אב בחכמה מג

כהן משא"כ בקריאה ורקיקה דקי"ל דדיעבד חליצתה כשרה בלא קריאה ורקיקה גם שיש תקנה אין צריך בכה"ג ודאי י"ל דשעה"ד הוי כדיעבד ומכן הלין טעמי יש לחזק דברי הגאון מהרש"ם סי' י"ד ודעמיה למה שהיה נוטה בתחלה להקל. ע"כ תשובת הרב הג' ר"נ ווייסבלאט זצ"ל רב דקיאב

תשובת הרב הגאון הג' ר' אבא דוד פיינגאלד נ"י, רב דמאסקווא

בע"ה רב ברכות לראש ידיד עליון הרב הגאון וכו' כמ' הר' יהושע חיים נר"ו רב בקיוב, שוי"ר. אחד"ש כת"ר שיחי'

את מכתבו עם קונט' קבלתי קודם חה"פ אשר הייתי טרוד ואח"כ נחליתי ל"ע ולא היה באפשרי לעיין בכל פרט ופרט בענין הגדול הזה, וכאשר שמעתי כי כת"ר שי' מחכה על תשובתי, הנני מוכרח להשיבו מפני כה"ת

זה איזו שנים אשר כתבתי בענין זה באורך ואכתוב מה שנתחדש לי בחסד ד' בעת עברי על דברי כת"ר שי', וזה החלי בעזר גואלי. טועים האומרים דדין זה מפורש בכתובות ע"י וכו' הא כללא כייל הרשב"א בנדרים פ"ק וכו', והאמת דין זה חדש הסברא נותנת דצריך להאמר במס' יבמות ולא דרך אגב במס' אחרת ואליבא דרמב"ם פ"ו דאישות וכפי' כ"מ אין הדין אליבא דהלכתא וכו' זה תו"ד כת"ר שי', דברי הרשב"א בנדרים בודאי אין ענין לכאן לכל הרואה בדבריו, ויותר שייך דברי הרשב"א בגיטין ל"ד לענין אנוס בגיטין דלא סמכינן על הא דדחי בריש כתובות אלא מה שנאמר בדוכתא ע"ש, אבל נוראות נפלאתי אטו הכ"מ כתב דרמב"ם ס"ל דחליצה מהני ע"י שליח, רק חדש דרמב"ם ס"ל דלא בעי תנאי דאפשר ע"י שליח ולא כהה"מ בסברתו וטעם חליצה מוטעה כשרה הוא משום דאחליה לתנאי כמו במקדש ובעל והאריך בזה ובלח"מ חיזק דבריו מהך דיבמות (נ"ג.) דמהני תנאי בחליצה משום דהיה תנאי בשעת מעשה ואף דא"א ע"י שליח מהני, אבל לומר דמהני חליצה ע"י שליח זה לא אמר אדם מעולם, ודברי הרשב"א דגיטין שאני משום דבדוכתא משמע דאין אונס אבל לדחות גמרא מפורשת דאמר בפשיטות דלא מהני ע"י שליח בלא ראיה ורמז רמיזא בסוגיא אחרת להיפך, זה לא שמענו אף לראשונים שהיה כחם גדול, כ"ש אנן יתמי דיתמי, והאמת אבאר בעזה"י דדין זה מבואר ביבמות מלבד הראיות שכתבתי מכבר

(א) משנה בהחולץ (מ"ג:) ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. הרי חליצה דומיא דביאה דוקא של אחת מהן ולא ע"י אשה אחרת והרי גבי גט וקידושין ביארה המשנה דין שליח וכאן אמרה ביאתה או חליצתה של אחת מהן דוקא ולא ע"י אשה אחרת, וכן מבואר בהדיא בירושלמי פ"א דקדושין דמקשה מ"ט לא תני בחליצת חבירתה חזר ואמר מה תנינן בחליצה ולא בחליצתה וסתר זה הא תנינן ביאה אית לך למימר ביאת חבירתה מתניתא ביבמות אחת מה צריכה ב' יבמות עכ"ל, הרי מבואר להדיא חליצה דומיא דביאה דוקא חליצתה או חליצת חבירתה ואם נימא דגבי חליצה לאו דוקא חליצת חבירתה אלא אף אשה אחרת לא תירץ מידי דאף ביבמה אחת לא הוי דומיא דביאה דהא מהני ע"י אשה אחרת ג"כ אלא ברור כשמש דוקא חליצתה או חליצת חבירתה ולא ע"י אשה אחרת דומיא דביאה וביבמה אחת הוא דוקא בחליצתה ולא ע"י אחרת ומעתה סרה תלונת כת"ר על גמ' דכתובות דהא דין זה מבואר במשנה ומה היה להמשנה לבאר יותר מזה שאמרה בפירוש חליצתה או חליצת חבירתה וברור כשמש דדין זה מבואר במשנה ובירושלמי וכמש"כ בס"ד

(ב) וראיה ברורה ועצומה דא"א ע"י שליח גם שליח דידה כפשטיות המשנה, מהך דחליצה פסולה צריך לחזור על כל האחין והצרות ואם נימא דיכולה לעשות שליח למעשה החליצה דהוי כמו שחלצה היא היאך יתכן דבר זה דאשה אחרת יכולה לחלוץ עבורה והצרה דהיא שלותה לא תהני ולמה גרעה הצרה מאשה אחרת וזה ראיה שאין עליה תשובה והאיר ה' עיני בקונטרסי שם והארכתי הרבה בזה.