אב בחכמה מט

בס"ד, וגם למסקנא גזה"כ הוא בחרש לבד ולא בכה"ג ויש לנו אריכות דברים כתבנו במק"א. וגם מה שרצה לסמוך על תשובת הרא"ש בודאי תמיהא גדולה, אם כן גם אלם יחליץ ופליאה בעיני איך כתב זה דברא"ש הא כתב מה"ת מיבם אף דמדרבנן אינו מיבם מ"מ לא פלוג, ויתכן בח"ע לא בעי קריאה ויש לעיין בסוגיא דיבמות ק"י ע"א דלא משכחת בחרשת חליצה הא משכחת בח"ע אם טעם חרשת הוא משום קריאה כמבואר שם בהדיא וכמ"ש תוס' דמהני בי"ד לכוונה

וגם מה שכתב הנך תנאי דס"ל דלא בעי ראוי לביאת מים הרי אינו בעי ראוי לבילה זה בעיני שגיאה גדולה להעלות על הדעת דס"ל דלא בעינן כלל ראוי לבילה דלא ס"ל אלא גבי ביהס"ת דליכא קרא כלל דבעי דהא כתיב בשרו והרי הריטב"א בקדושין כתב דבאמת הוי רק מדרבנן לכן ס"ל דגם מדרבנן לא בעי אבל לומר דפליגי על עיקר דין דבעינן ראוי למצוה וראוי לבילה זה לא אמר אדם מעולם דא"כ מ"ט לא משני הך דיבמות (ק"ו) ולמה דחק בזה ולא משני כר"ע דלא בעי כלל ראוי אע"כ רק שם וכמ"ש ואתפלא מאד מה ראה על ככה ובאמת אין צריכין לכ"ז דכבר כתבנו דעיקר חליצה א"א ע"י שלית כמו שביארנו בס"ד

והנה במה שכתב דיש לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק והביא מש"כ הג"פ בשם הרד"ך הג"פ לא הביא כל דברי הרד"ך והרי כתב שם דאנן א"א לסמוך על דעת יחיד והובא דבריו בד"מ אה"ע סי' קכ"ז כל דברי הרד"ך וכמדומה לי שאשתמיט דברי הד"מ בשם הרד"ך, ועי' בס' כסא דהרסנא סי' קנ"ז שכתב דא"א זה ע"ש, וג"כ לא הביא דברי הד"מ בשם הרד"ך, אף שהראיה שהביא מהך דיבמות צ"א ע"ב לסברת הח"מ דמ"ט לא סמך על רש"י אין ראיה כלל דהא אכתי בעי גט דלא להצריך גט לא הוי כלל שעה"ד אבל עכ"ת הרד"ך והד"מ כתבו בהדיא דא"א לסמוך על דעת יחיד וכ"ש אם כבר נדחה וכמבואר בנדה, והנה הראי' מעדיות וכפי' הראב"ד דמשמע אף בדאורייתא אמנם ברמב"ם שם פי' בהך דאמר למה הוזכרו כדי לבטלן דר"ל למה הוזכרו דעת יחיד היכא דלא סמכינן עליה אף בשעת הדחק עיי"ש הרי לדברי הרמב"ם אין לנו ראיה כלל לסמוך דהא פי' בהדיא דיש אשר אין סומכין עליו אף בשעת הדח"ק ולא ביאר אם ר"ל כעין סברת ח"מ אם הפלוגתא היתה בשעת הדחק דהו"ל לפרש זה וגם לא משמע דר"ל אם היחיד הוא מחמיר דלא שייך לומר דהוזכר לסמוך בשעת הדחק דלא משמע מדבריו, דמשמע דאף במקיל יש אשר אין סומכין עליו ואנן לא נדע האיך לסמוך וזה כסברת הרד"ך שהובא בד"מ רק אמוראים יכולים זה לסמוך על דעת יחיד וכמ"ש

וגם נראה ברור דהא דסמכינן על דעת יחיד הוא דוקא אם הורה לעשות וכמבואר בריש הוריות, דכ"ז שלא הורה לעשות לא נגמרה הוראתו, ואולי זה ר"ל הרמב"ם היכא דלא הורה לעשות למה הוזכר ובודאי אם חזר מהוראתו אף אם נימא דלא הוי חזרה כלל אבל בודאי זה לא מיקרי הורה לעשות וגבי הוראת בי"ד בודאי בכה"ג לא הוי הוראה וא"כ א"א לסמוך עליו גם בשעה"ד כיון שלא הורה לעשות לא נגמרה הוראתו, זה נ"ל ברור אף שלא מצאתי זה מבואר בהדיא וגם יש לי ספק אם גם לרבים המחמירים איכא קולא ופסקינן להקל אם יתכן בכה"ג לסמוך על היחיד להקל דא"כ הוי כקולתן של זה וזה כמבואר בפ"ק דעירובין וכבר כתבנו זה איזו שנים לענין להקל בענין עגונה, והבאתי ראיה נפלאה מהך דיבמות קכ"א גבי רעי' אם לחומרא כמאן עבדי יעיי"ש בזה היטב ומ"ט לא אמרי דסמכי על ר"מ דס"ל גם במים שיל"ס ג"כ יכול לחיות א"כ הוי ספק אישתהי דהוי להקל וכן פסק מהרי"ט בת"ב היכא דהוי ספק אם מת אח"כ הוי ספק אישתהי עיי"ש אלא ע"כ כיון דקיימ"ל כרבנן דמים שיל"ס מותרת להנשא אם שהה עד שתצא ולא כר"מ א"א להקל לענין אישתהי כמ"ש וכתבנו באורך בזה והענין צריך רוחב לבאר כל הפרטים ועכ"פ ברד"ך וד"מ ובכסא דהרסנא מבואר דא"א לסמוך גם בשעת הדחק וגם כתבנו מפיה"מ להרמב"ם ויש לנו אריכות דברים בענין הרד"ך מה שהקשה מברכות כתבנו במק"א וכ"ז כתבנו להתלמד במק"א אבל כאן כתבנו ראיות עצומות דא"א ע"י שליח ולא הוי חליצה כלל

סוף דבר לא מצאתי בדברי כת"ר שי' דבר אשר אסכים ואבקשו מאד לחמול על האמת כי אם יעיין בדברי אלו יראה שהדבר ברור דא"א לעשות מעשה חליצה ע"י שליח, אף שליח דידה, כפי שביארנו בחסד עליון ואבקשו אם ימצא מה לדחות את דברינו יכתוב אלי ונעיין עוד בזה

והנני ידידו מכבדו ומברכו בכל מילי דמיטב כו"ה למען מצות חליצה שלא לעקור הלכות קבועות