אב בחכמה מז

חליצה מוטעת כשירה הוא משום דא"א ע"י שליח א"כ לא יתכן זה וברור כמ"ש דא"א לפרש באופן אתר

והנה מה דהקשה הירושלמי בקדושין מ"ט תני בחליצה וכו' לכאורה למד"א חליצה פסולה צריכה חיזור הוא דוקא וצ"ל דדקדק למד"א אין צריכה חיזור, ואולי זה כוונתו מה דסים מה צריכה ליה בב' יבמות ואינו מובן כלל מה ספק הוא הא מבואר כן במשנה יבמות, אבל ר"ל משום חיזור ור"ל כתירץ גמרא יבמות כ"ז בין למפטר נפשה למיפטר צרתה עיי"ש וזה יבמה אחת אי"צ חיזור משא"כ ב' יבמות ואכתי יש להתיישב בזה

והנה במקדש חציה שפחה וחציה ב"ח מבואר בח"מ דביאה שלה אינה פוטרת צרתה ולא כב"ח וב"ש דחליצה שלה אינה פוטרת ג"כ, א"כ משכחת שפיר לכו"ע דבעינן דוקא חליצה שלה וכמ"ש. ויתכן דירושלמי ס"ל שם דאינה מתגרשת כמו דח"ע וחב"ת א"י לגרש עיי"ש וה"ה דאינה חולצת מחמת ק"ש כמו בגט, אבל ברא"ש גיטין מ"ג מבואר בשם רמ"ה דמתגרש בגט עיי"ש וכמ"ש הב"ש בהדיא דחולצת ג"כ אלא דאינה פוטרת צרתה משכחת כמ"ש, ויש לי עיון על תוס' קידושין (י"ד.) על דאמר שם דתהני חליצה בא"א מק"ו דיבמה, דשאני יבמה דהוי רק לאו משא"כ א"א מיתה עיי"ש ברש"א, ולכאורה ניחא היטב דמשכחת בח"ש וחב"ח דהוי רק ל"ת לחוד ובזה שפיר איכא ק"ו דתהני גם חליצה וכיון דהיא אינה לוקה לא יביא הוא אשם כמבואר בתו"כ וכריתות י"א ופלא על תוס' שלא תירצו כן, וניחא בזה גם קו' רש"א שם דכל חד וחד וכו' דק"ו הוא רק בת"ש וכו' ולא בא"א וניחא היטב. וסבור הייתי לומר דס"ל לתוס' דח"ש וחב"ח לא אפשר כלל בחליצה דמעשה החליצה פסולה מחמת החצי שפחה דפסולה לחליצה, וכהך דר"ה כ"ט אף לעצמו אינו מוציא וכהך ירושלמי דקידושין שכתבנו, ומעתה ג"כ מוכח מתוס' דא"י לעשות שליח דאל"כ ניחא דאיכא ק"ו בח"ש וחב"ח והחליצה תהיה ע"י שליח דידה וניחא היטב כמ"ש אף די"ל כיון דהיא אינה יכולה לחלוץ מחמת הח"ש א"א גם בשליח עיי' בקדושין (כ"ג:) גבי עבד, אבל אין זה הכרח אבל הב"ש הא כתב בהדיא דרק אינה פוטרת חבירתא זיקה גמורה אבל היא נפטרת בחליצתה, א"כ ניחא היטב קושיות תוס' בס"ד כמ"ש

גם י"ל דר"ל בא"א דבן ט' שבא על יבמה דמבואר דף י"ט דפטור ממיתה וקונה מה"ת ושפיר איכא ק"ו, ותוס' ג"כ פירשו לקמן דר"ל א"א שנתייבמה עיי"ש, וגם זה נכון לפירש"י, ותוס' לא תירצו לסברתם שם. אבל מה שלא תירצו בח"ש וחב"ח לא אפשר להלום אם הדין כב"ש וכמ"ש בס"ד דזה נכון מאד ויש לי עוד אריכות דברים מבואר אצלינו במ"א מזה

(יד) והנה התוספתא דתולין שהובא בעיטור כשר באשה פסול ביבמה, כשר ביבמה פסול באשה דהגאון פי' לענין אם אמרה מת תנשא ולא פי' הא דכשר ביבמה וכו', והעיטור פי' לענין גט וחליצה נראה עוד דר"ל ביבמה לענין דגבי ביאה דיבמה לא מהני תנאי וכבר כתבנו בזה באורך בקונט' דהא הגמ' פריך דביאה אי אפשר ע"י שליח ומשני דאיתקוש הויות להדדי וזה שייך גבי אשה אבל יבמה הא ליתא אל ביאה לבד ולא כסף ושטר לא שייך איתקוש הויות להדדי ולא יליף מאשה כלל. ועוד טעם דלא שייך תנאי בביאה דיבמה דהא ביאה הוי ג"כ בע"כ, אמנם נפ"מ בטעם ראשון להא דמבואר ביבמות נ"ו וכן פסק הרמב"ם דבנפלה מן האירוסין ביאה באונס לא קנאה לכל אבל לטעם ראשון דלא שייך איתקש להדדי ולא מהני כלל תנאי משום דא"א ע"י שליח קנאה לכל וזה כוונת העיטור במאמר תנאי דאם א"א ע"י שליח לא הוי תנאי כגון חליצה וכדומה לה וזה סתום וכבר עמד בזה המכתב מאליהו להגאון רא"א ז"ל בעל סדר אלי' רבא, אבל ר"ל ביאה דיבמה דהוי כחליצה ולא מהני תנאי כלל וכמ"ש וזה ר"ל התוספתא כשר ביבמה פסול באשה ר"ל ביאה מוטעה דגבי יבמה כשרה ולא לגבי אשה דאיתקש הויות להדדי משא"כ ביבמה וכמ"ש וכשר באשה פסול ביבמה יש לפרש דר"ל דגבי אשה כסף ושטר מהני ולא ביבמה ומשו"ה כשר ביבמה ביאה מוטעה דלא מהני תנאי ופסול באשה דמהני תנאי דגבי אשה שייך תי' דאיתקש הדדי משא"כ גבי יבמה דליכא אלא ביאה וזה כפתור ופרח בס"ד, וגם יש לפרש לענין אשה בעי גמר ביאה כמבואר פ"ק דקדושין משא"כ ביבמה דקנאה בהעראה כמ"ש הרשב"א ור"ן, ונכון בס"ד

(טו) והנה מרש"י שהובא בשט"מ כתובות שם שכתב דלא שייך לומר גבי חליצה דאיתקש יציאה להויה דחליצה לאו יציאה משמע קצת דלא כמ"ש דאם נימא דגבי ביאה לא מהני תנאי דלא איתקש להדדי א"כ ניחא גם גבי חליצה דהא איתקש חליצה לביאה ולא להויה דשאר נשים כמו דלא ילפינן