אב בחכמה מו

ומשום צנועות לבד לא תקנו כמו גבי מת ואם זה אמת יש לפרש התוספתא כעין פי' הגאון שבעיטור אבל לא חליצה מעושית דזה נגד מסקנת הגמ' ביבמות כמ"ש אלא ר"ל בתנאי והיה אנוס דגבי גט כשר וגבי חליצה פסולה דיש אונס וכמ"ש וזה דבר נכון לדברי הש"מ אבל לתוס' דמשמע דס"ל דמשום צנועות ג"כ תקנו א"כ גם בחליצה אין אונס, ובאמת ברש"א שם כתב בהדיא בקושיות תוס' דאיכא גם משום פרוצות עיי"ש בזה ומתוס' שם שכתבו גבי אונס דלא שכיח לא שייך לא משום צנועות ולא משום פרוצות משמע ג"כ לכאורה דגם משום חדא תקנו ודלא כשט"מ א"כ ה"ה בחליצה וכמ"ש אבל אחר העיון ק' תוס' הוא שפיר אף אם נימא כשט"מ דדוקא משום צנועות ופרוצות אבל משום חדא לא תקנו אפ"ה שפיר הקשו וג"כ שפיר כתבו גבי אונס דלא שכיח ליכא לא משום פרוצות ולא משום צנועות דאי הוי חשש עדיין משום צנועות או פרוצות הא לא תקנו בזה דאין אונס תקנתא דצנועות ופרוצות, וכמ"ש בהדיא החכם צבי סי' ס"א לדחות דברי התה"ד בחלק כתבים, ומעתה דכוונת תוס' כן שפיר צריכה למימר דליכא תשש צנועות ולא חשש פרוצות אף דמשום חדא לא תקנו דאי אכתי איכא חשש באונס דלא שכיח משום חדא דצנועות או פרוצות נהי דמשום זה לא תקנו אבל מעתה לעולם הדין דיש אונס בגיטין כיון דאכתי איכא חשש דאונס דלא שכיח א"כ לא תקנו החשש אלא לחדא לבד ומשום חדא לא תקנו, וזה כוונת הגאון מהרי"ם שי"ף לפרש כוונת תוס' גבי מת הא אכתי נשאר חשש צנועות ופרוצות עיי"ש, ולפי פי' אף אם נימא כסברת שט"מ דליכא משום פרוצות אבל כיון דאכתי יש חשש לצנועות א"כ לא תקנו לצנועות אלא לפרוצות ומשום פרוצות לבד הא לא תקנו, וזה ברור כפתור ופרת דאף אם נימא כסברת כ"מ שפיר הקשו תוס' ויתכן דג"כ ס"ל דוקא משום תרתי תקנו ולא משום חדא וכמ"ש ומעתה גם התוס' יתכן דס"ל דגבי חליצה יש אונס דלא שייך גבי חליצה משום פרוצות וכמ"ש ויש לפרש התוספתא כמ"ש למעלה בס"ד לענין אנוס בתנאי

(יב) והנה מה שתירצו קלא אית ליה שעמד בדו"ח שם הא פרוצות לא חיישי לקלא ולפי האמור בכוונת תוס' ניחא היטב וכמ"ש ובאמת גם אם נפרש קושיות תוס' כפשוטה כפי הבנת הרש"א ג"כ ניחא מה שתירצו קלא אית ליה גם גבי פרוצות ולא דמי כלל מה דפרוצית לא חיישי לקלא דהתם ר"ל קול דלא איתחזק בבי"ד דקיימ"ל דלא חיישינן ותנשא קודם ושוב גם אם יתחזק בבי"ד הא הוי קלא בתר נשואין ותיכף שיוצא קול תנשא משא"כ גבי מת דקלא אית ליה תיכף תוך יב"ח דעדיין אסורה להנשא מחמת התנאי עד אחר יב"ח ובתוך כך יוחזק הקול בבי"ד ושוב לא תנשא דהא מפקינן ולא שכיח שיוחזק הקול עד אחר יב"ח ודמי לאונס דלא שכיח וזה כפתור ופרח בס"ד

(יג) והנה י"ל עוד אף אם נימא כפשטות תוס' וגם גבי חליצה אין אונס מ"מ יש חילוק בין גט לחליצה בדין אונס והוא דהגמ' מביא ממת דאין אונס ומשני דשאני דניחא דלא תק"י עיי"ש ולכאורה אף דקיימ"ל אין אונס ג"כ צ"ל תירוץ זה דניחא וכו' דהא התוס' כתבו דגבי מת לא שייך טעם דצנועות וכו' דקלא אית ליה ולפי פשוטו שכתבנו כפי הבנת הרש"א ע"כ נשאר טעם דלא ניחא דתק"י הוא גם לפי אמת ובזה האיר ד' עיני לישב דברי הר"ן בגיטין שכתב לישב קו' תוס' (בדף ע"ו:) מה דמבעי במעכשיו אם שרי לאלתר דהקשו מ"ט לא הא כיון דמת בודאי לא יבא, וכתבו מחמת גזירה, והר"ן כתב כיון דלא עלה על דעתו דימות א"כ לא רצה לפוטרה לאלתר עיי"ש בזה היטב ואי אפשר להלום הא אכתי מה הועיל הא מ"מ אמר מעכשיו והגט חל מעכשיו מ"ט לא תהא מותרת לאלתר וע"פ הסוגיא דכתובות שכתבנו דהא הוי אונס אלא הטעם דלא ניחא דתפול ק"י א"כ שפיר כתב הר"ן דאפשר דניחא ליה רק שלא תפול אחר י"ב קודש וזה כפתור ופרח בס"ד בטעמו, ואם זה אמת יתכן דזה שייך רק גבי גט אבל גבי חליצה אם יש אחין אין טעם זה שייך דהא נופלת מחמת המת ולא מחמתו כלל, ושפיר י"ל אונס משום דקלא אית ליה, ואם זה אמת יש לפרש התוספתא כה"ג כמ"ש למעלה אבל כ"ז אכתי צ"ע במש"כ השט"מ שם בשם רא"ה מחמת לא פליג עיי"ש בזה וברור לי דכוונת תוספתא כמש"כ למעלה משום דין שליח וכבר ביארנו היטב ומסקנת דברים דדין שליח מבואר ביבמות כאשר כתבנו ודברי הכ"מ תימא גדולה כמו שביארנו בס"ד באר היטב דוקא חליצתה או חליצת חבירתה הוא דוקא מחליצה פסולה דצריכה חיזור ומריש החולץ דזה ראי' שאין להם תשובה כפי שביארנו בס"ד ובקונט' כתבנו ראיות רבות וכמדומה לי שדי בזה שכתבנו בס"ד באר היטב דע"כ זה לא יתכן בכוונת הגאון דהא העיטור כתב בהדיא במאמר תנאי דטעם