אב בחכמה נ

בגמ', והשי"ת ינחנו במעגלי צדק למען שמו הגדול, אבא דוד בלא"א הר"י ז"ל מדווינסקי. תרפ"ו עש"ק ב"ב פה מאסקאווא

מש"כ בדברי מהרי"ט ח"א סי' קכ"ז ימחול כת"ר שיחיה לעיין בדבריו שם שכתב בהדיא דא"י להקדיש ע"י שליח, גם מש"כ בכוונת תוס' נזיר י"א דר"ל מחמת סמיכה ותירצו דמביאים יסמכו אינו נכון דמבואר בתמורה ו' דבתר מתכפר גבי קרבנות נזיר ג"כ לענין תמורה וה"ה לענין סמיכה וכמ"ש תוס' מנחות ס"א ע"ב ועויי"ש וגם בכוונת הקושיא מחמת סמיכה הא אטו מחמת סמיכה דאינו מעכב מיקרי א"א ע"י שלית שלא יהא תנאי, הדבר מתמיה, ואכפול עוד הפעם שישים עיניו במש"כ מתחלה ועד סוף וימצא מרגוע. הנ"ל

כבוד רב האי גאון ורב רחומאי המאור הגדול מעוז ומגדל וכו' הר"ר אבא דוד גאלדפיין שליט"א אב"ד דק' מוסקבה

רצוף בזה יקבל קונטרסו הנפלא והעתקת תשובתו אלי ומכתבי זה הוא תשובה מאהבה על כל דבריו בנוגע לדינן של האומללות. והנה בתחילת דבריו במכתבו הבהיר הביא תנא דמסייע לי, את דברי הרשב"א גיטין ל"ד דאע"פ שמפורש בכתובות ההיפוך ובגיטין סתם אבל כיון דבכתובות לאו דוכתא לא משגחינן למילף דין. ועל דא אמינא יישר אבל כהדר"ג תותר למצוא הדין גם ביבמות במשנה מ"ג ע"ב ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה הרי חליצה דומיא דביאה דוקא של אחת מהן ולא ע"י אשה אחרת ומתחזק ע"י הירושלמי פ"א דקדושין דמ"ט לא תני בחליצת חבירתה וכו' מתניתא ביבמה א' מה צריכה ב' יבמות, ולכן מסיים דאם נימא דגם חליצה לאו דוקא חבירתה אלא אף אשה אחרת לא תירץ מידי דאף ביבמה אחת לאו דומיא דביאה. זה תוכן דברי חכמתו באות א' במכתבו, וע"ז אמינא

(א) לולי פני האמת אני נושא הייתי אומר מכאן ראיה דלמה אשמועינן דין דלא מהני שליח דוקא גבי צרה וע"כ שאדרבה לגבי דידה מהני גם שליח והוא כדעת הרצה"ח הובא בקונטרסי דהמניעה מצד הקריאה דהוי מילי וכדעת רוב הפוסקים דמילי לא ממסרן לשליח לא שייך כ"א משליח אחד לשני ולכן בדידה דהוה שלוחה שליח א' מהני ובצרתה שהיא בעצמה ב"כ אינה לא יותר משליח ושלוחה הוי שליח שני אשמועינן במשנה דלא מהני והייתי מתחזק בראיה גדולה אבל באמת אין כאן לא ראיה ולא סתירה דגם הירושלמי לא בעי שיהא דין החליצה דומיא לדין הביאה רק בא לסתור הס"ד דגם סתמא הוה כמפורש בפירוש גם חבירתה וע"ז אמר בירושלמי דהא ליתא דגם ביאה נאמרה סתמא ושם אי אפשר לומר שכך הדין גם בחבירתה, ומסקנת הירושלמי דמה צריכה ב' יבמות אני שונה פשוט דלהירושלמי מיירי כאן בקנינים ולא בקונים בנשוא ולא בנושא וא"כ אדרבה כי היכי דחברתה שהיא נושא אחר בנשוא זה של קנין החליצה לא צריכה גם שלוחה שהיא נושא אחר בנשוא זה לא צריכה, ואם יש צל ראיה אדרבה יש לאידך גיסא דאלו אפשר היה כאן לומר סתמא קאמר היינו אומרים שכולל אחרת ג"כ וא"כ בכל המקומות בש"ס שנאמר חליצה בדידה ולית סתירה למימר סתמא קתני כולל גם חבירתה וגם שלוחה והוא עוד כ"ש מחבירתה שיש פלוגתא אי שליחותא עבדה

(ב) באות ב' במכתבו מביא מהא דק"פ צריכה חיזור ובקונטרסו כ' וכ"א מאריך טובא בזה, אבל אני הפעוט איני רואה סוף סוף מאן אמר ליה דגם שליחות בפועל ממש לא מהני ואולי מהני וזה בעצמה היינו החיזור דמה לי היא בעצמה חוזרת על כל האחין או שלוחה בחריקאה, ואם כוונת מני"ר דלמה לא תהני גם בתורת זכות בזה אמינא שאע"פ שבש"ס אמרו לשון אחד שלוחותייהו דאחין שליחותייהו דצרות מ"מ הא חזינן דשאני כבריטב"א שהביא מני"ר וההסבר לפע"ד דהא ודאי דלא מיירי בש"ס משליחות בפועל ממש דהא מהני אפילו ביש אח קטן דלפי הרמב"ם בה' גירושין קטנה לא מציא למיעבד שליח מדצריך להיות בעדים ואין מעידין על הקטן וכן אפילו ביש אח מומר אפילו להפוסקים דאין שליחות למומר, וע"כ דבש"ס מיירי רק משליחות בתורת זכות, וכן בבה"ג בה' עריות בדף נ"ז פליג גבי צרה בין לקולא בין לחומרא ואם הוי שליחות ממש מאן פליג ליה, וע"כ דהשליחות הוא מצד זכות ולכן לקולא דהוי לה זכות