אב בחכמה נא

אמרינן ולחומרא לא אמרינן דהוה לה לחוב וזה אמת אבל איזה זכות לא מבואר בש"ס ובאמת אין הזכיות שוות דבאחין הוה זכות פשוטה זכות דמצוה דאנן סהדי שזה זכותו אבל בצרה דמצוה ליכא בה כמו ביבמה עצמה כמבואר בקונטרסי מסקנת גדולי ההוראה ואדרבה אשכחן בש"ס דזימנין דמרחמא ליבם גם בדרך כלל שום צרה לא תרצה לזכות צרתה ואדרבה בש"ס חשיב תמיד דסניא ליה ויש גם שמכוונת לקלקלה ומאין לנו הפשיטות בכאן דעושה לה זכות וע"כ לומר דהזכות הוא שהתורה במשפטיה הצודקים יחדיו זכתה לה וזכות כזה אינה באחין והוא ע"פ מה דאיתא בשו"ע חו"מ סי' קע"ו סעי' כ"ה דשותפים אם יודע השותף הא' שחבירו תובע בבי"ד מה דמתעני מן דינא גם עליה דידיה הדר ולא כן הנתבעים ולכן הזקוקה שהיא התובעת כנוס או פטור זכתה התורה שכל מה שתעשה יועיל גם לחברותיה כיון שסוף סוף רק בית אחד בונה או חולץ ולא כן באחים שהם הנתבעים שאלולי זכות דמצוה שהאח מזכה את אחיו לא היה מעשהו שייך כי אם לדנפשיה ולכן החליטו רז"ל לפי"ד הריטב"א שבדידיה דהוה זכות מצוה גם בחליצה גרועה ופחותה מהני לאחין כיון דיש דעת אחרת מזכה ומדחשב ח"פ לנפשיה למצוה מגו דזכי לנפשי זכי גם לאחין ולא כן בצרות שרק התורה זכתה להן, ודאי לא זכתה כי אם בחליצה מעליא כרצון התורה זהו ההסבר לדעת הריטב"א לפע"ד ואין מכאן ראיה דלא מהני שליחות לצרה גם בפועל ממש

(ג) במכתבו באות ג' ובאריכות בקונטרסו באות י"ט מביא כהדר"ג מהחולץ ל"ו. דאין חולצין אחר ט' דמצרכה כרוז לכהונה וטוען כת"ר הא תנאי בגט לא פוסל לכהונה וא"כ למה לא יעשה תנאי אחר ט' דאם יש במדה"י ולד של קיימא לא תהא חליצה וע"כ דאי אפשר בתנאי בחליצה מפני שא"א להתקיים ע"י שליח בטח ידוע לכהדר"ג דברי המל"מ פ"ו מגירושין בפיסקא המתחלת וראיתי להטור באה"ע סי' ל"ח בדברי המגיה שמייתי בזה פלוגתא היכי דהיה תנאי בקדושין אי יכול לגרש קודם קיום התנאי בממ"נ ולדעת הב"ח והב"י ורמ"א אין יכול מחשש שיאמרו גרושה הותרה לכהן והמהרי"ט פליג ע"ז ועיי' מזה בב"ש סי' ל"ח סעק"כ שמביא ג"כ סברת הב"ח אך גם דס"ל בגט שאין חשש בתנאי אני שואל מנין לכהדר"ג שגם בחליצה היא כך ואולי בגט שהאיסור לכהן מדאורייתא לא החמירו כ"כ שלא יאמרו ובחליצה דרבנן החמירו יותר אפילו בתנאי ולא אמרינן תנאי מידע ידיע כידוע מש"ך יור"ד סי' פ"ז ומכמה דוכתי שבדרבנן החמירו עוד יותר ואני מוסיף לשאול מטונך ואף אם אין תנאי בחליצה מה בכך הא באמת גם בלי התנאי אין החליצה במקום ולד של קיימא כלום ורק אנו משתמשים בתנאי כדי דלהוי ידוע ויתפרסם גם למתן דשמע בהא וזה נשיג גם בשאין התנאי עושה דבר תחבולה נגד הטועים. ואף אם יאמר כהדר"ג שאם נעשה תנאי בחליצה זו שאחר ט' יבואו לעשות תנאים בשארי חליצות, קשה ג"כ למה דוקא תנאי מועיל יכריזו בעת מעשה שאפשר שהחליצה אינה כלום ושמע מאן דשמע מהחליצה וע"כ כסברת הרשב"א שכ"ז שאין הוכחה בכאן בזו המדינה אף ביש לתלות בהיתר חיישינן לחשדא בחליצה וסרה גם קושיות מני"ר דגם התנאי לא יועיל כיון שהולד במדה"י, ואני מתמה עוד ביותר על סיום דברי כת"ר בקונטרסו שבין להרשב"א ובין להרמב"ם וכו' קשה, דלהרשב"א ודאי לא קשה כלים

(ד) באות ד' במכתבו מביא מהא דיבמות ק"ו איתא גט מוטעה לעולם פסול וחליצה מוטעת לעולם כשירה, בזה העירותי את אוזן כהדר"ג בביתו דבשאילתות ליתא לתיבת לעולם ואם גם הגירסא כך הסביר אותה הרב הנצי"ב דלעולם הכוונה אפילו בכך אתה כונסה עיי"ש בהע"ש פ' תצא

(ה) באות ה' מה דבלא טענת משטה צריכה לשלם ותי' יפה דאחליה לתנאי רק שלא תהא הכשר החליצה תלוי בתשלומין אבל עצם הממון לא מחיל וא"כ איני מבין סיומא דמר דבטענת משטה הדרא הקושיא דלהוי רק ספק וכי איזה ספק יש היכי דהחליט בעצמו שהכשר החליצה יהיה מכל מקום ובעיקר הקושיא דמ"ש מקדש על תנאי ובעל סתם היא קושיות הלח"מ באמת יש לתרץ ע"פ הרשב"א בתשובה הובא במל"מ פט"ו מטוען באחד שמכר כרם לחבירו וב' עדים מעידים שהיה תנאי במכירה וב' אחרים מכחישים אותם והשיב הרשב"א דכיון דהמכירה ודאי והתנאי ספק דתרי ותרי אין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ שפיר יש לחלק דבחליצה שהיא ודאי והתנאי ספק דאימר אחליה אין ספק מוציא מידי ודאי חליצה משא"כ במקדש על תנאי שאין עליה מומין או נדרים דהוי של עבר ואי לא אחליה לתנאי אין כאן קדושין כלל דהא בשעת הקדושין לא היה עוד ספק כלל והוה רק ספק ואין שם ודאי דיוצא מן הספק וד"ל ואפילו יהיבנא לחילוקו של המל"מ דדברי