אב בחכמה סג

מילי לא ממסרן לשליח דלפום שיטת מהרי"ט הוא אפילו מבעלים לשליח מ"מ זהו דוקא היכא דהיה מילי לחוד אבל אם היה מקודם מעשה ממש אז גם על המילי אין עוד דין מילי ולהכי בבכורים צריך טעמא דבשליח אי אפשר משום דאינו. יכול לומר האדמה אשר נתת לי ולא משום דהוי קריאה דהוא מילי דזהו משום דמקודם היה מעשה ממש ההבאה לירושלים ולהכי אין עוד על המילי שאחרי כן דין מילי ולפום דברי המרדכי והיש"ש תליא הדבר היכא דהדיבור הוא גמר הדבר ואין אחריה עוד שום דבר כמו בהפרה י"ל דמודה מהרי"ט דלא הוי דין מילי בזה ומעתה לדברינו גבי חליצה הנה החולץ דצריך שיאמר רק לא חפצתי לקחתה ואין עושה שום מעשה וגם מאמרו אין עוד גמר הדבר דהא עוד לא חלצה נעלו כלל, הילכך הוי שלוחו שליח רק למילי דלא ממסרן לשליח אפילו מבעלים לשליח. אבל ביבמה הנה קריאת ככה יעשה דהוא אחרי מעשה ממש חליצת הנעל דהיא וכן שלותה עושה עושה בזה מעשה ממש להכי ליכא דין מילי גם על קריאת ככה, וגם הוא גמר הדבר דאין אחריה עוד שום דבר והיכא דהוא גמר דבר ליתא בזה דין מילי כמו בהפרה, אבל קריאות היבמה מאן יבמי להקים וגו' דהוא עוד קודם מעשה החליצה וקריאת מאן יבמי אינו עוד גמר הדבר כלל, א"כ איכא בזה דין מילי דאינו נמסר לשליח אפילו מבעלים למהרי"ט ושפיר י"ל דלהכי תנן במתני' מצות חליצה, בא הוא ויבמתו לבי"ד שנאמר וקראו לו דביבם כל מעשה החליצה שלו אין בו מעשה וקריאה דלא חפצתי הוא מילי, וגם היבמה אם דאפשר לה שתעשה שליח על החליצה ורקיקה וקריאת ככה יעשה, אבל לקריאת מאן יבמי מחוייבת היא בעצמה לבוא לבי"ד ולא שתשלח שליח שיאמר מאן יבמי להקים וגו'

ואמנם גם לפי"ז אכתי מנ"ל דמחוייבים להיות היבם והיבמה שניהם כאחד לפני בי"ד אחד בזמן שהיא קוראת מאן יבמי והא ליכא הוכחה מקרא דוקראו לו רק שלא יעשה היבם שליח ויבא הוא בעצמו לפני הבי"ד וכן היא צריכה לבוא בעצמה לפני בי"ד לומר מאן יבמי דעל זה נאמר ועלתה השערה שתעשה בעצמה הקובלנא ולא ע"י שלוחה אבל מ"מ יתכן שהיא תהיה לפני בי"ד אחר בעיר אחרת ותאמר בעצמה מאן יבמי פב"פ להקים לאחיו שם בישראל, והבי"ד יכתבו זה לעיר היבם כי היבמה בעצמה קראה מאן יבמי להקים וגו' והבי"ד דעיר היבם יקראו להיבם ויספרו לו שהיבמה שלו פלונית ב"פ שהיתה אשת אחיו פב"פ באה בקובלנא לפני בי"ד דעירה ואמרה מאן יבמי וכו' והוא בעצמו יקרא לא חפצתי לקחתה, ושלוחה של היבמה תחלוץ נעלו וירקה בפניו בשליחות של היבמה ותקרא ככה יעשה דמצד היבמה אפשר בשלוחה, ולית בה דין מילי כנ"ל

ענף ד'

ובירושלמי דיבמות פרק י"ב הלכה ו' ופרק ג' דסנהדרין הלכה ח' רבי יוחנן בעי ביבמה מי מרדף אחרי מי התיב ר"א והכתיב ועלתה יבמתו השערה, אמר ר' יוחנן יפה לימדני ר' לעזר ועיי' מרה"פ מש"כ בזה, ואפשר דהנה בגמ' דילן בסנהדרין (ל"א:) גמר דהיבמה הולכת אתרי היבם מדכתיב וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה וא"כ שפיר י"ל דהזקנים דכתיב בקרא ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים אינם זקני עירו כלל ורק דהיבמה בעצמה צריכה לעשות הקובלנא בבי"ד ולא ע"י שלוחה והבי"ד יכתבו זה להבי"ד דעירו ומדכתיב זקני עירו דמשמע ולא זקני עירה ידעינן דאין היבם מחוייב ללכת אל הזקנים דעירה דהיבמה הולכת אחרי היבם אם אין לה שליח ובספרי אמרו בפסוק ונגשה יבמתו אליו דמכאן דהיבמה הולכת אחרי היבם אם כן גם מאמר לא חפצתי לקחתה אומר היבם שלא בפני היבמה רק בפני הבית דין ואולם להירושלמי דגמר דהיבמה הולכת אחרי היבם הוא מקרא דועלתה יבמתו השערה אל הזקנים א"כ מבואר דסובר דהאי הזקנים הוא זקני עירו וכמ"ש הרלב"ג א"כ מחוייבת לעשות הקובלנא לפני בי"ד דעיר היבם וכיון דהוא פלוגתא דהבבלי והירושלמי הא קיימ"ל לעולם כהבבלי

ובזה אמינא בהא דירושלמי ביבמות שם פרק י"ב הל' א' דאמרו מצוה בזקנים, מנין אפילו הדיוטות תלמוד לומר חלוץ הנעל מכל מקום, ובגמרא דילן גמרינן הדיוטות מזקני עירו, ואולם הירושלמי לטעמו דסובר דהאי הזקנים הוא זקני עירו אם כן אי אפשר לומר דזקני עירו הם הדיוטים דהא בקרא המוקדם דהם זקני עירו כתיב השערה דמשמע סנהדרין כמ"ש התוספות ביבמות (ק"א.) ד"ה מיבעי והילכך להירושלמי מוכרח ללמוד ממקום אחר מחלוץ הנעל דסגי בהדיוטים וגמ' דילן סובר דזקני עירו אינם הזקנים דלעיל וא"ש

ובזה אתי שפיר הא דכתב הנ"י והטור דהיבמה הולכת אחרי היבם אפילו מבי"ד הגדול לקטן ממנו דלכאורה הוא פלא דבשארי משפטים כתיב צדק צדק תרדוף הלך אחרי בי"ד יפה וביבמה היא צריכה לילך