אב בחכמה מה

גם חליצה כשירה, ובלא רוצה אני גם גט פסול, ולא ראיתי מי שהרגיש בזה, ופי' הגאון מרפסין איגרי, ואולי אגב שיטפיה כתב זה, או ט"ס, דזה בודאי נסתר ממסקנת גמ' דיבמות כאמור

(ח) והברור דפי' תוספתא הוא דגבי גט שליח כשר וגבי חליצה פסול וזה מענין כשר בחליצה פסול בגט דר"ל גט מוטעה פסול וחליצה מוטעת כשירה משום דגט כשר ע"י שלית וחליצה פסולה וא"א ע"י שליח, וזה כשר בגט פסול בחליצה ר"ל שליח, וזה ברור כשמש כפתור ופרח, וגם מהך תוספתא ראיה דלא ככ"מ בדעת הרמב"ם דע"כ הא דכשר בחליצה הוא משום דא"א ע"י שליח דאי כטעם כ"מ ליכא הבדל בין גט לחליצה ובשלמא הך דיבמות ק"ו כתבנו דר"ל דהיה תנאי קודם כתיבה כרבי דאף אם מחל פסול אבל התוספתא דאמר פסול בגירושין כשר בחליצה הוא גם בגוונא דחליצה פסול בגט ע"כ כמסקנת גמ' כתובות משום דא"א ע"י שלית ולא משום דאחליה, וניחא הא דכשר בגט וכו', דר"ל שליח דמהני בגט ולא בחליצה. וזה טעם להא דמוטעה וכמ"ש

(ט) עוד תימה דברי הכ"מ מהא דכתב הרמב"ם בפ"י דגירושין דלא אמרינן אלא במגרש אשתו וכו' ומקדש על תנאי ובעל וכו' ותימה גדולה מה ענין זה לאין אדם בועל ב"ז הא בסוף פ"ז כתב גם אם מקדש על תנאי וכנס, וכמ"ש ה"ה ור"ן דס"ל דמחל וחל הקידושין לכן לא בעי עדים כלל עיי"ש, ופליאה דעת דלא הרגישו בזה, ועיי' בס' משפט צדק ח"ג שהובא תשובת ר"י לבית לוי שעמד בדברי הרמב"ם ולא הרגיש בתמיה זו דקשה מאד ומצאתי בר"ן קידושין בפ' האיש מקדש שכתב דראי' דרמב"ם ס"ל דחופה אינה קונה, וא"א לומר דשאני ביאה דאיכא וכו' אבל חופה דומה לסבלונות, דהא הרמב"ם כתב דאם כנס הוי קדושין וכו' ע"ש ולכאורה א"א להלום הא שם משום דאחליה לתנאי וע"כ כוונת הר"ן דהא דאמרי' דאחליה הוא ג"כ דאין עושה איסור ביחוד (ושוב ראיתי שכן הבין השער המלך בכוונת הר"ן בפי"ו דאישות ע"ש בזה) אבל לסברת כ"מ דס"ל דטעם חליצה כשירה הוא משום דבמעשה החליצה אחליה לתנאי, ולא מהני תנאי אלא בשעת מעשה וכמו גבי מקדש ובעל א"כ הא דכנס ובעל הוא משום דלא הזכיר התנאי בשעת מעשה א"א להלום כלל דברי הרמב"ם בפ"י דגירושין, דמה ענין זה להא דאין אדם וכו' וכאמור, אלא כהה"מ וכמ"ש למעלה ראיות דלא ככ"מ מסוגיא דיבמות ומתוספתא דחולין שהובא בעיטור

מסקנת הדברים דראיה ברורה ממשנה דהחולץ ומירושלמי פ"א דקדושין ומהך דחליצה פסולה ומהך דריש החולץ ומתוספתא דחולין פ"א שהובא בעיטור דלא מהני שליח בחליצתה ודוקא חליצתה או חליצת חבירתה וזהו הא דכשר בגירושין פסול בחליצה כמ"ש בס"ד, ראיתי בת"ב בתוספתא דחולין ופי' הוא רחוק דהא מדרבנן גם אחות חלוצה אסורה ואישתמיט ליה דברי העיטור בשם גאון שכתבנו בס"ד

(י) יש להסתפק בחליצה מעושית ואמר רוצה אני אני על תנאי מהו ומסתבר דלפי מה דמסיק דתנאי בחליצה כשרה הוא משום דא"א ע"י שליח גם בזה כשרה דהא אמר רוצה אני ותנאי לא מהני, אבל לס"ד משום דאחליה לתנאי כשרה יתכן זה רק בחלץ בלא כפיה אבל אם חלץ ע"י כפיה אין סברא כלל לומר דאחליה לתנאי דהא עשה החליצה בכפיה והוה כמו שהתנה בשעת מעשה דהוי תנאי ואם זה אמת יתכן לקיים פי' הגאון שהובא בעיטור ולא קשה ממסקנת יבמות דר"ל דנתרצה בתנאי דהחליצה פסולה ואם נימא כן גם הגאון ס"ל כס"ד דכתובות ולא כמסקנא וס"ל ככ"מ בדעת הרמב"ם, אבל זה אינו דע"כ התוספתא לא איירי בתנאי דאם ר"ל דפסולה מחמת התנאי הא בכה"ג גם בגט פסול מחמת התנאי וברור דא"א לפרש התוספתא דחולין באופן זה אלא ע"כ פי' התוספתא הוא כמ"ש למעלה מחמת דין חליצה לא מהני ע"י שליח וגבי גט מהני וכמו שביארנו באר היטב בס"ד ופי' גאון הוא מרפסין איגרי כמ"ש וט"ס הוא

(יא) יש לי ספק לס"ד דכתובות ולפי כ"מ בדעת הרמב"ם גם לפי אמת דמהני תנאי בחליצה בשעת מעשה או כפי שכתבנו במעושית ונתרצה בתנאי דמהני תנאי אם היה אנוס בקיום התנאי דגבי גט קיימ"ל בריש כתובות ובגיטין ל' ול"ד דאין אונס כמו שכתבו האחרונים שם מהו גבי חליצה אם הוא כשאר דברים דיש אונס והנה התוס' בריש כתובות דף ג' הקשו במת תוך יב"ח נימא דיהא גט ותירצו דמת קלא אית ליה ובשיטה מקובצת שם תי' דגבי מת לא שייך משום פרוצות דהא קיימ"ל אין ממזר מיבמה ומשום צנועות לבד לא תקנו עיי"ש (ועי' דו"ח שם וכבר מבואר זה בשט"מ) ולדבריו גבי חליצה יש אונס דלא שייך משום פרוצות