אב בחכמה מד

(ג) עוד ראיה אשר כתבתי מהא דריש החולץ (ל"ו.) דלכן אין חולצין אחר ט' משום דאתה מצריכה כרוז לכהונה ע"ש ובדף קי"ט וברז"ה שם ונ"י, וקשה מאד הרי מבואר בתשובת הרא"ש דגם ע"י תנאי לא מפסלא לכהן מהך דגיטין פ"א ויומא י"ג אף לכתחילה דתנאי שאני, א"כ מ"ט לא יחלוץ ע"י תנאי אם אין הולד של קיימא ואם יהיה הולד של קיימא לא מיפסלא לכהן כמו בגט ע"י תנאי וע"כ דשאני חליצה דלא מהני תנאי דא"א ע"י שליח והוי כחליצה בלא תנאי, ושפיר מיפסלא לכהן, א"כ ראיה ברורה כסברת הה"מ ולא ככ"מ דמהני תנאי בחליצה בשעת מעשה דא"כ קשה טובא דיחלוץ ע"י תנאי וגם ראיה ברורה דגם היא א"א שתעשה שליח דא"כ תחלוץ היא ע"י תנאי וברור דא"א בין שליח דידיה ובין שליח דידה, ולא מהני כלל תנאי ושפיר מיפסלא לכהן. וגם ראיה ברורה דלא כסברת ברית אברהם דתנאי של עבר מהני בחליצה ולדבריו תימה דהא שם הוי תנאי של עבר וזה ראיה שאין עליה תשובה דלא מהני תנאי בשעת מעשה ודלא ככ"מ ולא מהני תנאי בין דידיה ובין דידה גם של עבר וכמ"ש והארכתי הרבה בסוגיא זו בחסד עליון

(ד) והאיר ד' עיני דגם בסוגיא דיבמות ק"ו שם מבואר בהדיא דלא ככ"מ דמסיק גט מוטעה לעולם פסול חליצה מוטעת לעולם כשרה, למה נקט לעולם אלא ברור דר"ל דלא כס"ד דכתובות משום דאחליה לתנאי ומהני תנאי בשעת מעשה אלא לעולם כשרה אף בתנאי בשעת מעשה וכדמסיק בכתובות משום דא"א ע"י שליח וכפירש"י שם וכל הראשונים ודלא ככ"מ בסברת הרמב"ם ז"ל

(ה) ולכאורה ראיה מהא דמבואר שם דחייבת לשלם בלא טענת משטה ע"ש ואי משום דאחליה לתנאי מ"ט חייבת בשלמא אם הטעם דכשרה משום דא"א ע"י שליח ניחא כפירש"י ורא"ש שם אבל אם אחליה לתנאי מ"ט חייבת לשלם. וע"כ צ"ל דגם דאחליה לתנאי הוא רק שלא לפסל החליצה אבל חייבת לשלם ועיי' מח"א מהלכות אישות בשם ר"ן. ואם זה אמת ניחא היטב קו' לח"מ על הכ"מ מה דגבי מקדש ובעל הוי רק ספק וכאן ודאי כשרה ע"ש ולדברינו ניחא דגבי חליצה שאני דהא דנהי דאחליה לתנאי אבל אכתי היא חייבת לקיים מיהו לכן אמרינן דאחליה בודאי שלא לעכב החליצה ולא דמי כלל למקדש ובעל וברור הוא אבל א"כ האיך אמרינן דיכולה לומר משטה הא כיון דאינה חייבת. שוב הוי כמו מקדש ובעל דהוי רק ספק וברמב"ם לא ראיתי שכתב דחייבת לשלם מיהו כמו שכתבו הראשונים וכמבואר בירושלמי ואולי מחמת סברת כ"מ דאחליה לתנאי, אבל זה תימה גדולה לדחות הסוגיא דיבמות וגם הא חליצה בטעות דהא איהו סבר דהיא חייבת לשלם אבל כיון דפטורה הא הוי בטעות אלא ברור דלא מהני תנאי ואף דסבור דתשלם לא עדיף מתנאי דכשרה אבל אם כטעם כ"מ בודאי זה תימה מאד מ"ט חייבת ואם כמ"ש דלא אחליה לגמרי א"כ מ"ט כשרה הא הוי בטעות וכמ"ש וברור כשמש דכל הסוגיא דלא ככ"מ וכמ"ש

(ו) ובאמת פלא על הס"ד ועל הכ"מ לפי האמת אם טעם חליצה דאחליה לתנאי מ"ט גבי גט פסול הא ג"כ אחליה ורק תנאי הוא בשעת מעשה מהני וכמ"ש בתוס' שם ובלח"מ שם, ות"ל שמצאתי קושיא זו בשעה"מ בפ"ו דאישות ומה שכתב הוא דחוק מאד בסוגיא דכתובות יעויי"ש בזה, ועלה בדעתי ליישב דשפיר משכחת דגט מוטעה פסול והיינו אם היה התנאי בשעת כתיבה וכרבי וכמבואר בירושלמי ריש כל הגט וכמו שפסק הרמב"ם בה' גירושין הובא בעיטור במאמר תנאי והוסיף דאם מחל פסול ואם לא מחל כשר עיי"ש בזה היטב וא"כ גבי גט פסול דגם אם אחליה פסול דהוי התנאי קודם הכתיבה משא"כ גבי חליצה כשרה, וזה כפתור ופרח בס"ד, ומעתה יתכן היטב מה דאמר גבי גט לעולם פסול וגבי חליצה לעולם כשרה ר"ל גבי גט לעולם אף תנאי דגט ולאו דוקא תנאי בשעת כתיבה וגבי חליצה לעולם ר"ל אף בשעת מעשה וכמ"ש למעלה וזה ברור בס"ד

(ז) והנה בתוספתא חולין פ"א הובא בעיטור פרוזבול כשר בגט פסול בפרוזבול וכו' כשר ביבמה פסול באשה, כשר באשה פסול ביבמה, כשר בגירושין פסול בחליצה, כשר בחליצה פסול בגירושין, וההיא תוספתא איתשל קמי גאון ופי' כשר באשה פסול ביבמה, האשה שאמרה מת בעלי תנשא וכו' כשר בחליצה פסול בגירושין, חליצה מוטעת כשרה וגט מוטעה פסול, חליצה מעושית פסולה וגט מעושה כשירה, ולא פי' פסול באשה וכו' ומסתברא כשר באשה וכו' ר"ל גט וכשר ביבמה וכו' ר"ל חליצה וכו' עכ"ל העיטור, ונוראות נפלאתי הא זה לא כמסקנת הג' ביבמות (ק"ו.) שם דליכא הבדל בין גט לחליצה גבי מעושה דברוצה אני