אב בחכמה נה

בחולין י"ב מאן דלא בעי כוונה לשחיטה ומשמע מזה דבמוקדשין דבעינן כוונה לשחיטה שאני וכשם שיתרץ רבינו יונה כך יתרץ הרמב"ם וכן נמי הא צריכין תירוץ לשחיטת חולין שעפ"י הש"ס דוקא אליבא דר"נ דלא בעי כוונה אבל לרבנן פסולה ולרבינו יונה למה פסולה ודברי הרמב"ם יתורצו נמי בתירוצו, ואולי מה דמסיים הרשב"א ומסתברא לי וכו' הוא אליבא דרבינו יונה ובין חליצה לשחיטה יש הרבה חילוקים, דבחליצה מה שבאה לבי"ד משוי אותם לשלוחים ובשחיטה מאן שלח להעומד ע"ג וד"ל וא"כ לפום שיטת מני"ר ראיה נצחת מהרמב"ם דאיהי משוי שלית ודוקא אשה ולדידי הא ביארתי בתשובתי שהרב ר"י רק מליצה תפס דהא בלא"ה אין חרש וחרשת יכולים לעשות שליח

(יד) הוא אשר אמרתי בדברי מר ורב גדלו לע"ע לא נכויתי, וכדי לעגן בנות ישראל וכדי לבטל מצות יבמין בכל מאורע, ואולי שלא יהיה חו"ש עיקר מצות יבום וחליצה בסכנה במדינתינו ושלא יהא אחריתה כאיסור פריעת ראש לאשה, או כקליפת הסרכות שמדאין הצבור יכולים לעמוד בהם התירו לעצמם, להכי צריכין ראיות יותר וחזקות לאסור, ואם רק ישנן בודאי ימצא אותן כהדר"ג דכל רז לא אניס ליה וכן על כהדר"ג לדבר גם מתורת פועל אשר זה כל חידושי וכת"ר לא נגע ולא פגע ומה שהגיד לי בע"פ מתוספתא דבכורים חפשתי ולא מצאתי ובבקשה להראות לי המקום ויבאר דבריו שם, כן אחרי בקשת סליחה רבה יטריח כהדר"ג לציין לי התוספתא אשר העיר כ' חותנו רשכבה"ג ומצוי לה גם מהגאון הר"י מפאנאוועז כי אשר הגיד לי בע"פ נעלם ממני וכו', המחכה לדברי גאונו בקרוב ולקבלה על מכתבי. יהושע חיים בלא"א הרב ר' זכריה מענדיל ז"ל מטוסאוו רב בקיאב פאדאל

מלואים

זה לשון הרב קרית מלך רב. בה' אישות פ"ו. איך שיהא הרב הנזכר לעיל (הוא הרב אליהו אלפנדרי בספרו מכתב מאליהו) ליישב דברי הרב העיטור ורבינו ירוחם כתב דהם ס"ל דאין תנאי בחליצה אין הכוונה כמו שהבינו כל הראשונים משום דאין מעשה החליצה יכול לעשות עי"ש אלא דוקא כשאין התנאי יכול לעשותו ע"י שליח ועפי"ז פי סוגיין דפ' המדיר באופן אחר וז"ל דאעיקרא דדינא מאן דסבר דהמקדש ע"ת ובעל דצריכה גט דזו היא דעתו של מקשה הנה הוא טעמא משום דמעשה הבעילה מוכיח מתוכו דאחולי אחליה לתנאיה דאל"ה האיך גמר ובעל במקום ספק שאפשר שלא יתקיים התנאי והקדושין אינם כלום ובעילתו ב"ז, וכדי לקיים סברתו מייתי הא דחליצה מוטעת כשרה ופי' ר"ל שאמרו לה חלוץ לה ובכך אתה כונסה ואף ר' יוחנן לא פליג אלא מפני שלא מתכוין לפוטרה וכל כי האי הוי פסולה דרבנן ואיך תני כשרה אבל הא מודי מיהת דהוה חליצה מדאורייתא והשתא איך הוה חליצה כשרה לר"ל וחליצה פסולה מיהת לר' יוחנן הא ע"מ לכונסה חלצה וכיון דלא מצי כונסה ליתא לחליצה כלל אלא ודאי כיון דהתנאי סותר המעשה דאם יש כניסה אין חליצה אמרינן דאחולי אחליה לתנאיה ומשני דלעולם לא אמרינן אחולי אחליה לתנאיה וטעמא דחליצה ע"מ לכונסה הוי חליצה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היינו משום דתנאי כזה א"א לקיימו עי"ש דאין שלית כונס אשה בעד משלחו ואנן ילפינן מבני גד וכו' ופריך עלה והרי ביאה דא"א לקיימו ע"י שליח וכו' פירוש דמפרש המגרש תניא הר"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הר"ז גט ומשני דאיתקוש הויות להדדי עכ"ל

וכל מי שעינים לו יראה שראש המדברים בעיגונא דאתתא אומר בשם שני עמודי הוראה דלית לן כלל בשום מקום דחליצה א"א ע"י שליח ומי יכחיש שבעל העיטור ורי"ו לא חזי לאיצטרופי להיתר או לחשב לפחות דעתם כדי לעשות ס"ס דפלוגתא ותיתי לי שבתשובתי להרה"ג ממאסקאווא קיימתי מסברא דהרי"ו לא ס"ל הא דכתבו שאין חליצה עי"ש מדין תנאי בחליצה יעויי"ש

עוד יעיין בראב"ד ומלחמות בפ"ב דביצה לדף כ' ויראה אמיתת סברתי מה שכתבתי בקונטרסי באות ח' דאם לא חלה עדיין המעשה התנאי קיים וחלות המעשה קודם מזיק לתנאי ולכן אם אי אפשר לעשותו עי"ש, כמובן לעת קיום התנאי וצריך לגמור המעשה בעצמו דהיינו תיכף קודם מילוי התנאי א"כ התנאי בטל ועיי' בתפארת ירושלים פי' המשניות דפ' המדיר אומר ג"כ סברא זו שהיא יסוד גדול בהיתרי ואם כי בלשון אחר אבל הכוונה אחת ויעויין ג"כ בתשו' שאילות שמואל לבעל תנא תוספתא חא"ח סי' ד' שחושב ג"כ עיקר להלכה הטעם דאחולי אחליה לתנאיה ודלא כהרה"ג רא"ד שלוחם בכל כחותיו להוכיח שעיקר להלכה הטעם שא"א לקיים עי"ש.