר דברי החוסן ישועות הנ"ל אינו נהירא לי דא"כ מ"ט דגזרו בחרשת והא היכא דהמניעה מצדה לא מהני לה מה דאיכא את אחר ולעולם לא תהיה לה תקנה, והרשב"א בשם מורו כתב וה"ט דחרש וחרשת ואיברא דבפשיטות י"ל בישוב הקושיא הנ"ל דהיכא דהטבילה באה ג"כ מכח חברתה ולולי חברתה לא היתה טובלת מהני נמי כוונת חברתה ובשוטה שחלצה הנה מעשה החליצה הרי היא עשתה הילכך לא מהני כוונת העומד ע"ג לזה לחוד, ואפשר לדון דא"כ היה למורו של הרשב"א ז"ל בשחיטה לומר דבחרש שוטה וקטן ואחרים רואים אותם החסרון הוא דלולי האחרים נמי היו שוחטין וכיון דלא באה השחיטה מכחם לא מהני כוונתם ובת' בית יצחק להגאון מלבוב חאה"ע ה' יבום וחליצה סי' קי"ז תלי הסוגיא בפלוגתא דדנין אפשר משאי אפשר עיי"ש, וגם זה רחוק וצע"ג ליישב הסוגיא לפום שיטת הרשב"א בשם מורו

ענף ו'

ויש עוד להעיר בדברי מר ורק לאשר הנני אוהב לפרק ושונא לטעון לזאת אקצר בזה וגם בדברי הרב הג' ר"נ ווייסבלאט זצ"ל הנני להעיר מעט דהראיה הראשונה שהעיר מהא דפירש"י בכתובות (ע"ד.) אבל חליצה א"א לקיימא ע"י שליח אין יכול לומר לשלוחו חלוץ לה וכו' משמע דוקא הוא אינו יכול לומר לשלוחו אבל היא יכולה לעשות שליח לחלוץ וכו' לכאורה הערה זו נכונה וי"ל דרש"י אזיל בזה לטעמו דבקדושין (מ"ב.) דפריך הש"ס שילח ביד פיקח חייב, ואמאי נימא שלוחו ש"א כמותו ובתוס' רי"ד פי' דודאי השליח חייב אלא דקושיות הגמ' היתה שגם המשלח יהיה חייב ואולם מרן רש"י ז"ל פי' דקושיות הגמ' יתחייב שולחו ולא השליח דמרן רש"י ז"ל סובר דחשיב שהשליח לא עשה שום עבירה כיון ששלוחו ש"א כמותו ובאמת כן הוא דעת הקצה"ח סי' ק"ה סק"א דהיכן שאצל המשלח אינה עבירה רק להשליח לא אמרי' ביה אין שלית לד"ע משום דליכא עבירה כלל להשליח דהשליח נחשב כהמשלח וכ"כ הגאון רעק"א בתשובה (סי' קצ"ד) דכה"ג לית ביה משום אשלד"ע ולהכי רש"י לטעמו פי' הסוגיא דכתובות דחליצה א"א ע"י שליח זהו בשליח דידיה דהתם בעינן שיהיה רגל השליח נחשב כרגל המשלח וחליצת המנעל מעל רגלו הוא מידי דממילא שמונת על רגלו והחלוץ אינו עושה אז שום מעשה וא"כ בזה אי אפשר שיהיה השליח כהמשלח דאין כח במשלח לעשות שלית על מידי דממילא שהוא אינו עושה שום מעשה כלל אבל בדידה דעושית מעשה ופעולה ממשית שפיר אפשר לה לעשות שליח במקומה לחליצת המנעל ולקריאה ולרקיקה איברא דאין כאן הוכחה מידי דזה דעת רש"י בזה די"ל דרש"י פי' הסוגיא בשליח דידיה דהא כן מיירי בגמ' מפורש בשליח דידיה ומהגמ' ליכא למידק מידי דזהו אורחיה דמילתא דהיבם מבקש ממון ומתנה תנאים ולא היבמה וכמו שיבואר בסמוך, ושוב ראיתי כן בעתון שע"ת

ומש"כ הרב ר"נ ז"ל להוכיח דשליחות בחליצה מהני מיבמות (יו"ד) החולץ ליבמתו בין הוא בין האחים אינן חייבין לא על החלוצה ולא על צרתה כרת מ"ט מי איכא מידי וכו' אלא איהו שליחותא דאחים קא עביד ואיהי שליחותא דצרה קא עבדה עכ"ל הרי בהדיא חזינן דחליצה איתא ע"י שליחות והאריך בזה, ולע"ד הלשון דשליחותא דאחים וכו' ואיהי שליחותה דצרה קא עבדה אין פירושו שליחות ממש כלל רק ענין גילוי דעת דניחא להו וכמו בפ' ר' ישמעאל במס' ע"ז (נ"ג) כי עבדו ישראל לעגל גלוי אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו עכו"ם שליחות דישראל עבדו דזה תימה הא קיימ"ל דאין שליח לד"ע וגם מעכו"ם לישראל ליכא שליחות כלל, אלא דכוונת הגמ' דלענין איסור דבר הנעבד בגילוי דעת בעלמא סגי וכ"כ הברכ"י באה"ע סי' ה' ובס' עין זוכר וכ"כ הרב מהר"י עייא"ש ז"ל בעפרא דארעא מערכת א' אות ו' וכ"כ בנו"ב תניינא סי' קמ"ח וה"נ בסוגיא דיבמות הנ"ל אין שליחות ממש דהא האחים לא עשו אותו לשליח בפירוש וכן הצרות לא עשו אותה לשליח בפירוש ורק דהכוונה דזהו כמו גילוי דעת דניחה להו שיפטרו האחים והצרות והוי כמו שליח ושוב מצאתי בס' בית יצחק להגאון מלבוב